התנגדות לביצוע שטר שניתן להבטחת תשלום עבור סחורה

לפניי היתנגדות לבצוע שטר בסך כולל של 57,448.92 ₪.

לטענת התובעת, השיק שבוטל הנו שיקי אישי של הנתבע, והוא ניתן להבטחת כל חיוביו בין היתר עבור דמי זכיינות, תשלום עבור סחורה ועוד.

מעבר לכל אלה, וגם אילו ניתן היה לקבוע כי השיק ניתן להבטחת סחורה עתידית, הוראות סעיף 17.10 להסכם הזיכיון מאפשרות לתובעת לבצע הסטת כספים מסעיף חיוב אחד לאחר, כך שאין כל מניעה לגבות את דמי הזיכיון מהערבון שנימסר להבטחת תשלום על סחורה.

...

ועל כן, דין טענה זו להידחות.

גם טענותיו של הנתבע ביחס לחתימה תחת איומים ולחץ הועלתה באופן סתמי ולא הוכחה, ועל כן – דינה להידחות.

סוף דבר מכל הטעמים לעיל, התביעה מתקבלת.

המערערים הגישו היתנגדות לבצוע השטר אותה סמכו על שני טיעונים מרכזיים: האחד - פקיעת השטר, מחמת הציון על גבי השטר לפיו "טופס זה בתוקף עד לתאריך 31.12.2016" ונוכח פתיחת תיק ההוצאה לפועל, לטענתם, ביום 02.01.2017, יומיים לאחר חלוף המועד; והשני - כשלון תמורה המתבטא בהפרת המשיבה את ההסכם מיום 15.02.2017 לפיו התחייבה לספק למערערים 30,000 דליים לשמן זית, אותם לא סיפקה, כנגד התחייבות המערערים לפרוע את חוב העבר באמצעות השיקים המעותדים.

מקובלת עלינו מסקנת בית משפט קמא כי בהוסיפו את הכיתוב "טופס זה בתוקף עד לתאריך 31.12.2016" כיוון המערער, שערב לחובה של המערערת, לגדור את תקופת הווצרותו של אותו החוב, שהשטר, בערבותו, נועד להבטיח, במובחן להיותו המועד האחרון בו ניתן להגיש את השטר לבצוע בלישכת ההוצל"פ. לפי גישת המערערים, סחורה שסופקה להם בחודשים נובמבר-דצמבר 2016 וטרם הגיע מועד התשלום עבורה, השטר לא יבטיח אותה, אא"כ תגיש אותו המשיבה לבצוע אף אם טרם חלף מועד התשלום.

...

אין מנוס אפוא מדחיית הערעור ולא נותר אלא להצר על כך שהמערערים דחו את שהוצע להם בדיון.

הערעור נדחה.

המערערים ישלמו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח. העירבון שהופקד על ידם יועבר למשיבה באמצעות בא- כוחם.

לאחר ביטול הליך הפש"ר, התובעת החלה שוב בנקיטת הליכים שונים במסגרת תיק ההוצל"פ. ביום 10.6.21 הנתבע הגיש בקשה לאורכה להתנגדות במסגרת תיק ההוצאה לפועל וזאת, למעלה מ-4 שנים לאחר מסירת אזהרה, לאחר 4 שנים מבקשת צו תשלומים, למעלה מ-3 שנים ממתן צו הכנוס, למעלה משנה וחצי לאחר ההכרעה בתביעת החוב, וכשנה לאחר שבוטל הליך הפש"ר וחודשו הליכי ההוצאה לפועל כנגדו.

במסגרת זו, התבקשה החברה בבעלותו לחתום על הסכם לאספקת סחורה ואף נתבקשה למסור לתובעת המחאות עתידיות להבטחת תשלום עבור סחורות.

" במסגרת הדיון טען ב"כ הנתבע כך: "אני חוזר על הנאמר בהתנגדות וכן בתגובה שהוגשה מטעמנו בתשובה לדחיית ההיתנגדות. אני מבקש לראות בהם חלק מהסיכומים. אוסיף ואומר שבשורה ארוכה של פסקי דין קבע ביהמ"ש כי הטעם המיוחד להארכת לצורך הארכת מועד להגשת היתנגדות לבצוע שטר הנו קל משום שבמידה וביהמ"ש לא ייעתר לבקשה תחסם זכותו של המבקש לגשת לערכאות מטעם פרוצדוראלי בלבד. הטעם שלי הוא סכויי ההגנה ואסביר. נפסק על ידי ביהמ"ש כי סכויי ההגנה יכולים להוות טעם מיוחד להארכת המועד, אני גם מפנה לפסיקה שציטטתי בתגובה. למבקשים טענות הגנה מבוססות כנגד התביעה, שמענו מפיו של המבקש כי מעולם לא הוא ולא החברה המבקשת לא ביקשו ולא קיבלו סחורה מן המשיבה, המבקשים מעולם לא היו חייבים למשיבה ולו פרוטה" הנתבע נחקר על ידי נציג התובעת.

...

המנהלת המיוחדת קבעה לבסוף, כי יש לקבל את תביעת החוב ולדחות את ההתנגדות של הנתבע.

מכל המקובץ, עולה כי הנתבע לא הראה כל הגנה אפשרית והגנתו היא הגנת בדים.

דין בקשת ההתנגדות להידחות.

הנתבע הגיש היתנגדות לבקשה לבצוע שטר, אשר הועברה בהחלטת רשם ההוצאה לפועל לדיון בבית המשפט השלום בנצרת.

רקע וטענות הצדדים הנתבע הנו קבלן לעבודות ביניין אשר היה חותם בשם : "טאהא ח'טיב לבניין, אבן ושיפוצים ע.מ. 203689781" ואין חולק כי רכש חומרי ביניין מאת התובעת וקיבל את תנאיה לאספקת חומרי ביניין, לרבות מתן המחאה להבטחת התשלומים עבור הסחורה.

לטענת הנתבע, בסיום יחסי העבודה בין הצדדים הנתבע שילם את כל חובותיו אך להפתעתו, התובעת עשתה שימוש שלא כדין בשטר הנחזה להיות חתום על ידי הנתבע ואשר ניתן לבטחון, כאשר התובעת בחרה באופן חד צדדי למלא את ההמחאה בטענה כי קיימת יתרת חוב בכרטסת.

...

לפיכך, התוצאה היא כי התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך 52,914 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה השטרית ועד התשלום בפועל.

כמו כן הנני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת לרבות חלקה בתשלום שכ"ט המומחה מטעם ביהמ"ש, החזר אגרת ביהמ"ש ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

ביום 4.1.2012 נחתם שטר חוב לטובת התובעת להבטחת התשלום עבור הסחורה שספקה לאולם האירועים (להלן: "שטר החוב").

סעיף 92(א) לפקודת השיטריות קובע כך :  "מיסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא, אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם בידי עצמו או בהרשאתו." הנטל להוכיח כי אדם נתן הרשאה לאחר לחתום בשמו מוטל על הטוען לקיומה של הרשאה שכזו (ראו בע"א (ת"א) 2692/04 איריס שלם נ' אם.די.אס סחר וקניות (וגרש) בע"מ, פורסם בנבו, 14.8.2005).

התובעת לא הביאה כל ראיה שהיא, ולו הקלושה ביותר, לקיומה של הרשאה שכזו, ומעולם אף לא טענה לה, ולא התבקשה התייחסותו של אף אחד מהעדים שנשמעו בתיק (לרבות אלי עצמו אשר נחקר במסגרת הדיון בהתנגדות לבצוע השטר) לטענה זו. מכאן שהתובעת לא הוכיחה כי הנתבע אישר לאביו לחתום בשמו על שטר החוב.

...

התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי את כלל השיקולים הרלבנטיים לטעמי, מצאתי לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעים בסך כולל של 30,000 ש"ח. סוף דבר התביעה נדחית, וכפועל יוצא מכך אני מורה על סגירת תיק הוצל"פ מספר 517633-01-19.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ש"ח אשר ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.