בפניי היתנגדות לבצוע שיק על סך של 5,365 ₪, שנמשך ע"י המבקשת לפקודת המשיבה וחולל באי פירעון מחמת אי התאמה בין הסכום במילים לבין הסכום בספרות.
ב"כ המבקשת השיבה בקצרה, כי החשבוניות שהוצגו לחן בחקירתו הן קודמות לעיסקת העגלות, וכי התשלומים שכבר שולמו מתייחסים לחוב בגין אותן חשבוניות קודמות.
יפים לעניין זה דברי בית המשפט בת"ט (שלום רח') 25038-02-17 סמי סלמן נ' מרדכי מרקו ביטון [03.12.2017]:
"במהלך השנים, לאחר חקיקת חוקי היסוד, המגמה בפסיקה כיום היא להקל בבחינת קיומם של טעמים מיוחדים, כדי לאפשר לצדדים ללבן את המחלוקת ביניהם, לגופו של ענין, בבית המשפט ולהמנע ככל האפשר ממתן הכרעה בהחלטות או בפסקי דין על יסוד מחדלים דיוניים אלו ואחרים של מי מבעלי הדין. מגמה זו בפסיקה שמה לנגד עיניה את העקרון הנעלה של זכות הגישה לערכאות שהפכה עם השנים לזכות חוקתית."
במקרה דנא, ובשים לב להלכה הפסוקה דלעיל, סבורתני כי טענות ההגנה של המבקשת עולות כדי "טעם מיוחד" למתן ארכה, כנדרש על פי הוראות סעיף 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א).
...
גם אם נראה את טענת המבקשת לפגם בארגזי העגלות כטענה לפגם במימכר או באי התאמה של המימכר למוסכם, קרי, טענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, אזי סבורתני, כי לאור מגמה זו בפסיקה, המקובלת עליי בכל הכבוד, יש לקבוע גם כאן, כי טענה זו יפה כטענת הגנה גם בתביעה שטרית, בהיות הצדדים צדדים קרובים לשטר, ולאור הקביעה כי "בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה" (עניין צמח נ' שלשבסקי לעיל); לחלופין ניתן לראות בטענתה משום טענת קיזוז, אשר לגביה נפסק במפורש כי ניתן להעלותה גם בתביעה שטרית בין צדדים קרובים (עניין Norland הנ"ל).
סוף דבר: ההתנגדות מתקבלת.
התובעת תשלם את הפרשי האגרה הנובעים מהעברת התיק לבית המשפט, ככל שקיימים.