התובעת השכירה את הדירה לנתבעת בהתאם להסכם שכירות מיום 30.6.2019, צורף כנספח ב' להתנגדות ,ועל פיו ניתנו לשוכר שתי אופציות בנות 12 חודשים כל אחת להארכת ההסכם.
לשאלת בית המשפט מדוע יש לשלם 40,000 ₪ השיב כי: "... התביעה שהגיש היא בגין דמי שכירות עד חודש אפריל ופה מדובר על ארבעה חודשים סך הכל 36,000 ₪. כ מדובר על ארבעה חודשי דהיינו, כולל חודש אפריל 2022
לבקשת ההיתנגדות צרף מר דקל שתי פניות שלו לתובעת לעניין מצבה של הדירה והצורך לבצע תיקונים דחופים.
כן ראה ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי (פורסם בנבו; 15.12.2015) לפיו "בנסיבות שכאלה, בהן שני הצדדים נושאים בצוותא באשמה לחוסר ההבנה שנוצרה והנזק שניגרם כתוצאה מכך, ראוי ליישם את דוקטרינת האשם התורם ולהורות על חלוקה של האחריות לנזק בין הצדדים".
בשים לב לעדויות שלא נסתרו לעניין מצבה של הדירה, לליקויים הבטיחותיים שהיו בה כמפורט בחוות הדעת של המהנדס ובשים לב לאשם התורם של בעלת הדירה בכל הנוגע למצב הדירה ולאמור בסעיף 9 לחוק השכירות והשאילה, מוצא לנכון לקבוע כי דמי השכירות לתקופה הרלבנטית יהיו בסך של 4,500 ₪ לכל חודש , סך הכל 18,000 ₪ עבור חודשי שכירות 4-8/2022.
במהלך הדיון ,22.02.2023 ע'6 ש' 4, טען ב"כ נתבעת כי ביום 2.2.2022 שולם שיק בסך 13,000 ₪ על חשבון דמי השכירות.
...
כל האמור לעיל (להלן:" ההסכם").
כאן נשאלת השאלה מדוע לפיכך, לא פעלה הנתבעת לפנות את הדירה ובסופו של דבר פינתה את הדירה לאחר צו שניתן על ידי בית המשפט במסגרת תביעת פינוי וכן ראה דברי ב"כ התובעת לעניין בקשה
לארכה של 60 יום שביקשה התובעת.
הנתבעת תשלם לתובעת סכום זה תוך 45 יום שאם לא כן יתווספו לסכום ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 2,340 ₪(כולל) וזאת תוך 30 יום.