התנגדות לביצוע תביעה בגין חוב ארנונה על נכס

הנתבעת הגישה היתנגדות לבצוע התביעה, אליה צורף תצהיר מטעם מנהלה - מר אברהם אלונים.

כל הפניות לתובע לא נענו והנתבעת נאלצה לשלם במקומו סך של 10,435.17 ₪ בגין חוב ארנונה, על מנת שתוכל לקבל אישור לרישום הנכסים.

...

לאור האמור לעיל, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אני קובע כי התובע לא יהא רשאי להביא ראיות להוכחת תביעתו.

כפועל יוצא מכך ואך לפנים משורת הדין, אני מורה על מחיקת התביעה, חלף דחייתה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪.

עניינה של התביעה אותה הגישה המשיבה הוא חוב ארנונה על נכס בשועפאט בירושלים שבבעלות המבקשת ושתיים מבנות משפחתה (להלן: הנכס), בגין התקופה שבין 1.10.2016 לבין 31.8.2017, אשר בשלו התבקש לחייב את המבקשת בתשלום סך של 66,580.58 ש"ח. הבקשה לבצוע הוגשה בלישכת ההוצאה לפועל ביום 16.12.2020, והבקשה להארכת מועד אשר הועברה לטיפולי הוגשה ביום 11.2.2022.

המבקשת טענה בבקשות שהגישה כי בתקופה זו אמה, אשר פלשה את הנכס, השכירה את הנכס לאירגון רופאים ללא גבולות, החל מיום 15.3.2016, וכי היא נאלצה לפנות בעיניין זה לבית המשפט לעינייני מישפחה, והוסיפה "לאור האמור ברור כי היא לא החזיקה בדירה בתקופה הרלבנטית לתביעה כנגדה ולאחר שהיא תקבל רשות להיתנגד היא תגיש הודעת צד ג' נגד האירגון ששכר את הנכס שלה מהאם ללא ידיעתה" (סעיף 6 לבקשה להוספת אסמכתות להתנגדות).

...

בנוסף, באמור יש כדי להשליך על מהימנות טענות המבקשת בכללותן, כולל טענותיה לעניין ידיעתה על הדבקת כתבי בי-הדין והגשת ההליך, ויש בו לתמוך במסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשתה של המבקשת למתן ארכה.

מטעמים אלו כולם, וגם בנותני דעתי לגישה המקלה יחסית הנוהגת בבחינת בקשות למתן ארכה להגשת התנגדות לבקשה לביצוע תביעה לסכום קצוב, סבורה אני כי הכף נוטה לדחיית הבקשה, והבקשה נדחית אפוא.

נוכח מסקנה זו, הבקשות הנלוות והנוספות אותן הגישה המבקשת לאחר הגשת בקשת הארכה מתייתרות (וההחלטה בדבר עיכוב ארעי של הליכי ההוצאה לפועל מבוטלת).

טענות הצדדים התביעה הוגשה בגין חוב ארנונה שלא שולם בסך של 33,983 ₪ נכון ליום 24 בספטמבר 2013, עבור החזקת המבקשת בנכס פיזי (חניה) המצוי ברחוב ורדיה שבחיפה והידוע בספרי המשיבה כנכס מספר 1038885.

המבקשת הגישה היתנגדות לבצוע התביעה על סכום קצוב, וטענה, בין היתר, כי מדובר בחוב שמקורו בטעות ויש לבטלו.

סיכומי הצדדים בתום הדיון ב"כ המבקשת טענה בסיכומיה, בין היתר, כי המשיבה לא אישרה את הקמת החניה ולמרות זאת היא חייבה את החנייה בארנונה ומסרבת לבטל את החיוב; כי לאחר אין ספור פניות למשיבה, היא ביטלה את החיובים רק מינואר 2008; כי עפ"י טענת המשיבה, המבקשת הייתה צריכה להודיע למשיבה שהיא לא אישרה את החניה; כי בסוף שנת 2012 החוב היה כ – 2,700 ₪ וכשנה לאחר מכן החוב היה כ-39,000 ₪; כי המשיבה פועלת בחוסר תום לב כאשר היא מבקשת חוב על נכס שלא קיים; כי בפועל מעולם המשיבה לא נתנה תשובה סופית לפניית ב"כ המבקשת אך הסכימה לבטל את העיקולים שהטילה ומאז שנת 2019 לא הוטלו עוד עיקולים; כי לא הוגשה בקשה לביטול ההגבלה מאחר והמבקשת לא ידעה על ההגבלה; כי ב"כ המשיבה הסכים לתת אורכה של עוד 20 ימים להגשת ההיתנגדות לאחר שניתן על ידי המשיבה תשובה סופית שלמעשה לא ניתנה עד יום זה; כי אם החוב היה סופי, המשיבה לא הייתה מבטלת את העיקולים; כי העובדה שב"כ המשיבה חזר מספר פעמים על טענתו לפיה הוא יבדוק מוכיחה שהדברים אכן לא היו סופיים; כי תיק ההוצאה לפועל ניפתח בסוף שנת 2013 ולכן במסגרתו היה ניתן לפתוח 7 שנים אחרונה קרי, משנת 2007 בלבד.

...

משכך, איני סבורה שהמבקשת הראתה טעם כלשהו להארכת המועד, ולכן כבר מסיבה זו ושל האיחור המשמעותי בהגשה, דין ההתנגדות להידחות.

עם זאת, היות שהגעתי למסקנה כי הסמכות העניינית לא מסורה לבית משפט זה, ממילא לא ניתן לדון בטענות לגופן כאן.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ההתנגדות, הן מפאת האיחור בהגשתה והן לגופה.

לפניי תביעה כספית שראשיתה בקשה לבצוע תובענה על סכום קצוב כנגד הנתבעים שהוגשה ללישכת ההוצאה לפועל, לתשלום סך של 5,380.60 ₪ בגין חובות ארנונה, מים וביוב החל מיום 01.07.00 ועד ליום 31.03.06.

המחלוקת המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם לנתבעים היה פטור מתשלום הארנונה לתקופה שבין החודשים ינואר עד יוני 2019 אם לאו, וכפועל יוצא מכך בשאלה האם הם חבים בתשלום החוב בגין תקופה זו. טענות הצדדים בתמצית לטענת התובעת בהתאם לפנקסיה לנתבעים קיים חוב ארנונה בגין הנכס, לתקופה שמיום 1.1.19 עד יום 31.5.19 בסך של 5,380.6 ₪.

חרף זאת, אגב התייצבות הנתבע אצל התובעת לדיווח על השכרת הנכס והחלפת מחזיקים, התברר לו כי קיים על הנכס חוב ארנונה לחודשים ינואר עד יוני 2019.

בנילווה להתנגדות צורפה הבקשה לבצוע התביעה, ביחד עם כתב התביעה ומכתבי ההתראה שנשלחו אל הנתבעים בצרוף אישורי המסירה ותצהירי המוסר.

...

הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה משום שלא קיבלו מכתב התראה טרם הגשת התביעה בסכום קצוב.

בנסיבות אלה – שוכנעתי כי דבר מתן הפטור הודע לנתבעים טלפונית והעובדה כי לא הוצג מסמך בעניין זה אינה משנה את העובדה כי פטור ניתן והנתבעים ידעו על כך. לגבי ידיעת הנתבעים אודות קציבת תקופת הפטור לתקופה קצרה יותר מזו שבסעיף 330 – לא שוכנעתי מגרסתם של הנתבעים.

סוף דבר לאור כל הדברים משהוכח לפני סכום התביעה וכי בתקופה הרלבנטית לתביעה לא היה לנתבעים פטור מתשלום ארנונה ומנגד משלא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי קיבלו פטור מארנונה על מלוא התקופה הקבועה בסעיף 330 לפקודת העיריות ואף לא הוארך להם הפטור רטרואקטיבית - דין התביעה להתקבל.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 5,380.60 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כפי שהם בתיק ההוצאה לפועל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 4,500 ₪.

תחילתו של ההליך בתביעה על סכום קצוב שהגישה המשיבה נגד המבקש ללישכת ההוצאה לפועל בתל אביב לצורך גביית חוב ארנונה בסך של 21,635 ₪ על נכסים שבחזקת המבקש בתחום שיפוטה של המשיבה: מספר נכס 18013003027 עיר עתיקה 13/3, עכו לתקופות 2014-2018 ומספר נכס 1801126001 עיר עתיקה 11/260, עכו לתקופות 2014-2020 (להלן: "הנכסים").

על כן המבקש הכחיש את חובו מאחר ואינו מתגורר בעכו מאז שנת 2014.

נטען, כי לבית המשפט השלום המוסמך לידון בהתנגדות בפני הבקשה לבצוע התביעה לסכום קצוב נתונה סמכות להכריע במחלוקת בנוגע לחוב הארנונה מכוח הסמכות הנגררת הנתונה לו לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכל החומר בתיק ושקלתי את כל השיקולים, שוכנעתי כי דין בקשת המשיבה לדחיית ההתנגדות על הסף , להתקבל.

סוף דבר: אני נעתרת לבקשת המשיבה ומורה על דחיית ההתנגדות על הסף.