התנגדות לביצוע שטר: שיק ללא תמורה בידי אוחז לא כשורה

הליך זה החל כבקשה לבצוע שטר שהוא שיק על סך 50,000 ₪ משוך מחשבונו של הנתבע לפקודת התובע.

כמו כן התחייב הנתבע, בין השאר ויחד עם שלמה פז, לשלם לידי לשותפים המעבירים סך כולל של 100,000 ₪, תשלום שכונה בידי הצדדים כהחזר מחצית הלוואת בעלים, בשני שלבים: סך של 50,000 ₪ ב 5 תשלומים חודשיים וללא תנאי.

סך 50,000 ₪ נוספים ישולמו ב 5 תשלומים חודשיים בתנאי, והנני לצטט בשל חשיבותו: "שנכון ליום 1.2.18 החברה תהיה פעילה ו/או פעילותה תועבר לצד ג' כלשהו בין אם בתמורה ובין ללא תמורה ו/או יעשה שימוש בשם המותג "מג'יק פוינט" באמצעותו פועלת החברה במישרין או בעקיפין, בעצמם ו/או באמצעות תאגיד ו/או ביחד עם ו/או באמצעות אחר/ים, כשותף ו/או כבעל מניות ו/או כעוד ו/או כיועץ ו/או כנותן שירותים ו/או בצורה אחרת, ו/או בכל עסק ו/או עבודה ו/או פעילות שקשורה לפעילות החברה" (להלן: "התנאי").

הנתבע הסתפק בתצהיר התומך בהתנגדות לבצוע שטר שהגיש והזמין לעדות את מר יאיר מזרחי אשר נתן שירותי פירסום לחברה.

ראה גם ע"א 358/80 קדש נפתלי נ. שאר יישוב לז 3 830: "בהיותו "אוחז" השטר, עומדת למשיב חזקה לכאורה, שהתנאי, שהתלווה למסירה, נתקיים, ועל-כן הוא רשאי לממש את השטר.

המניע לכך הוא לטענת התובע: "שמתי לב שמי שמשקיע בעסק זה אני והשותף שלי, ולא הנתבע והשותף שלו. ולכן הגעתי למסקנה שאנחנו צריכים להפרד" (עמ' 13 בפרוטוקול שורות 2-4).

...

היעדרם של המסמכים אינו מעיד בהכרח על פעילות החברה ולפיכך, דינה של טענה זו להידחות.

מאחר ושוכנעתי כי החברה לא הייתה פעילה, פעילות מהותית ביום 1.2.18, פטור הנתבע מתשלום על פי סעיף 12(ב) בהסכם להעברת המניות.

אשר על כן, התביעה נדחית והתובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

תחילתו של הליך זה בבקשה לבצוע שטר שהגיש התובע כנגד הנתבע בלישכת ההוצל"פ, ביחס להמחאות בסך 5,000 ש"ח כל אחת, זמני פרעונן 30/7/13, 30/8/13, 30/9/13 (להלן : "ההמחאות").

הנתבע הגיש היתנגדות לבצוע השטר, לרבות בקשה להארכת המועד וביום 5/1/15 ניתנה רשות להיתגונן לאחר שהודיע התובע על הסכמתו למתן רשות להיתגונן.

במסגרת היתחשבנות זו, לטענת התובע מסר לו הנתבע 5 המחאות ע"ס 5,000 ₪ כל אחת, כאשר לטענתו 2 המחאות ניפרעו והיתר בוטלו ע"י הנתבע ובגינן ניפתח תיק ההוצל"פ. טענות הנתבע הנתבע טען התובע שכר דירה בבעלותו בעיר נצרת ובקש ממנו הלוואה בסך 20,000 ₪ שניתנה ללא תמורה בארבעה שיקים, כך שסוכם שבטרם פרעון השיק ידאג המשיב לתשלום סכום השיק.

ראה לעניין זה בספרו של שלום לרנר, דיני שטרות (מהדורה שנייה), לעניין כשלון תמורה בעמ' 291 : "לזכות נפרע האוחז בשטר עומדת חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה. על פי הפרשנות המקובלת, חזקה זו מניחה הנחה כפולה : כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר, וכי תמורה זו ניתנה בפועל, ומקבל השטר קיים את חלקו בהסכם. משום כך רובץ הנטל על המושך להוכיח כי התמורה ניכשלה". הפסיקה קבעה כי צד קרוב לשטר יהא רשאי להעלות כנגד התביעה השטרית טענות הגנה חוזיות מובהקות על פי עסקת היסוד, כדוגמת טענת קזוז כבעניינינו ראה לרנר לעיל בעמ' 288.

בחקירתו בעמ' 8 שורות 31-32 ובעמ' 9 שורות 1-12 : "ש: על שם מי השיק ?

במקרה הנידון לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי החוב המגיע לו בגין השכרת הדירה לתובע, לרבות אי תשלום דמי שכירות או תשלומים שוטפים ונזקים הנטענים לדירה כלל נגרמו ובודאי לא הוכח סכומם.

...

מסקנה זו מתבקשת מתחולת הדין הכללי בענייני קיזוז על חיוב שטרי.

לפיכך ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים על כלל נספחיהם והתרשמתי מעדויותיהם, הגעתי למסקנה כי אין מדובר ב"עסקה אחת".

סיכום לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה השטרית להתקבל.

הנתבע הגיש היתנגדות לבצוע שטר ועיכוב הליכים, והצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה הנתבע יפקיד 50,000 ₪ בקופת בית-המשפט, ובכפוף להפקדה תנתן רשות להגן, התיק יועבר לבית-משפט השלום בנצרת ויבוטלו כל ההליכים אשר ננקטו בתיק ההוצל"פ. כב' הרשם מסבאח קבאני אישר את ההסדר הדיוני ביום 19/1/2014 ונתן לו תוקף של החלטה.

מעבר לכך, שלא ניתן לומר שהתובעת אינה אוחזת בשטר בעד ערך, שעה שהערך שניתן על ידה, הוא התמורה שנתנה בעבור השיק שהוגש לה לניכיון, בנכוי דמי ניכיון.

ביטול השיק והתובעת כאוחזת כשורה: אוחז כשורה מוגדר בסעיף 28 לפקודת השיטריות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"),ובסעיף 29 לפקודה נקבעה החזקה על תמורה ותום לב, כאשר בסעיף 29(ב) נקבע: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר". ברע"א 6553/97 אפרים חגאי ואח' נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב (2) 345 (1998), נפסק בעיניין זה: "לאוחז בשיקים עומדת החזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה (סעיף 29(ב) לפקודת השיטריות [נוסח חדש]), ובאופן רגיל על המושך לסתור חזקה זו. לא כך כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קינייני מסוג אלו המנויים בסעיף 29(ב), שאז, נטל הראיה בדבר היות האוחז אוחז כשורה, הוא על האוחז". עוד נפסק שם, כי אין בבטול שיק משום מניעת זכות כלשהיא מהאוחז כלפי המושך על-פי השטר: "ביטול השיק פרושו, ביטול רשותו של הבנק לפרוע את השיק. כלפי הנפרע וכלפי האוחזים הבאים אחריו, אין הביטול תופס ואינו גורע, מזכויותיהם. לאמיתו של דבר, לא השיק בוטל, כי אינו ניתן לביטול; בוטלה הוראת הלקוח-המושך הנובעת מהתקשרותו עם הבנק לכבד את השיק. לכן, משלא כובד השיק, מחמת שהמושך ביטל את פקודת התשלום, האוחז רשאי לחזור על המושך ועל המסיבים בשל חילול השיק והודעת הביטול אינה משמשת הגנה בפני תביעתו" (זוסמן בספרו הנ"ל [19], בעמ' 348..

בנוסף נפסק בעיניין זה כי: "...משסוחרו השיקים בנגוד לתנאי בהסכם האוסר סיחור, אין לייחס למערערים בעניינינו חוסר תום-לב מחמת זאת שבבטלם את השיקים לא שיוו לנגד עיניהם אפשרות שהנסב הנו אוחז כשורה. דרישה כזו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות פקודת השיטריות [נוסח חדש] הן מן הצד המהותי, הן מן הצד הראייתי והן מצד מיקומה של הדרישה על ציר הזמן של בירור הטענות השטריות. משגלוי וברור כי בפעולתם לא חרגו המערערים מדיני השיטריות ביחס לזכות ביטול השיקים על-ידי המושך, ניתן לקבוע, כי בבטלם את השיקים מקום שהמושך היה זכאי לבטלם, פעלו הם כדין...". אקדים ואומר, כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח, כי לא היה מקום לסחר את השיק, ובכלל זה שהוא היה זכאי מכוח הדין לבטל את השיק, וטענת הנתבע בדבר חזרת השיקים של נעים, ככזו המתירה לו לבטל את השיקים שהוא משך, טוב היה אילו לא הייתה נטענת, שעה שלא הוזמן נעים לעדות, ולא ברור הקף ההתחייבויות ביניהם, ושעה שהנתבע לא ידע לומר, מתי נפלה העסקה ביניהם.

התובעת נעשתה אוחזת בשיק לפני שעבר זמנו - בשארה העיד, כי התאריך בו קיבל את השיק מנעים ובוצעה עסקת הניכיון, היה ב- 1/6/13, כך שהתובעת נעשתה אוחזת בשטר לפני מועד הפרעון (אוגוסט 2013).

...

מהמקובץ לעיל עולה, כי אין בטענות הנתבע, כדי למנוע את אחיזת התובעת כשורה בשיק, מאחר ונשמט הבסיס מתחת לטענותיו.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה ודוחה את הגנת הנתבע, וקובעת כי הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

התובעת, חברת טיולי ירכא (להלן: "טיולי ירכא" או "התובעת"), מי שנגדה הוגשה בקשת הבצוע, הגישה היתנגדות לבצוע שטר בה טענה לכישלון תמורה מלא בנימוק שהשיקים ניתנו לאחד בשם עבד עסאם (להלן: "עבד") כנגד דלתות שלא סופקו לה מעולם.

מנגד, התובעת התחייבה להשיב את ארבעת השיקים לנתבעת תוך 14 ימים מיום הדיון וכדי להבטיח קיום התחייבות זו, הוסכם כי אי המצאת השיקים תעניק בידי הנתבעת זכות להמשיך ולפעול בתיק ההוצל"פ. כידוע, לפסק דין שניתן בהסכמה שני צדדים; הצד ההסכמי שהוא הבסיס לפסה"ד והצד השפוטי המאשר את פסה"ד. פס"ד המעניק תוקף של פס"ד להסכם פשרה הוא בבחינת ייצור כלאיים "ראשו של הייצור הוא פס"ד וגופו הוא ההסכם". באי כוח הצדדים בהליך שלפני הם אלה שייצגו אותם גם בהליך הקודם, ויש להניח כי הם אשר דאגו לניסוח ההסכמות בפרוטוקול.

"אוחז" בשיק אינו כל מי שמחזיק בו. בהתאם לסעיף 1 לפקודת השיטריות אוחז הוא: "מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או שטר חוב ומחזיק בו או מי שהוא המוכ"ז". מכאן, שבשטר לפקודה, אוחז השטר הוא הנפרע או הנסב בו ובשטר למוכ"ז קיימת זהות בין האוחז לבין המחזיק.

שני נימוקים בולטים לעין עומדים בבסיס הקביעה כי התובעת אינה ולא יכולה להיות אוחזת כשורה: התובעת אינה אוחזת בשיק כלל וכפי שהובהר לעיל מחזיק אינו יכול להיות אוחז כשורה בו .

בעיניינו (ואף בהיתעלם מקביעתי בפרק קודם כי התובעת אינה אוחזת כלל בשיק) בחרה התובעת להגיש כתב תביעה מתוקן בו פירטה את התמורה הנטענת ומשנדחתה גירסתה בעיניין זה, נראה כי אינה יכולה לסמוך עוד על החזקה הקבועה בפקודה.

...

לסיכום - הנתבעת מילאה אחר התחייבותה בפסה"ד עם מסירת שני השיקים והיא פעלה בהתאם לאותו פס"ד עת ביקשה 'לשפעל' את הליכי ההוצל"פ. מנגד, התובעת לא קיימה את ההתחייבות שלה בהסכם, ואם תרצו את החיוב עפ"י פסה"ד ולא השיבה את ארבעת השיקים.

לסיכום אומר כי חרף העובדה שהתובעת כאן אינה אוחזת בשיק, אין מניעה כי תתבע את מושכת השיק, אם כי על מנת לזכות בתביעתה יהא עליה להוכיח כי רכשה את השיק בעד ערך וכי למעביר היתה זכות כלפי הצד שממנו הוא קיבלו.

לסיכום – מכל אחד מהנימוקים לעיל, ודאי מכולם יחד, אני מורה על דחיית התביעה.

זוהי תביעה שטרית, שניפתחה בבקשה לבצוע שטר בלישכת ההוצאה לפועל, מכוח שיק על סך 100,000 ₪ המשוך על שם הנתבעת לפקודת התובע, מועד פרעון 24/11/15 (להלן: "השיק").

זו לשון הוראת סעיף 28 (א) לפקודת השיטריות [נוסח חדש]: אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.

אין חולק בין בעלי הדין, כי השיק נימסר לתובע במסגרת עסקה לרכישת זיתים וכי התובע אוחז כשורה בשיק, ראה עדות עבד בעמוד 10 שורות 24-26 ובעמוד 11 שורות 1-8 לפרוטוקול הדיון, בהם מאשר עבד כי רכש זיתים מהתובע בשווי של 100,000 ₪ ומסר לו בתמורה את השיק.

בחקירת עבד, בדיון בהתנגדות לבצוע שטר ביום 2/4/17, השיב כך: ש. אתה מאשר שקבלת זיתים ע"ס 100,000 ₪.

כל שטען הנתבע כי התובע מחזיק בשיק ללא תמורה, טענה שהתבררה כלא נכונה.

הלכה היא, המצאות שטרות בידי החייב מהוה ראייה לכאורה כי החוב נפרע.

טענותיה בעיניין זה לא היו עקביות ולגירסתה לגבי התשלום וסכומי התשלום אין אחיזה מספקת בראיות שבפני בית המשפט.

...

אני סבורה, שריבוי הגרסאות של הנתבעת בדבר אופן ודרך פירעון השיק, וסכומי החוב שלכאורה שולמו, בגרסה ראשונה נטען כי כל החוב שולם, גרסה מאוחרת יותר נטען כי שולם סכום של 70,000 ₪, ובגרסה נוספת, שגובה החוב שלא שולם עומד על סך 50,000 ₪, כמפורט לעיל, כל זה, פועל לחובתה של הנתבעת ואני סבורה שאין בפני תשתית ראייתית סדורה ומבוססת, ללמד כי סכום השיק, חלקו או במלואו, נפרע על ידי הנתבעת.

לסיכום, הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי ביצעה תשלום כלשהו בגין השיק.

על כן, אני מקבלת את התביעה השטרית כנגד הנתבעת על מלוא סכום השיק.