תמצית טענות הנתבעת
הנתבעת הגישה היתנגדות לבצוע השיק, בה טענה לכישלון תמורה מלא; לכך כי השיק הוצא מידיה בתרמית, בהטעיה ובהולכת שולל, ומכאן - שאחיזתה של התובעת בשיק נגועה באי-חוקיות; ולכך כי העידר חתימת היסב של התובעת בגב השיק שולל מהתובעת מעמד של אחיזה כשורה.
לטענת הנתבעת, לאור המירמה שבהגשת השיק הראשון לפירעון, חרף הטענה כי אבד או נגנב, היא נתנה הוראת ביטול לגבי השיק השני, נשוא התביעה.
אציין, כי אף הנתבעת נימנעה מלמסור פרטים על נסיבות מתן השיק, כגון, למשל, מדוע סחרותו של השיק הראשון הוגבלה, משנמשך "למוטב בלבד", ואילו זו של השיק נשוא התביעה לא הוגבלה, הגם שלכאורה מדובר בשיק חליפי בסכום זהה, במועד פירעון זהה ושנמסר בגין אותה תמורה; בעיניין זה רב הנסתר על הנגלה, ותצהירו של ינקוביץ שותק בעיניין זה.
מכל מקום, הנתבעת לא הוכיחה את יסוד המירמה בכוונה תחילה אותו היא מייחסת לגלעד במעמד פנייתו אליה בבקשה להוצאת השיק נשוא התביעה; לא ניתן להוציא מכלל אפשרות, כי במועד זה סבר גלעד, בתום לב, או אף ברשלנות, כי השיק אבד או נגנב, ולאחר מכן זה אותר; בנסיבות כאלה, יסוד המירמה בכוונה תחילה עשוי להתגבש רק במועד הצגתו של השיק הראשון לפירעון, לאחר שהשיק נשוא התביעה, שנימסר לגלעד בגין אותה התמורה, כבר הועבר לידיה של התובעת ונוכה על ידיה; אלא שלא השיק הראשון עומד לדיון בתובענה זו, ודינן של טענות אלו להתברר אם וכאשר יוגש שיק זה לבצוע.
...
לאור כל אלו, אין בידי לקבל את טענתה של הנתבעת, כאילו התשלומים ששילמה למע"מ ואשר חלים למעשה על כ.נ.ת., יש בהם משום פרעון השיק שביטלה.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לא הנתבעת לא סתרה את חזקת התמורה וחזקת האחיזה כשורה של התובעת, ודין שאר טענותיה להידחות אף הן.
דין התביעה, איפוא, להתקבל במלואה.
אשר על כן, אני מורה על קבלת התביעה ועל חידוש הליכי ההוצל"פ בתיק שבכותרת.
