התנגדות לביצוע שיקים: זכות תביעה ואי-התייחסות בסיכומים

בפני היתנגדות שהגיש המבקש, נגד בקשה לבצוע 4 שיקים שהוגשה על ידי המשיבה.

לגופה של הבקשה להתנגדות לבצוע שטר, טען המבקש מספר טענות הגנה כדלקמן: · המשיבה אוחזת בשטרות שלא כשורה- המשיבה הציגה עצמה כבעלת כל הזכויות בדירה שהשכירה למבקש, כך גם הצהירה בהסכם השכירות ,כשנסח הטאבו מלמד כי הנה בעלים של 1/4 מהזכויות בלבד.

ברע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' גולייט בן ברוך (23.7.2012), נקבע כך (בסעיף 12 לפסק הדין): " [...] בשלב זה בוחן בית המשפט האם, בהנחה שטענות הנתבע אמת הן, יוכל הוא לזכות במשפט. במידה שהתשובה לשאלה זו חיובית, ייתן בית המשפט לנתבע רשות להיתגונן והתביעה תעבור לבירור בסדר דין רגיל. לעומת זאת, אם הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי תצהיר הנתבע אינו מגלה הגנה, לא ייתן רשות להיתגונן [ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 654 (מהדורה שביעית, 1995)]. המבחן באמצעותו יכריע בית המשפט האם לתת לנתבע רשות להיתגונן, הוא מקל מאוד". ביישום לענייננו; לאחר שעיינתי בהתנגדות, במסמכים שהוגשו לעיוני במהלך הדיון, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה שקיימת למבקש טענת הגנה המצדיקה מתן רשות להגן.

הוראת סעיף 20(א) סייפא לפקודה אינה חלה על המשיבה שכן הוראת הסעיף האמור מתייחסת לחובות שנוצרו לפני צו הכנוס וכי חובות שנותרו לאחר מכן אינם נחשבים כחובות ברי תביעה והנושה רשאי להגיש תביעה באופן עצמאי וללא צורך בקבלת אישור של בית המש0ט, אך יש לדיווח על כך לביהמ"ש כדי שניתן יהיה לפקח על ההליכים.

...

ברע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' גולייט בן ברוך (23.7.2012), נקבע כך (בסעיף 12 לפסק הדין): " [...] בשלב זה בוחן בית המשפט האם, בהנחה שטענות הנתבע אמת הן, יוכל הוא לזכות במשפט. במידה שהתשובה לשאלה זו חיובית, ייתן בית המשפט לנתבע רשות להתגונן והתביעה תעבור לבירור בסדר דין רגיל. לעומת זאת, אם הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי תצהיר הנתבע אינו מגלה הגנה, לא ייתן רשות להתגונן [ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 654 (מהדורה שביעית, 1995)]. המבחן באמצעותו יכריע בית המשפט האם לתת לנתבע רשות להתגונן, הוא מקל מאוד". ביישום לענייננו; לאחר שעיינתי בהתנגדות, במסמכים שהוגשו לעיוני במהלך הדיון, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה שקיימת למבקש טענת הגנה המצדיקה מתן רשות להגן.

בנסיבות האמורות ולאחר איזון בין שיקולי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שיש בנסיבות המקרה דנן להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה מצד המבקש בהתאם לתקנה 20(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

אשר על כן, אני מורה על מתן רשות להתגונן כפוף להפקדה כספית בסך 16,000 ₪, וזאת עד ליום 15/2/24.

הנתבעת הגישה היתנגדות לבצוע שטר במסגרתה טענה כי אינה חבה כל סכום לתובעת, בין היתר מהטעם כי התובעת קיבלה את השיק ושיקים נוספים על חשבון עבודה שהייתה אמורה לבצע, אך היתנערה מהתחייבותה ונטשה את אתר העבודה ללא ביצוע העבודה וגרמה נזקים באתר העבודה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, שקלתי את הראיות בתיק ולאחר ששמעתי את דברי העדים והתרשמתי מהם באופן ישיר במהלך הדיון שהתקיים בפניי ולאחר שבחנתי את סיכומי טענות באי כוח הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות.

הנתבעת מבססת את הגנתה על טענת "כשלון תמורה". הנתבעת טענה כי השיק נשוא התביעה ניתן לתובעת על חשבון עבודות אינסטלאציה בחודש 04/2017 ומאחר והתובעת לא ביצעה עבודות בחודש זה, הרי בדין ביטלה את השיק ולתובעת אין זכות תביעה על פי השיק.

מנגד, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי השיק על סך של 30,000 ₪ ניתן על חשבון עבודות שבוצעו מחודש ינואר עד אפריל 2017 בכך שמעבר לעובדה כי התובעת לא הציגה חשבון עבור חודש 04/2017, הרי עלתה סתירה בין טענת נוג'ידאת בסעיף 5 לתצהירו לבין עדותו בפניי (בסעיף 5 לתצהיר טען כי ביום 10.4.2017 שלחה התובעת לנתבעת חשבונות חלקים המתייחסים לעבודות שביצעה בחודש 2-4/2017 ואילו בחקירתו טען כי השיק על סך של 30,000 ₪ היוה חלק מחשבון כולל מחודש 01/2017 עד 4/2017).

...

לאחר שהנתבעת אישרה את החשבונות החלקיים לחודשים 03-04/2017 מסרה התובעת לנתבעת ביום 24.04.2017 חשבונית מס מס' 200 על סך של 53,920.39 ₪ וזאת בגין שני החשבונות החלקיים בסכום מצטבר של 46,085.80 ₪ וסך של 7,834.58 ₪ המגלם את חיוב המע"מ. לטענת מר נוג'ידאת, ביום 24.04.2017 העבירה הנתבעת לידי התובעת שלושה שיקים: שיק על סך של 15,603.22 ₪ בגין החשבון החלקי של חודש 03/2017, שיק על סך של 30,000 ₪ נשוא התביעה בגין החשבון החלקי של חודש 04/2017 ושיק על סך של 7,599.54 ש"ח בגין מע"מ. מר נוג'ידאת הוסיף וטען כי ביום 11.06.2017 ולאחר דין ודברים הגיעו באי כוח הצדדים למסקנה לפיה אם הנתבעת תשלם את יתרת החוב בגין חשבונות חלקיים לחודשים 02-05/2017 בסכום של 82,244.20 ₪ לפני מע"מ, התובעת תמשיך בביצוע העבודות, בנוסף הודיעה התובעת כי היא חוזרת בה מההתחייבות אשר נחתמה לפיה התובעת תישא בעלויות רכישת המשאבות.

סוף דבר: התביעה נדחית.

התובעת תשלם את הסכום האמור בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

משכך, אני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל ועל השבת הכספים המעוכבים בתיק זה לידי הנתבעת באמצעות בא כוחה.

לפניי תביעה שטרית שתחילתה בבקשת התובעת לבצוע שטר בתיק הוצל"פ 505580-05-21 בלישכת ההוצל"פ בת"א. מדובר בשיק ע"ס 50,000 ₪ שמספרו 5000114 לזמן פרעון 20.06.2020 משוך ע"י הנתבעת (שפרטי חשבון הבנק שלה מוטבים על פני השיק) על בנק לאומי (סניף אור יהודה) "לפקודת" "אלי שאטי". על גב השיק כתובים בכתב יד פרטי אלי שאטי ולידם מוטבעת חותמת של התובעת עם מספר החברה של התובעת.

הנתבעת העלתה, באופן אסור (לראשונה בסיכומיה) טענה לפיה השיק ניתן לבטחון, אך מאחר שהטענה הועלתה בנגוד לדין, היא אינה נחשבת ולא תיחשב בתיק זה כטענת הגנה חוקית מטעם הנתבעת, כאשר טענת ההגנה שלה תהיה רק זו שאותה כללה בתצהיר ההיתנגדות.

להלן נימוקיי: טענת הגניבה לא הוכחה: למרות חריפות טענת ההגנה בדבר גניבת השיק ולמרות היותה טענת הגנה מרכזית, אם לא היחידה, לא מצאתי בסיכומי הנתבעת היתייחסות לטענה, ודאי לא היתייחסות מפורטת, מתבקשת ומספקת, והנתבעת גם אינה מתמודדת עם הפסיקה שהציגה התובעת בסיכומיה ואינה מציגה כל פסיקה רלוואנטית משלה.

מעבר לחזקות הנ"ל שעומדות לזכותה, התובעת הוכיחה באופן מספיק כי היא מחזיקה בשיק (השיק המקורי פיסית אמנם אינו בידיה, הגם שניסתה להשיגו, אך נוכח שינוי הנהלים בבנים, הוצג מיסמך תחליפי מספיק, מה גם שנראה כי השיק פיסית מצוי בידי הבנק הנמשך של הנתבעת עצמה – לפי תשובת הבנק הגובה של התובעת – כך שהנתבעת מושתקת משפטית מלעורר נושא החזקה זה); וכן את נסיבות הגעת השיק לידיה; וכן את מתן התמורה ע"י התובעת (השיק ניתן כתשלום על חשבון דמי שכירות מהשוכר, מר זחורוב, אל התובעת כמשכירה); וכן את תום ליבה של התובעת.

...

לא שוכנעתי לקבל את טענת הנתבעת, כי השיק נגנב ממנה ע"י אביה (עד ההגנה).

עדותו של עד התביעה הייתה מהימנה ואני מקבלה.

סיכום התביעה מתקבלת.

אני מורה על חידוש/שפעול הליכי ההוצל"פ בתיק הוצל"פ פ 505580-05-21 בלשכת ההוצל"פ בת"א. על ב"כ התובעת למסור פס"ד זה ללשכת ההוצל"פ, לצורך כך. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בסך 3,000 ₪.

הנתבעת הגישה היתנגדות לבצוע ההמחאות, בטענה שהתובעת אינה זכאית לקבל את תמורתן או להציגן לפרעון כלל.

בסעיף 4, נקבע במפורש ובמודגש, כי "במידה וצד ב' יבקש מצד א' לספק לו עץ, חוטים, מסמרים, ציוד אישי, תקוזז עלותם מהתשלומים המגיעים לצד ב' בתוספת עמלת קבלן ראשי 5%. מוסכם כי האקרו שסופק על ידי צד א' לאתר ללא חיוב צד ב' וללא תמורה". הנתבעת טענה בסעיף 49 לסיכומיה, כי יש לקזז מסכום השיטריות שהוגשו לבצוע סך של 36,813 ₪, בגין חומרים שרכשה מחברת טובול חומרי בנין עבור התובעת.

למשל, בהערה מיום 2.10.2019 נרשם כי "קצב העבודה אינו רציני, כמות הפועלים אינה מספקת. ביום 13.10.2019 נרשם, כי "אין מספיק פועלים בשטח, לתגבר בדחיפות" וביום 16.10.2019 נרשם, כי "מספר הפועלים בשטח אינו הגיוני ביחס לעובדה שהקבלן מפגר בכמה חודשים מהלו"ז החוזי". הערות אלה אינן מתייחסות לתובעת, שהרי רק ביום 10.10.2019 חתמה על הסכם לבצוע עבודות השלד, אלא באופן כללי לקצב עבודת הנתבעת, ולאיחור שהיה לה בבצוע הפרויקט כולו.

סיכומו של דבר, התובעת זכאית לסך של 116,255 ₪ (60,255 ₪ + 56,000 ₪), שהם יתרת הכספים המגיעים לה לפי חשבונות חלקיים 4 ו - 5, נכון למועד פתיחת תיק ההוצל"פ. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התובענה ומורה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעת סך של 116,255 ₪, שנותרה חייבת לה על בסיס חשבונות חלקיים 4 ו - 5, שאושרו.

...

מן הטעמים המפורטים לעיל, דין טענת הקיזוז להידחות גם לגופה, לו היתה הנתבעת מוכיחה שקמה לה זכות לקזז סכומים כלשהם.

סיכומו של דבר, התובעת זכאית לסך של 116,255 ₪ (60,255 ₪ + 56,000 ₪), שהם יתרת הכספים המגיעים לה לפי חשבונות חלקיים 4 ו - 5, נכון למועד פתיחת תיק ההוצל"פ. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התובענה ומורה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעת סך של 116,255 ₪, שנותרה חייבת לה על בסיס חשבונות חלקיים 4 ו - 5, שאושרו.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את אגרות המשפט (3,575 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

ואכים, אף שלא הגיש היתנגדות בשם חברת בילדינג (שאינה פעילה עוד), העיד בעיניין השיק הנ"ל, כי קיבל אותו מפחימה כשיק דחוי, וביצע עליו ניכיון אצל התובעת, כפי שעשה ביחס לשיק האחר, וכאשר קיבל מפחימה שיק חלופי, החליף את השיק אצל התובעת.

לפיכך, יש לדחות את התביעה נגד פחימה גם בנוגע לשיק זה. טענות נוספות כנגד זכות התובעת הנתבעים העלו טענות נוספות, ובהן – טענות הנוגעות לאי עמידת התובעת בהוראות חוק אשראי הוגן, ובכלל זה – העידר הסכם הלוואה בכתב והנפקות שיש לאי-צרופו לבקשה לבצוע שטר (אשר במסגרתה אף נרשם כי השיק לא ניתן במסגרת חוזה הלוואה, למרות שניכיון שיקים אף הוא בבחינת הלוואה), גובה הריבית וכיו"ב; העידר זכותה של התובעת לתובע בשיקים, לאחר שסיחרה אותם לחברת אור שי לביא בע"מ; אי-מתן הודעת חילול, כנדרש בפקודת השיטריות.

התובעת בחרה שלא להתייחס לטענות אלו בסיכומיה, ולא נימקה מדוע היא זכאית לתבוע את השיקים.

...

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעות שבכותרת.

התובעת תשלם אפוא הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד: א. לפחימה – בסכום של 20,000 ₪ (כולל מע"מ); ב. לוואכים – בסכום של 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

לסיום יצוין, כי נותרו בתיק כספי פיקדון שהפקידה התובעת להבטחת תשלום הוצאותיו של פחימה, בהתאם לבקשות שהגיש ולהחלטות ביהמ"ש. לפיכך, אני מורה על העברת כספי הפיקדון לפחימה, באמצעות בא כוחו, על חשבון החיוב בהוצאות.