בהמשך, הגיש הוא את הבקשה הנדונה, ולה בכלל לא צירף תצהיר, ורק את תשובתו לתגובת הנתבע תמך בתצהיר ובו הצהיר כי: "אני נכון ומוכן לעשות כל שדרוש לקיום בוררות בסכסוך מושא התביעה והתביעה שכנגד. הגשתי שטרות לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל, ומשהתקבלה היתנגדות המשיב לבצוע השיטריות, ואף הוגשה על ידו תביעה שכנגד, הרי שיש להפעיל את תניית הבוררות בהסכם המכר שנחתם על ידי הצדדים".
בבקשה ובתצהיר, לא נאמר כלום על ביצוע פעולה כלשהיא על-ידו לקיום הליך הבוררות, בטרם שהגיש את כתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד ובטח ובטח בטרם הגשת השיטריות לבצוע, ועל אף שהייתה לו היזדמנות לטעון בנוגע לתניית הבוררות, אם לא בטרם שהוגשו השיטריות לבצוע בהוצל"פ, לפחות לאחר שהועברה ההיתנגדות לדיון בבית-משפט דנא.
...
הנתבע טוען כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים מאחר והיא לא נתמכה בתצהיר, כמתחייב בסעיף 241(א) לתקסד"א ובהלכה הפסוקה.
ברגע שהתובע הגיש את השטרות לביצוע בהוצאה-לפועל, הרי שהוא ויתר על הליך הבוררות, כאשר הליך הבוררות הוא לא הליך שיש להיעתר לו מתי שנוח לך, דהיינו, לא ניתן לקבל מצב שתובע ינסה מזלו בהליך שטרי, ההתנגדות תתקבל, ורק לאחר שמוגשת נגדו תביעה שכנגד יעלה הוא את הטענה של עיכוב הליכים עקב תניית בוררות.
המדובר בעסקה ומערכת נסיבות אחת, הן ביחס לתביעה השטרית והן ביחס לתביעה הכספית/חוזית, שאמורות להידון כמקשה אחת, במיוחד שכבר במסגרת החלטתי בהתנגדות קבעתי כי:
"בעניין אי חוקיות ההסכם, אני דוחה את טענת ב"כ התובע בסיכומיו שאין המדובר בטענת הגנה שטרית. מקום שהשיקים נמסרו מהנתבע לתובע במסגרת אותו הסכם ביניהם שנטען לגביו שאינו חוקי, הרי אין מקום להפרדה המלאכותית בין הטענות הנוגעות לשיקים לבין הטענות החוזיות בין אותם צדדים לחוזה ולשטרות, כמו שאין מקום להפריד במקרה כזה בין עסקת היסוד לבין משיכת השיקים".
הטענות השטריות והחוזיות אמורות להידון יחדיו, במיוחד שעה שתניית הבוררות לא הוגבלה רק לעילות החוזיות שצמחו מהסכם המכר.
לסיכום, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪ ללא קשר לתוצאות המשפט.
