התנגדות לביצוע שיקים באיחור - טענת אי המצאת אזהרה כדין

המבקשת עוד טענה כי המשיבה לא הוכיחה קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תובענה נגדה וכנגד זכויותיה אצל המחזיקים מאחר והמבקשת אינה חייבת מאומה למשיבה ולא ליתר החייבים וכן לא לזוכה בתיק ההוצל"פ. המבקשת עוד טענה כי הטלת העיקולים בהיעדר המצאת אזהרה כדין הנה בחוסר תום לב ובהיעדר ניקיון כפיים, כי אם המשיבה הייתה פועלת בהתאם להוראות החוק ומבצעת אזהרה כדין אזי הייתה המבקשת מגישה את היתנגדותה במועד ולא היה עולה בידי המשיבה לנקוט בהליכים כנגדה.

המבקשת עוד טענה כי גם החייבת מס' 1 בתיק ההוצל"פ, חברת בדאח בנייה והשקעות בע"מ, הגישה היתנגדות וצרפה תצהיר מטעם מנהל החייבת מס' 2 בה טענה כי כי השיק נשוא התיק נמשך לטובת המבקשת, החייבת מס' 2, אולם זה לא הגיע לידיה ולא נחתם על ידה בתור מסבה וכן לא מסרה אותו לחייבת מס' 3, מדליס בע"מ, אלא שהוא נגנב על ידי החייבת מספר 3 בנגוד לכל הרשאה והסכמה המבקשת עוד טענה כי המשיבה לא צרפה כל אסמכתא או חשבונית או תעודת משלוח או חוזה או הסכם הלוואה או הסכמת לבצוע ניכיון השיק, מה שמעיד על חוסר תום ליבה וכן על תרמית והטעיה.

עם זאת, כאשר מוגשת בתיק ההוצאה לפועל היתנגדות לבצוע שטר / היתנגדות לבצוע תובענה על סכום קצוב, קיימת חשיבות לשלב בו מוגשת ההיתנגדות - במועד או באיחור - והדבר משליך על השאלה מיהי הערכאה המוסמכת להחליט בשאלת עיכוב ובטול ההליכים.

לאחר בחינת מאזן הנוחות וסכויי הצלחתה של המבקשת בהליך המשפטי שהיא מנהלת, ונוכח קושי המבקשת בניהול עסקה והטענה שלא הומצאה לה האזהרה כדין, מצאתי האיזון הראוי הוא להורות כי העיקולים על חשבונותיה של המבקשת יבוטלו ויתר ההגבלות המוטלות בתיק ההוצל"פ יעוכבו משיקולים הנוגעים למאזן הנוחות וסכויי הצלחתה של המבקשת, וזאת בכפוף להפקדת סכום של 60,000 ₪ בקופת בית המשפט.

...

עוד טענה המשיבה כי המבקשת בכוונה אינה מתייחסת לתצהיר מוסר אשר הוגש לתיק ההוצל"פ יחד עם אישור המסירה ולפיו מסירת האזהרה בוצעה למר יאזן אבו רוקון, בנו של המצהיר מטעם המבקשת, אשר הציג את עצמו כמנהל במענה של המבקשת בשפרעם ודי בכך כדי לא להיעתר לבקשתה להארכת מועד ו/או ביטול הליכים.

מן הכלל אל הפרט: לאחר עיון בטענות המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לביטול העיקולים על חשבונות המבקשת בבנק מרכנתיל ודיסקונט ועיכוב הליכים.

אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה לביטול העיקולים על חשבון הבנק ועיכוב יתר ההליכים בכפוף להפקדת סכום של 60,000 ₪ לקופת בית המשפט.

כן עתר המשיב להאריך לו את המועד להגשת ההיתנגדות, שכן זו הוגשה באיחור, לטענתו - משום שלשכת ההוצל"פ ניסגרה עקב מצב החרום בעקבות סגר הקורונה הראשון.

אין בידי לקבל את טענת המשיב לפיה בקשת הבצוע ניפתחה כנגדו בלישכת ההוצל"פ שלא כדין: הבקשה כנגד חברת שגר ניפתחה על יסוד השיק שחולל; ואילו הבקשה כנגד המשיב ניפתחה על יסוד ערבותו האישית, בסעיף 7 להסכם ההיתקשרות שצורף לבקשת הבצוע, לפירעון כל התחייבויות החברה, לרבות שיקים המשוכים על ידיה; מכאן שהיתה למבקשת עילת תביעה שטרית כנגד המשיב בהליך הקודם, מכח ערבותו האישית לפירעון השיק.

אוסיף, כי הכפירה בתוקף שטר החוב וכתב הערבות, לרבות בחתימתו של המשיב, נטענה בהליך הנוכחי באופן סתמי ובעלמא, מבלי שהמשיב צירף דוגמאות חתימה ממסמכים חצוניים להליך, וכאמור - מבלי שטענה זו נתמכת בתצהיר מטעמו במצורף לכתב התביעה, ויובהר, כי צירוף תצהיר כאמור לתשובה לבקשה הנוכחית אין בו כדי לרפא את הפגם של אי צירוף תצהיר לכתב התביעה העקרי, שדינו כדין בקשה, אותה יש לתמוך בתצהיר.

ולבסוף, אין ממש בטענת המשיב לפיה המבקשת המציאה את האזהרה בתיק ההוצל"פ בכתובת שגויה של המשיב, וזאת במתכוון, על מנת להכשילו ולסכל את הגשת ההיתנגדות במועד; בשני תצהירים נפרדים, הן תצהיר התמיכה בהתנגדות והן תצהיר התמיכה בבקשת הארכה להגשתה לא טען המשיב מעולם כי האזהרה הומצאה לכתובת שאיננה כתובתו; אדרבא, בעדותו בבית המשפט (15.3.2021) הודה כי קיבל את האזהרה בסוף חודש פברואר (עמ' 3, ש' 20).

...

גם שאר טענותיו של המשיב בעניין ההליך הקודם אין להן יסוד ודינן להידחות.

מכל אלו, אני מוצאת כי המקרה דנא נכלל בגדר אותם מקרים נדירים וחריגים בהם יש לקבוע על סמך כתבי הטענות, כי אין למשיב סיכוי כלשהו, ולו סיכוי קלוש, להצליח בתביעתו (ראה בר"ע 59/81 ארדיטי ואח' נ' ארדיטי, פ"ד לה(2) 811 [1981]; ע"א 796/89 עז' המנוח חסיד ז"ל ואח' נ' עז' המנוח וכט ז"ל ואח', פ"ד מה(5) 558 [1991]), ומכאן, שדין הבקשה לסילוק התובענה על הסף להתקבל.

מכאן, שדין התביעה להידחות בשל מעשה בית דין, וכך אני מורה.

טענתה הבסיסית של המבקשת בהקשר זה היא כי האזהרה מעולם לא הומצאה לה כדין וכי נודע לה על אודות תיק ההוצאה לפועל רק לאחר שבוצע עיקול בחשבון הבנק של מר לוי (הבעלים והמנהל של המבקשת).

בנגוד לנטען לא מצאתי כי מדובר באישור מסירה "סתמי וחסר ובלא כל חתימה". אישור המסירה חתום, ותצהיר המסירה מיפרט את הנתונים הנדרשים בכגון דא. על המבקשת היה איפוא להציג היתמודדות ממשית עם אישור המסירה, ואולי אף לידרוש לחקור את המוסר, אך דבר מכך לא נעשה.

מצופה היה מהמבקשת להניח בהתנגדות תשתית עובדתית ולו מינימאלית המביאה נתונים הכרחיים ובסיסיים בקשר עם עסקת הייסוד, ובפרט – כמה גופי תאורה בדיוק סופקו על ידי המשיבה למבקשת, כמה מהם – בדיוק – התגלו כתקולים, מה שוויו של גוף תאורה, והאם כלל השיקים מושא בקשת הבצוע מכסים את כלל גופי התאורה שסופקו או רק חלק מהם.

בנסיבות אלה, ואף שמדובר כאמור באיחור משמעותי וניכר בהגשת ההיתנגדות, סברתי כי האיזון הנכון והראוי בנסיבות העניין הוא ליתן למבקשת הארכת מועד להגשת ההיתנגדות לבצוע השטר, עד למועד הגשתה בפועל, וכן ליתן לה רשות להיתגונן, אך לנוכח הקשיים האמורים בגירסתה של המבקשת, המציבים בפניה משוכה לא פשוטה, ולנוכח האיחור המשמעותי בהגשת ההיתנגדות, ראיתי להורות כי מתן הרשות להגן יותנה בהפקדת ערובה בסך של 55,000 ש"ח. סיכומו של דבר: ניתנת בזאת הארכת מועד להגשת ההיתנגדות, עד למועד הגשתה בפועל.

...

מן הנתונים הנ"ל עולה כי ספק אם המבקשת הניחה פירוט לטענות ההגנה, במידה המניחה את הדעת, במסגרת ההתנגדות ובתצהיר התומך בה. עם זאת, מנגד, סבורני כי לא ניתן להתעלם מהמכתב שצורף לתצהירו של מר לוי, שנערך על-ידי נציג של חיל האוויר, שבו צוין מפורשות כי גופי התאורה שסופקו על-ידי המשיבה למבקשת, ואשר הותקנו על-ידי המבקשת בבסיס חיל האוויר, התגלו כתקולים.

בנסיבות אלה, וחרף היעדר הפירוט הנדרש בהתנגדות ובתצהיר שצורף לה, לא ראיתי להגיע למסקנה שלפיה לא עומדת למבקשת כל טענת הגנה טובה כנגד העילה השטרית.

בנסיבות אלה, ואף שמדובר כאמור באיחור משמעותי וניכר בהגשת ההתנגדות, סברתי כי האיזון הנכון והראוי בנסיבות העניין הוא ליתן למבקשת הארכת מועד להגשת ההתנגדות לביצוע השטר, עד למועד הגשתה בפועל, וכן ליתן לה רשות להתגונן, אך לנוכח הקשיים האמורים בגרסתה של המבקשת, המציבים בפניה משוכה לא פשוטה, ולנוכח האיחור המשמעותי בהגשת ההתנגדות, ראיתי להורות כי מתן הרשות להגן יותנה בהפקדת ערובה בסך של 55,000 ש"ח. סיכומו של דבר: ניתנת בזאת הארכת מועד להגשת ההתנגדות, עד למועד הגשתה בפועל.

בתיקיי ההוצאה לפועל הוגשו על ידי המבקש ביום 10/8/23 בקשה להארכת מועד להגשת היתנגדות, היתנגדות לבצוע שיקים, עיכוב ובטול עיקולים.

המבקש טען כי המשיבה לא ביצעה המצאה של אזהרות והדבר פגע בזכותו לניהול הליך הוגן.

הוספתו כחייב בתיקיי ההוצאה לפועל בוצעה שלא כדין ובחוסר סמכות שכן יש להגיש כנגדו תביעה נפרדת מתיקיי ההוצאה לפועל.

לאחר שהוגשה בתיק ההוצאה לפועל היתנגדות לבצוע שטר נבחן השלב בו מוגשת ההיתנגדות, האם היא הוגשה במועד או באיחור.

אין לטענה זה זכר בהסכם ולא הוצגו ראיות חיצוניות להוכחת הנטען.

...

אני סבור כי לאור כל שהוצג, יש בסיס וראיות בקיומה של עילת התביעה.

בכל הנוגע לעיכוב ההליכים בתיקיי ההוצאה לפועל, לאור היקף העיקולים כפי שעלה בדיון וחרף זאת שהסכום המדויק שעוקל אצל המחזיקים השונים לא הוצג, אני סבור כי באיזון הראוי של זכויות הצדדים, יש מקום להורות על המשך עיכוב ההליכים עד ההכרעה בהתנגדויות וכך הנני מורה.

המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הדיון וכן שכר טרחת עורך דינה בסך כולל של 1,000 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך, תוך 30 יום.

המבקש הגיש היתנגדות לבצוע שקים אלו באיחור ועל כן לוותה ההיתנגדות בבקשה להארכת מועד להגשתה.

המבקש אכן כלוא בבית הסוהר הדרים, אך לטענתו לא הועברו לידיו כל מסמכים ולא ניתן לדעת היכן בדיוק הומצאה האזהרה מאחר ולא צוין באיזה בית סוהר נימסר.

אלא שיש להחיל על סוג זה של מסירה את ההלכה שנפסקה בב"ש 278/84 מחמוד סולימאן צאדק נ' טחנת קמח עין חי בעמ מיום 13.6.1984 בעיניין מסירה על דרך ההדבקה בכתובת מגורי הנתבע ואשר לא נס ליחה עד היום: "קיצורו של דבר, קיים ספק אם בכלל הומצאה ההזמנה ואם הומצאה, גדול הוא הספק אם כדין הומצאה, אסתפק באמור לעניין זה בע"א 427/61 [1], בעמ' 627:

...

ההלכה הפסוקה בעניין שכרו הראוי של עורך דין נקבעה בפסק הדין ע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ וערעור שכנגד מיום 5.10.1993, שם נקבע: "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן... הבסיס הנורמאטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בהוראות סעיף 46לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- .1973מקור הוראה זו בדיני עשיית עושר ולא במשפט והגיונה טמון בעיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין". הלכה זו הורחבה ונקבע בע"א 8854/06 קורפו נ' סורוצקין מיום 20.3.08: "כל עוד לא מועלות ע"י הלקוח טענות מבוססות כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו ע"י עורך דינו, וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל הלקוח להשתחרר מההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחויב בפיצויי ציפייה, אלא אם יוכיח כי לולא השתחררות זו לא היה יכול, באמצעים סבירים, להגשים את אותה מטרה." הסכם שכר הטרחה דנן קובע כי בכל מקרה שבו יופסק הייצוג על ידי המבקש, ישלם למשיב את מלוא שכר הטרחה – חיוב זה אינו סביר וחסר פרופורציה כשהוא חל גם על מקרים שבהם הלקוח מאבד אמון בעורך דינו או במקרים שבהם עורך הדין מפר את חובת האמון והייצוג המוטלים עליו כלפי הלקוח.

רוב טענותיו של המבקש נוגעות לאירועים שאין עליהם אסמכתאות ובעיקרם מורכבים מיסודות שליליים של אי קיום התחייבויות המשיב שדווקא טענת קיומם, כגרסת המשיב, עשויות להיתמך באסמכתאות כגון רישום ביקורים בכלא, פרוטוקולי דיון כיו"ב. עולה מכל האמור לעיל כי ניתנת בזאת רשות להתגונן למבקש.