התנגדות לביצוע שיקים על רקע טענת בעלות על חברות

לפני היתנגדות לבצוע 13 שיקים על סך 16,666 ₪ כל אחד שנמסרו לתובע מכוח הסכם מיום 8.1.19 בינו לבין הנתבע לרכישת מניות "מוסך מרץ בת ים (1996) בע"מ" [להלן ובהתאמה "ההסכם" ו- "החברה"] על ידי הנתבע.

ודוקו, בסעיפים 15 ו-16 לתצהירו נימנע הנתבע מלטעון בפה מלא כי חתימותיו בגב השיקים ללא צירוף חותמת החברה, להבדיל מאלה שנחתמו בחזית השיקים בצרוף חותמת החברה, נחתמו אף הן בשם החברה, והסתפק לגביהן בטענה לפיה: "למעט החתימה, אין התחייבות כלשהיא ו/או אינדיקאציה לכוונה כלשהיא לפיה אני ערב לחובות החברה ו/או לפרעון ההמחאות של החברה ועל כן יש להורות על מחיקת שמי מהבקשה". לשון זו בה נקט הנתבע עצמו, מכירה בכך שלמצער החתימה עצמה בגב השיק מהוה "התחייבות כלשהיא ו/או אינדיקאציה", ואינה שוללת את חיובו שלא כערב, אלא כמעין מסב בהתאם לסעיף 56 לפקודת השיטריות [נוסח חדש] [להלן – "פקודת השיטריות"].

הנתבע אינו נידרש בשלב הזה להראות כיצד יוכיח את גירסתו ולפיכך תנתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מיסמך בכתב, ואף אין שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקש או את סכויי הצלחתו בתום ההליך העקרי.

. "הגישה שהתקבלה בפסיקה באשר לאפיון חתימתו של אדם – כחתימה אישית, או כחתימה שנועדה לחייב אחר – נוטה לפרשנות מרחיבה של סעיף 25(א) הנ"ל. על-פי גישה זו, אפיון החתימה נעשה על רקע השטר כולו, ולא מתוך היתמקדות בחתימה בלבד.

...

מזיגה למקווה האמור לעיל הן של קביעות בית המשפט העליון מימים ימימה לפיה לשם הטלת ההתחייבויות של מסב על חותם בהתאם לסעיף 56 לפקודת השטרות, וזאת אף כלפי צד קרוב לשטר, די בכך שחתימתו של הלה מופיעה על השטר ואינו יודע בתור מה חתם ושהשטר שלם ותקין על פי מראהו, ואף יש ומשתיקים את הטענה שחתימה הנחזית כהיסב - לא לשם הסבה נחתמה, והן של האבחנה בין ערב למסב ולפיה הגנה שקיימת למושך השטר כלפי נושה, אין בה כדי להועיל למסב שהוא בגדר משפה [ראו ע"א 330-60 אטלס שירות נסיעות בע"מ נ' היטרמן ואח', פ"ד, טו, 793 (1961), ע"א 143-64 טננהויז נ' זילברשטיין, פ"ד יח(4) 450 (1964), ע"א 592-65 אברהם שלי נ' יונה בוכבזא, ו-2 אח', פ"ד כ(2) 608 (1966), רע"א 2209-19 ‏ ‏ נאור נ' ספירל זכוכית בע"מ (2019), שלום לרנר דיני שטרות 270-265 (מהדורה שנייה, 2007), יואל זוסמן דיני שטרות 211 (מהדורה שישית, 1983)], מנביעה את המסקנה כי אף לשיטת בית הלל – אין הגנת הנתבע יוצאת מאזור הדמדומים שבין הגנה קלושה וסתומה ובין הגנת בדים גרידא [וראו עניין דומה בו אישר בית המשפט העליון דחיית התנגדות על הסף תוך שימוש כבר בשלב זה באזמל של פרשנות השטר – ע"א 532-65‏ ‏ אלכסנדר גורוחובסקי נ' משה פוקס, ו-3 אח'‏, פ''ד כ(3) 164 [1966].

במכלול האמור לעיל חסד אני עושה עם עם הנתבע כשאני מורה כי תינתן לו רשות להתגונן כפוף להפקדת מלוא סכום השיקים בקופת בית המשפט עד ליום 7.10.21.

רקע ורצף עובדתי מדובר בשטר חתום בכתב יד ובחותמת "ניבין חברה לעבודות קבלניות בע"מ" (להלן: "הנתבעת" / "ניבין") שבבעלות מר יחיא אבו זיינב (להלן: "יחיא") ובנו חמודי אבו זיינב (להלן: "חמודי").

אציין כי בבית משפט זה, בפני כב' השופטת ר' ג'באלי, מיתנהל הליך בת"א 17201-05-18 לאחר שהתקבלה בקשת הנתבעת בהתנגדות לבצוע שיק מס' 5021974 על סך 93,000 ₪, השני ברצף מתוך שבע ההמחאות (להלן: "המחאה מס' 2"), שהוגש לבצוע בלישכת הוצל"פ בעכו, בנסיבות דומות לתביעה כאן.

ר' עדות ספא בעמ' 23 ש' 5-7: "... והתקשר אלי מישהו בשם פואד מחברת מרם אקספרס שהוא חלפן והוא ביקש אישור על השיק. אמרתי לו אתה לא בנק איך אני נותנת לך אישור. אמרתי לו שניה כשהוא פיקסס וראיתי את מספר השיק ידעתי שחאלד עשה את זה. כשראיתי שהשיק רשום על שם שלש ניהול זה אותו שיק ש.." ספא הסבירה בעדותה בדיון (עמ' 21 ש' 9-10) כי ידעה שההמחאות נגנבו בזכות המערכת בה היא מדפיסה את השיקים, היות ואי אפשר לזייף ולשנות את הספרות במערכת.

חאלד היתייחס בעדותו לשיק נוסף רשום על אחים מעדי, שלא קיבל אישור ולכן הוחזר לספא, חאלד אמר שהוא החזיר לחלפן את הכסף בעבור שיק זה. אעיר ואדגיש כי מדובר בשיק שהעתק שלו וקבלה בגינו צורפו כנספח ד' לתצהיר התובע - השיק על סכום זהה לסכום השטר שבעניינינו, רשום לפקודת "נירוז אבטחה שמירה ואספקת כ"א" לתאריך 13/02/17 ועל פי מספרו, הוא אינו חלק משבע ההמחאות שבוטלו, ומשכך, אינו מענייננו.

...

טרם אחתום, מצאתי לנכון לברר העדויות שוב בניסיון להגיע למסקנה מה עלה בגורל שאר ההמחאות שנעלמו משולחנה של ספא במשרדי הנתבעת.

סוף דבר נוכח המסקנות לעיל, ההתנגדות לביצוע השטר מתקבלת והתביעה נדחית.

אני מורה על ביטול ההליכים כנגד הנתבעת בתיק ההוצל"פ מס' 528557-03-18 ומורה על סגירתו.

לפניי היתנגדות לבצוע שטר בגין שני שיקים על סך 75,000 ₪ כל אחד שהוגשו לבצוע בהוצל"פ - שיק מספר 80003495 ז.פ. 31.8.2021 ושיק מספר 80003443 ז.פ. 31.8.2021.

על רקע זה מבקשת המבקשת לקבל את ההיתנגדות בטענה לכשלון תמורה מלא כנגד השיקים (ראו; סעיף 8 לתצהיר בתמיכה להתנגדות).

המצהיר מטעם המבקשת, המלמד על עצמו בתצהירו בתמיכה להתנגדות שהנו הבעלים ומורשה החתימה בשם המבקשת, נחקר על תצהירו בישיבת בית המשפט מיום 28.6.2022 והצדדים סיכמו טענותיהם בדיון בעל פה. דיון אזכיר מושכלות יסוד; היתנגדות לבצוע שטר המועברת לדיון בבית המשפט, רואים אותה כבקשת רשות להיתגונן (ראו; סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1976).

בחנתי את ההיתנגדות וטעמיה, את עדותו של המצהיר מטעם המבקשת בית המשפט ואת טענות הצדדים בסיכומים והגעתי לכלל דיעה לדחות את ההיתנגדות; אפרט טעמיי; השיקים מושא ההיתנגדות, בהם אוחזת המשיבה, משוכים על שמה של המבקשת ובחתימתה לפקודת חברת מובילי ציר חמש ובחתימת היסב של מובילי ציר חמש למשיבה.

טענת המבקשת לכשלון תמורה בינה לבין חברת מובילי ציר חמש, אשר הסבה את השיקים למשיבה נטענה בעלמא, ללא פרוט הנידרש של פרטי העובדות עליהן נסמכת.

...

בחנתי את ההתנגדות וטעמיה, את עדותו של המצהיר מטעם המבקשת בית המשפט ואת טענות הצדדים בסיכומים והגעתי לכלל דעה לדחות את ההתנגדות; אפרט טעמיי; השיקים מושא ההתנגדות, בהם אוחזת המשיבה, משוכים על שמה של המבקשת ובחתימתה לפקודת חברת מובילי ציר חמש ובחתימת היסב של מובילי ציר חמש למשיבה.

ההתנגדות נדחית.

הוגשה היתנגדות לבצוע שטרות (להלן: "השיקים"), וההליך ניפתח על סך של 154,106.82 ₪.

הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה. הרקע עקרי טענות הצדדים בתמצית, בהתנגדות, טוען המבקש כי הוא משווק פרויקטים בתחום הנדל"ן בארץ ובחו"ל. נטען כי המשיב הוא משקיע נדל"ן, אשר ביקש להשקיע בפרויקט בחו"ל, אותו משווק המבקש.

מדובר על שיקים? השיקים עצמם זה שיקים שנתתי כבטוחה.

ולאחר מכן – "ש. קודם אמרת שאת השיקים ביטלת מאחר ושילמת לו 100,000 ₪, פה אני רואה שביטלת אותך אך ורק בגלל שאמר שרוצה להפקיד אותם?

ונאמר על עיסקאות גדולות במזומן כך - "... הדעת נותנת, כי אנשים ישרי דרך ינהלו עסקיהם, לא כל שכן מקום שמוקמת חברה בע"מ ובמיזם רחב יריעה, באופן מתועד כראוי, ובמיוחד לא במזומן. מזומן ועסק "נקי" הם לא אחת, בעולם דהאידנא של כרטיסי אשראי ושיקים, תרתי דסתרי.

...

במעמד הדיון, לאחר חקירת המבקש, נעתר המשיב להמלצת בית המשפט, והסכים למתן רשות להגן, אולם עתר להפקדה.

משכך, משניתנה הרשות להתגונן, נחה דעתי כי יש מקום להפקדה, עם זאת רואה אני לנכון לקבוע הפקדה חלקית ולא מלאה.

לאחר 60 הימים שנקבעו, ולפי סמכותי שבתקנה 67 (א') לתקנות, הנני קובעת כי העדויות הראשיות בתובענה זו תוגשנה בכתב.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, יפקיד המבקש סך של 15,000 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 30 ימים.

בנסיבות העניין, על רקע טיעוני הצדדים ומטעמי יעילות והגיון משפטי, נקבע בהחלטה עם תום הדיון בין היתר כי "..בשים לב לעובדה כי מיתנהלת בבית משפט השלום תובענה שעניינה תשעה שיקים שהוגשו לבצוע על ידי בנק הפועלים, ואשר הוגשה לגביהם היתנגדות התובעות כאן (ת"ט 39844-04-21 ושמונה ת"ט נוספים הנידונים בתיק מאוחד, ככל הנראה, 44038-12-20, בפני כב' השופט גד מינא), נראה כי לעת הזו אין מקום לקדם את ההליכים בתיק טרם שיינתן פסק דין סופי בהליך הנ"ל הקבוע להגשת סיכומי הצדדים.

על כל פנים משבוחרות התובעות – עפ"י זכותן, ובעקבות פסק הדין שניתן בבית משפט השלום ביום 7/2/24 – למחוק הליך זה, נכון וראוי יהא לחייבן בהוצאות הנתבע, קל וחומר כאשר לא הובא על ידן טעם של ממש/מיוחד, שלאורו על בית המשפט להמנע מעשות כן. כפי שנקבע בפרשת פאיירפלאי לעיל "...שיעור ההוצאות הראוי נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו, תוך היתחשבות במספר נתונים, ביניהם: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; הקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך; ושכר הטירחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו (שם פסקה 10; ר' גם: ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול נ' תפן מדיקל (פורסם בנבו, 24.2.22), פסקה 6)).

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי אין מקום לשלול מהנתבע באופן קטגורי זכותו לפסיקת הוצאות לטובתו, בשים לב כי נקודת המוצא שהוכרה בפסיקה ובתקסד"א היא, כי בעל דין שאינו זוכה בהליך יחויב בהוצאותיו הריאליות של הצד שכנגד שזכה.

סבורני כי הפרוטוקול מיום 12/3/24 וההחלטה שניתנה עם תום הדיון אך משקף לכאורה את העובדה שהתביעה בתיק זה הוגשה 'טרם זמנה', בשים לב לקיומו של 'ההליך המקביל' (כלשון התובעות) הקודם בזמן, בין אותם הצדדים בבית משפט השלום [ת"ט 44038-12-20 ו- 8 אח', בנק הפועלים נ' אפרודיטה ו-ש.א.ג ], ואשר ההכרעה בו צפויה היתה להביא, מן הסתם, לשינוי מצב הדברים העובדתי והמשפטי [כפי שארע בפועל].

סוף דבר בפרשת פאיירפלאי נפסק בין היתר כי "..ככלל, התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית לעניין הוצאות המשפט תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהם נפלה טעות משפטית בשיקול דעתה, או אם דבק בהחלטה פגם או פסול מוסרי" (שם פסקה 8) (ר' גם: רע"א 8185/18 שוחט נ' אאורה השקעות בע"מ (פורסם בנבו,26.2.19), פסקה 17; ע"א 1645/15 אדלר נ' לבנת (פורסם בנבו, 1.9.15), פסקה 27; רע"א 1102/23 מיכה צמיר מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' אופיר, (פורסם בנבו, 28.8.23), פסקה 11).