התנגדות לביצוע שטר שאינו שטר הארכת מועד

בית משפט בהחלטתו הסביר, מדוע ההיתנגדות לבצוע שטר לא הוגשה במועדה וכי ניתן היה לדחות את הבקשה להארכת מועד לפי הדין.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולקבל הערעור באופן חלקי וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) כיוון שיש להחלטת הביניים השפעה ממשית על זכויות המבקשים, מצאתי לנכון לתת רשות ערעור על ההחלטה.

נקבע תנאי של הפקדה כיוון שבית משפט מצא כי בפועל ניתן היה לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות ואז ממילא בהעדר ארכה היתה נדחית ההתנגדות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור התקבל בחלקו.

היתנגדות לבצוע שטר לא הוגשה במועדה ומשכך נקטה הזוכה בהליך פש"ר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד החייבת בגין השטר (ראו פש"ר 9120-08-19).

במסגרת היתנגדותה לבקשה לבצוע שטר ובקשת הארכה - שבה וטענה החייבת, בדומה לטענותיה בתיק הפש"ר, שלא נימסרה לה האזהרה, ולגופו של עניין טענה בעיקר כי החתימה על השטר אינה חתימתה.

...

ומשכך יש לדחות את בקשת הארכה שהוגשה בחוסר תום לב ואת ההתנגדות גופה.

בנסיבות שבהן ביקש מר פרדו לבצע את המסירה ובהתנגדות האלימה שהוא נתקל בה, לא ניתן לבוא ולטעון, כך לטעמי, כי בסופו של דבר, לא היתה מסירה כי מר פרדו, אשר חשש לחייו, אסף את הניירות שבעלה של החייבת זרק על הרצפה וברח מן המקום.

משלא הוגשה התנגדותה במועד ניתן היה לסיים ההחלטה בשלב זה - היינו בדחיית הבקשה להארכת מועד ומתוך כך גם את ההתנגדות גופה; למעלה מן הדרוש אני מוצאת לנכון, מחמת עליונותה של זכות הגישה לערכאות (רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, 29.10.2000)) וכדי לא להותיר טענה ללא מענה לבחון את טענת החייבת לגופו של עניין (זיוף חתימתה) ומתוך כך את טענת הזוכה למעשה בית דין גם בעניין זה. וכך, גם בעניין זה בית המשפט המחוזי מצא לנכון להכריע לגופו של ענין באופן המונע מן החייבת לשוב ולטעון בעניין זה. וראו: "...לפי סעיף 5 (6) לפקודת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980, המבקש להתנגד להתראת פשיטת רגל עליו להניח את דעת בית המשפט שיש לו תביעה שכנגד או קיזוז או דרישה שכנגד שאינם פחותים מסך החוב הפסוק ושלא היה בידו לעוררם בתובענה שניתן בה פסק דין. דבר מסוג זה לא נטען בהתנגדות להתראת פשיטת הרגל והמשיבה הסתפקה בטענה, שאין לה חוב למבקשת. אפילו הטענה שהיא איננה חתומה על השטר לא מופיעה בתצהיר ההתנגדות. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ההתנגדות ועל המשיבה למלא אחריה תוך 7 ימים מהיום..." יוצא אם כן כי לחייבת הייתה הזדמנות להעלות טענותיה בדבר זיוף חתימתה, משבחרה שלא לעשות כן, בית המשפט המחוזי קבע כי הטענה נדחית.

סוף דבר בנסיבות אלו אני דוחה את בקשת הארכה כמו גם את ההתנגדות גופה, זאת על יסוד קיומו של מעשה בית דין או כללי השתק ומניעות.

בבקשה להארכת מועד, שהוגשה על ידי בא כוחו של הנתבע (בכתב יד), נטען, בעקרי הדברים, כי התובענה הומצאה על ידי הנתבע למשרדו בתקופת החגים ולא צוין המועד שבו התקבלה; בשל עומס עבודה שהצטברה בתקופת בפגרה ובתקופת החגים ובשים לב שבא כוחו של המבקש היה חולה בימים שקדמו להגשת ההיתנגדות לבצוע שטר והבקשה הנידונה חל איחור של מספר ימים בהגשתן ועל כך התנצלותו; לנתבע עומדת הגנה טובה מאוד ויש מקום לברר את טענותיו; מן הדין ומן הצדק להעתר לבקשה.

חוסר תשומת לב או טעות של בא כוח הנתבע לגבי המועד להגשת ההיתנגדות לבצוע שטר אינה עולה לכדי טעם מיוחד.

...

מונחות לפניי בקשותיו של הנתבע (המבקש) להאריך לו את המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר (שיק) ולהיעתר לבקשתו למתן רשות להגן.

יוצא אפוא שהטענות שבעובדה שהועלו בבקשת ההתנגדות לביצוע שטר, לגבי גניבת השיק וזיוף חתימתו עליו, לא נתמכו בתצהירו של הנתבע.

בא כוחו של הנתבע טען בדיון שנפלה טעות בתצהירו של הנתבע וביקש להתיר לנתבע להגיש תצהיר מתוקן מטעמו אך לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשה.

הנתבע חתם על תצהירו לפני בא כוחו ואישר בפניו את נכונות הצהרתו ולעניין זה צוין על ידי בא כוחו במסגרת אישור החתימה כי הנתבע התייצב במשרדו "... ולאחר שהזהרתיו כי עליו להצהיר את האמת בלבד וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אישר את נכונות הצהרתו דלעיל וחתם עליה". בנסיבות העניין יש להחזיק את הנתבע כמי שחתם על תצהירו, תחת אזהרה, לאחר שעיין בתצהיר, הבין את תוכנו, ואישר את אמיתות הטענות שפורטו בו. יש לשים לב שהתיקון המבוקש אינו לגבי עניין מסוים שנשמט או לא הובהר די הצורך, אלא לצורך שינוי יסודי ומהותי של הטענות הנוגעות לפרשת ההגנה וסבורני שאין מקום להתיר לנתבע לערוך "מקצה שיפורים" לאחר שנוכח לדעת שנפלו פגמים יסודיים בפרשת הגנתו כפי שזו פורטה בתצהירו.

התוצאה היא שבקשתו של הנתבע להאריך את המועד לצורך הגשת הבקשה למתן רשות להגן וכך גם בקשתו למתן רשות להגן מפני התביעה השטרית- נדחות.

חרף העובדה שניתנה למבקשת רשות להיתנגד לבצוע השטר, לא הגישה המשיבה כתב תביעה במועדו, ואף כאשר עשתה זאת, הוא הוגש במתכונת דיונית שאינה מתאימה להליך.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להארכת מועד, בקבעו כי הנימוקים שהוצגו לאיחור בהגשת העירעור אינם עולים כדי "טעם מיוחד" כהגדרתו בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות).

...

בנסיבות העניין, לאחר התלבטות, הגעתי לכלל מסקנה, כי הכף נוטה לעבר קבלת הערעור, כמפורט להלן.

כזכור, בית משפט השלום נעתר בעבר לבקשת המשיבה לביטול פסק הדין שניתן נגדה לאחר שבא-כוחה לא התייצב לדיון, תוך התחשבות בנסיבות אישיות (שאינן בעלות משקל סגולי משמעותי יותר מאלה שעליהן הסתמכה המערערת, אם לא להפך).

סוף דבר: הערעור מתקבל כך שניתנת למערערת ארכה להגשת ערעורה לבית המשפט המחוזי (במובן זה שהוא יידון לגופו, בשים לב לכך שהערעור עצמו כבר הוגש בד בבד עם הבקשה להארכת מועד).

כן הוסיף וטען המבקש כי טופס הבקשה לבצוע השטר לא מכיל פרטים מהותיים המכוננים עילת תביעה, ודי בכך על מנת להתיר לו להיתגונן.

לעניין האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד להגשת ההיתנגדות, נפסק: "המשיבה לא זכתה בפסק דין לאחר היתדיינות בבית המשפט. המדובר בהליך של ביצוע שטר שהנו בבחינת פסק דין על תנאי, כאשר היתנגדות הנה ההזדמנות הראשונה של החייב להציג את הגנתו כנגד ביצוע השטר, ולפיכך, בדומה לשיקולים בעת ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, יש לתת משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות של בעל הדין (ולבחון את סכויי הגנתו) ופחות לאנטרס הזוכה בסופיות הדיון" (ער (קריות) 23-07 אחים רחמני בע"מ ואח' נ' טמבור בע"מ (פורסם בנבו) (13.4.09) (ההדגשה במקור)).

...

חככתי בדעתי האם בנסיבות אלו, בהן הצהרתו של המשיב מוטלת בספק לנוכח עדותו, אין מנוס מדחיית הבקשה להארכת מועד.

לפיכך אני סבורה כי בנסיבות העניין יש מקום לקבל את ההתנגדות ולאפשר למבקש להתגונן מפני התביעה, ובלבד שיעמוד בתשלום ההוצאות שייפסקו כתנאי לקבלת הארכה המבוקשת.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר ולקבל את ההתנגדות שהגיש המבקש, ואולם יש מקום לפסוק הוצאות לחובת המבקש ביחס לאיחור בהגשת הבקשה.