משלא שולם חוב של קפה לואיז בגין הזמנות שספקה נועה בשנים 2018 – 2019, הגישה נועה בחודש ספטמבר 2019 בלישכת ההוצאה לפועל בקשה לבצוע שטר החוב נגד קפה לואיז ושני הערבים.
ביום 22.6.2020 החליטה הרשמת א' הדר על קבלת ההיתנגדות.
נצא מנקודת הנחה שנועה לא ידעה כי עובר לשנת 2018 חדלה שולמית להיות בעלת מניות ודיקטורית בקפה לואיז, ונדרש לשאלה: האם נועה הייתה רשאית להשלים את הפרטים המהותיים בשטר החוב שנעשה ביום 18.5.2014, ולרשום על גבי השטר את מועד הפרעון (11.4.2019) ואת סכום החוב (34,784 ₪) שהחל להווצר בחודש אוקטובר 2018, וזאת בחלוף חמש שנים ממועד עשיית השטר, מתוכן שנתיים של הפסקת ההיתקשרות המסחרית?
בסעיף 19 לפקודת השיטריות [נוסח חדש] נקבע כי ניתן להשלים פרט מהותי בשטר "תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה", וכי "זמן סביר, לעניין זה, הוא שאלה שבעובדה". על סעיף זה נכתב בפסיקה כי "כל מקרה נבחן על-פי נסיבותיו" (ע"א (מחוזי ת"א) 1952/04 אלי נ' אור (פורסם בנבו, 5.3.2006); ע"א (מחוזי חי') 17742-01-12 לנדסהוט נ' פהימה, פסקה 16 (פורסם בנבו, 4.6.2012)).
בסעיף 7 לתגובת נועה להתנגדות לבצוע שטר החוב נכתב כי בין נועה לבין קפה לואיז לא נחתם כל הסכם "חדש", כפי שלא נחתם כל "הסכם" במועד פתיחת כרטיס הלקוח - מועד עריכת שטר החוב.
...
על מנת להגיע למסקנה כי שמילוי הפרטים בשטר החוב נעשה תוך זמן סביר ממועד התגבשות העילה החוזית, על נועה להוכיח תחילה מהו ההסכם המהווה מקור של העילה החוזית.
אשר על כן, אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 3,600 ₪.