התנגדות לביצוע שטר: טענת גניבה וחוסר תום לב

הנתבע ציין כי במסגרת ההתנהלות העסקית השוטפת לכהן הייתה גישה פיסית לשיקים של הנתבע, ועל כן, כהן "שלח ידו לאחד מפנקסי השיקים של [הנתבע] בעת שאינה ידועה ל[נתבע], וגנב שיק ריק לחלוטין (ללא ציון סכום וללא תאריך, ובודאי שללא חתימה), ללא הרשאה של ה[נתבע] ותוך זיוף חתימת [הנתבע], ולאחר שנים רבות הגישו לבצוע בלישכת ההוצל"פ בחוסר תום לב" (סעיף 6 לתצהיר ההיתנגדות לבצוע שטר).

טענת הגניבה והזיוף הטענה המרכזית שהועלתה על ידי הנתבע, עוד במסגרת תצהיר ההיתנגדות לבצוע שטר, הייתה כי כהן גנב את השיק וזייף את חתימתו על השיק.

...

סיכום הדברים לסיכום הדברים מצאתי כי יש הצדקה לקבל את עמדת התובעת במלואה לפיה השיק נמסר לה כבטוחה להחזר ההלוואה ובהרשאה מלאה למלא את פרטי השיק ולהגישו לביצוע.

בנסיבות אלה, דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 1,323,460 ש"ח. סכום זה משקף את סכום השיק (953,000 ש"ח) בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום מועד הפירעון הנקוב בשיק ועד היום, בניכוי הסך של 150,975 ש"ח שקיבלה התובעת ביום 13.7.2006 במסגרת ההוצאה לפועל, כשהוא משוערך להיום.

ביום 21.3.2018 היתקיים דיון בהתנגדות לבצוע שטר, במהלכו הסכימו הצדדים כי ההיתנגדות תיתקבל.

רביעית- קיימת תרמית משותפת בפי הנתבעת טענה חלופית לפיה ככל שיתברר שאנרגיית השחר או מי מטעמה חתם על השיק ו/או קיבל תמורה כלשהיא בגינו, הרי שהתובעת פעלה בתרמית ובחוסר תום לב תוך שהיא עושה יד אחת עם מי שגנב את פנקס השיקים מהנתבעת, על מנת להוציא ממנה כספים שלא כדין.

אוחז כשורה מוגדר בסעיף 28(א) לפקודה: אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.

הנתבעת בעניינינו טענה לגניבה של השיק, לזיוף של חתימה ההיסב, ולבצוע עסקת ניכיון על ידי התובעת שלא בתום לב. כן טענה הנתבעת לכשלון תמורה מלא אשר קדם למועד בו השיק סוחר לתובעת ולאי מתן תמורה על ידי התובעת.

...

לפיכך אני סבורה כי התובעת פעלה בתום לב סובייקטיבי.

לאור כל האמור, באתי לכלל מסקנה כי טענת כישלון התמורה שהעלתה הנתבעת לא הוכחה כנדרש, ואף לו היתה מוכחת, הרי שהתובעת היא בגדר אוחזת כשורה הגוברת על טענת כישלון התמורה.

סוף דבר ההתנגדות נדחית.

מאחר והשיק, שלא היה שלם, נגנב, הרי דינו כשיק שכלל לא הוצא, ולפיכך אין נפקא מינה לשאלה האם התובע אוחז כשורה, שכן הלכה היא כי שטר כזה אינו יוצר כל זכויות, ואף אוחז כשורה אינו יכול להפרע על פיו מהאדם שהיה חתום עליו, וזאת למרות הזכות העדיפה המוקנית לו. לפני שהגיע השיק לתובע, הציע עאדל ליצחק בן אברהם לקנות ממנו את השיק, אך כשבקש בן אברהם להיתקשר לג'לאל, לקח עאדל את השיק ועזב את המקום.

בעניינינו, בתצהיר שצורף להתנגדות לבצוע שטר טען ג'לאל שכתב היד שעל השיק אינו כתב ידו, אך לא טען שאין מדובר בחתימתו.

לגבי הדרישה לכך שהאוחז יטול את השטר בתום לב ובלא כל ידיעה שזכות קניינו של המסַחר פגומה, לאור הדברים הקודמים, אין צורך להעמיק חקר בעיניין זה. מחד, אין מוטלת על האוחז בשטר חובה לחקור ולדרוש אחר הנסיבות של עסקת היסוד וכשרותה, ואפילו רשלנות רבתי אינה שוללת תום לב (אף כי היא יכולה להוות ראיה לחוסר תום לב), ר' ד"נ 15/70 קוד בע"מ נ' תל חנן חברה לאחסנה ומסחר בע"מ, פ"ד כ"ו (1) 36, 40 (1971).

...

גרסתו של עאדל כי פנה פעמים רבות לג'לאל לבקש את חובו, גם לאחר מתן השיק, מקובלת עלי, וכך גם גרסת רפי כי לאחר רכישת השיק ולפני מילוי הסכום שבו פנה פעמים רבות לג'לאל שדחה אותו, ואף התקיימה ביניהם פגישה במשרדו של עו"ד נועם לוי ז"ל, אף היא מקובלת עלי.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, תביעת התובע מתקבלת ולפיכך, יימשכו כסדרם הליכי ההוצאה לפועל בהם נקט נגד הנתבעים בתיק הוצל"פ (כפר סבא) מס' 17-28802-13-4.

הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובע הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ש"ח. ניתן היום, כ' ניסן תשע"ו, 28 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.

לטענת הנתבעת, ביצעה התובעת מחטף, בחוסר תום לב, ומשלא הסכימה הנתבעת לחתום על שטר החוב, "הגניבה" סעיף במסגרת ההסכם ולא הסבירה לנתבעת ולמר ארזי מהי משמעות חתימתו.

יפה לעניין זה, פסיקת בית המשפט העליון ב - ע"א 3998/07 צ. בכור ניהול ואחזקות בע"מ נ' מימשל ירושלים התשנ"ה בע"מ (נבו 06.01.2011)‏‏: "כאמור, פעולה שנעשתה עבור החברה, החורגת ממטרותיה או מההרשאה שניתנה למבצעה, אינה פוגמת בכשרות החברה לבצעה. היא מהוה פעולה החורגת מהרשאת האורגנים הפועלים בשם החברה. פעולה זו נבחנת על פי דיני השליחות ולא על פי דיני הכשרות. דיני השליחות לענין זה הם בעלי משמעות כפולה: ראשית, דיני השליחות הכלליים על פי חוק השליחות; שנית, דיני השליחות המיוחדים על פי חוק החברות; במקום שעולה סתירה ביניהם, גובר הדין הספציפי של חוק החברות (ע"א 4670/03 י.מ.ש השקעות בע"מ נ' כלל (ישראל) בע"מ, פסקה 13 לפסק דינו של הנשיא ברק [פורסם בנבו] (13.12.2006) (להלן: ענין י.מ.ש השקעות); יוסף גרוס חוק החברות החדש 106 (מהדורה רביעית, 2007) (להלן: גרוס); הצעת חוק החברות, בעמ' 33). ככלל, פעולה החורגת ממטרות החברה או מההרשאה שניתנה למבצע הפעולה אינה תקפה כלפי החברה, אך לכך יש שני חריגים: האחד – אם החברה אישרה את הפעולה בדרכים הקבועות לכך בחוק ...והשני – מקום שהצד השלישי עמו נעשתה הפעולה החורגת לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה, הרי גם אם החברה מיתנגדת לאשרור הפעולה, היא תחוייב בתוצאותיה, ותנתן בכך הגנה לציפיותיו של הצד השלישי תם הלב שהפעולה המשפטית שנעשתה עמו תכובד... "הדגש הוא על חזותה החיצונית של ההרשאה בעיניו של הצד השלישי, וזאת מטעמים של הגנה על אינטרס ההסתמכות שלו. ככל שפעולת המנהל נחזית להיות בעיני הצד השלישי על פי המצגים שהוצגו כפעולת הרשאה, הרי שכך יש לסווגה לענין בחינת תוצאותיה" (ענין י.מ.ש השקעות, פסקה 13)".

...

מר ארזי לא נתבע, באופן אישי, במסגרת התביעה מכאן, ממילא דינה של הטענה להידחות.

סוף דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 154,034 ₪.

הואיל וקבעתי, שאין מדובר בתביעה שטרית ושלמעשה לא היה מקום לפתוח את תיק ההוצאה לפועל גם כנגד הנתבעת, אני קובעת שהפרשי הצמדה וריבית יצורפו לסכום האמור, החל ממועד מתן הרשות להתגונן (01.01.19) ועד מועד התשלום בפועל (ולא ממועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל).

במועד חתימתו על תצהיר ההוצאה לפועל ידעה שהוא זה שעשה בהם שימוש, אך לא פירטה על כך במסגרת תצהירה בהתנגדות לבצוע שטר שהוגש מאוחר יותר, וטענה באופן כללי וסתמי שהשיקים גנובים, מבלי להזכיר מעורבותו.

רק כאשר נוצרה חריגה במסגרת האשראי והשיקים החלו לחזור מסיבת אי כסוי מספיק נולדה טענת הגניבה והזיוף.

התובעת היא שותפה לקנוניה ומהוה חברת קש לצורך ביצוע השטר והתובעת נגועה בחוסר תום לב. העובדה ששיקים קודמים שנלקחו על ידי מר חמו ניפרעו בחשבון, אין בה כדי ללמד על ידיעה בפועל או עצימת עיניים, כי מר חמו ביצע הפקדה בחשבון עבור כל המחאה שנפרעה בסמוך למועד הפרעון.

...

סבור אני שיש להטיל ספק רב בעדות מר אמיר אברהם שהתובעת קיבלה את השיקים ממר דוד פנחס כשבהם רשומים סכומי השיקים, מועדי הפרעון והערבות של מר חמו, שכן אם משווים את כתב היד על השיקים בדבר סכומי השיקים (בספרות ובכתב) את מועדי הפרעון של השיקים ואת הכיתוב על גבי הערבות בגב השיקים נראה שיש דמיון מדהים בכתבי היד בכל השיקים.

לאור האמור לעיל, סבור אני שהתובעת לא סיפרה את כל האמת לבית המשפט, ואין ליתן אמון בגרסתה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעת, ומורה על סגירת תיק הוצל"פ מס' 504203-07-19 בלשכת ההוצל"פ ברמלה וביטול כל הליכי הגבייה שננקטו בתיק זה. התובעת תשלם לנתבעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.