הנתבע הגיש היתנגדות לבצוע השטר בה טען, כי השיק נימסר לתובע במסגרת הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים כחמש שנים קודם לכן, ולפיו השכיר התובע לנתבע דירה בתמורה לדמי שכירות חדשיים של 1,800 ₪.
...
לטענת הנתבע, הוא מסר לידי התובע 12 שיקים, תוך שהוסכם ביניהם כי הנתבע ישלם לתובע מידי חודש את דמי השכירות במזומן, והתובע יחזיר לו את השיק של אותו החודש.
לאור שינויי הגרסה והעדות המבולבלת בעניין זה, אין בידי לקבל אף לא אחת משתי הגרסאות: לא את הגרסה לפיה דרש מהנתבע לעזוב את הדירה משום שלא שילם דמי שכירות ולא את הגרסה לפיה דרש ממנו לדאוג לשוכר חלופי.
מכל אלו אני קובעת, כי הנתבע עמד בנטל להוכיח את טענות ההגנה שלו, קרי, כי השיק נשוא התביעה מעולם לא ניתן לתובע כשיק בטחון; כי התובע השלים את הפרטים בו ללא הרשאתו והסכמתו; וכי התובע לא היה זכאי להציגו לפרעון, משלא התקיימו התנאים לפרעונו, שכן הנתבע לא הפר את הסכם השכירות בין הצדדים.
אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה ועל סגירת תיק ההוצל"פ שבכותרת.
