התנגדות לביצוע שטר פריסת חוב לאחר הגשת התנגדות

ההסכמים לאחר הגשת שטר החוב לבצוע, ומסירת שיקים בערבות וקנין עילת התביעה המרכזית של התובעת נשענת על הסכמים שנערכו מול שלום קמינסקי, סמוך לאחר הטלת עיקולים בטרם מסירת אזהרה, לאחר שוקנין הגיש היתנגדותו לבצוע שטר החוב.

ההסבר להתנהגותו של וקנין תואר בקצרה בתצהירו בסעיף 47 כך: "במהלך הזמן ולאור הדיון הרחוק שנקבע על ידי בית המשפט לבירור ההיתנגדות ולאור העובדה כי העיקולים הרובצים מנעו את המשך הפעלת החברה, הגעתי עם התובעת להסדר פריסת תשלומים, אותם ידעתי כי אני הולך לתבוע את החזרתם" בתצהיר אין היתייחסות כלל לבקשות גל חדש מדוד מימון לקיים את הסדר פריסת התשלומים ואין כל הסבר לכך כי לא היתנערו גל חדש ווקנין מההסדר שלטענתם נכפה עליהם, מיד לאחר שזכו בבטול העיקולים בהתאם להסדר.

...

סוף דבר ההליך החל כבקשה לביצוע שטר חוב, ולאחר תיקון התביעה נסמכה היא בעיקר על הסדר חוב ושיקים שמסר וקנין להבטחת ביצועו של הסדר החוב.

על כן אני מחייב את הנתבע 2, אלי וקנין, לשלם לתובעת את ההפרש בין קרן החוב המקורית לתקבולים ששולמו עד למועד הפסיקתא שתיערך בהתאם להוראות לעיל.

התביעה שכנגד נדחית.

בהמשך אישר המבקש בחקירתו כי רואה החשבון מטעמו פנה אף הוא אל המשיב כדי להגיע להסדר לסילוק החוב לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, וכי הועבר אליו הסדר מוצע לפריסת החוב, אך טען כי זה נשלח לאחר שהובטח לו כי "הוא יספק לי את החומר". המבקש לא ידע לומר מדוע טען כי מדובר בשיק שנימסר למשמרת, והפנה בעיניין זה לבא כוחו.

למעלה מן הצורך אבהיר כי מעיון במסמכים שהוגשו במהלך חקירת המבקש, מסמכים אותם אישר המבקש כחתומים על ידו או על ידי שלוחיו, ניכר כי המבקש היה מיוצג בכל הנוגע למגעים מול המשיב, כי ידע את פרטי תיק ההוצאה לפועל עובר למועד שנקב בו, וכבר בחודש ינואר 2017 לכל המאוחר, וכי בהתאמה היה ער לחובתו להגיש היתנגדות לבצוע השטר בתוך המועדים הקבועים בחוק.

מכל האמור, מששוכנעתי כי ההיתנגדות הוגשה באחור, לאחר שהמבקש ניסה להסדיר את החוב מול המשיב, וכאשר אין כל ביסוס לטענת העידר התמורה שנטענה באופן כללי ותוך סתירה פנימית, וטענות בנוגע להעדר זכות האחיזה ולהעדרה של אחיזה כשורה אף הן הועלו על דרך הסתם, אני סבורה כי אין הצדקה עניינית להאריך את המועד להגשת היתנגדות, וממילא לא ניתן לראות בטעמי ההיתנגדות לגופם כטובים דיים כדי להצדיק הארכת המועד להגשת ההיתנגדות על אף האיחור הבלתי מוסבר.

...

לאחר ששמעתי את הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות להידחות, ועמה אף הבקשה למתן רשות להתגונן.

ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה.

מכל האמור, מששוכנעתי כי ההתנגדות הוגשה באחור, לאחר שהמבקש ניסה להסדיר את החוב מול המשיב, וכאשר אין כל ביסוס לטענת העדר התמורה שנטענה באופן כללי ותוך סתירה פנימית, וטענות בנוגע להעדר זכות האחיזה ולהעדרה של אחיזה כשורה אף הן הועלו על דרך הסתם, אני סבורה כי אין הצדקה עניינית להאריך את המועד להגשת התנגדות, וממילא לא ניתן לראות בטעמי ההתנגדות לגופם כטובים דיים כדי להצדיק הארכת המועד להגשת ההתנגדות על אף האיחור הבלתי מוסבר.

לסיכום, הבקשה נדחית.

הנתבעת 1 יחד עם הנתבעים הנוספים שערבו לתשלום השיקים, הגישו היתנגדות לבצוע שטר והתיק עבר לבית משפט השלום בעכו.

את התמורה היה צריך לשלם תוך 36 חודשים, אלא שהנתבעים לא עמדו בכל התשלומים ובשל כך ניתנה להם אפשרות לפרוס את החוב ולאחר מכן ניתנה להם הלוואה דרך לאומי קארד אשר לא ניפרעה במלואה ועל כן בוצעה פריסה נוספת של יתרת החוב בשיקים דחויים ע"ס 1,500 ש"ח כ"א. מרבית השיקים לא כובדו ובשל כך הוגשו לבצוע בהוצאה לפועל במסגרת תיק זה ובידי התובעת שיקים נוספים שגם הם לא כובדו ועל כן עומדת יתרת החוב של הנתבעים כלפי התובעת על סך כ- 37,000 ₪ בהתאם לכרטסת של התובעת.

...

רק כאשר אין בפי הנתבע כל טענת הגנה הראויה להתברר, כי אז דין בקשתו להידחות.

במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להתגונן, שמירת האיזון הנדרש בין האינטרסים השונים, יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה; או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא" (ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (09.12.2009)).

לאור האמור לעיל, ובהתאם לכללים שהותוו בפסיקה באשר לקבלת בקשה למתן רשות להתגונן וקביעת תנאים לקבלתה, אני קובע כי לנתבעים תינתן רשות להתגונן מפני התובענה המתנהלת נגדם כפוף להפקדת ערובה כספית בקופת בית המשפט בסך 8,000 ₪ עד ליום 13.08.2020.

המזכירות תמציא החלטתי לב"כ הצדדים ותקבע ת.פ. ליום 13.08.2020 לצורך קבלת הודעת עדכון מהצדדים בקשר להפקדות הערובה הכספית ומתן הוראות להמשך ניהול התיק, או דחיית הבקשה למתן רשות להתגונן ככל שהערובה הכספית לא תופקד במלואה ובמועד.

המשיבה מפנה להודעת ווטספ של המבקש למנהל המבקש (נספח ג') "מה טעם לענות לא יוצא מיזה כלום. אני הרמתי ידיים, חבל שלא עשיתי את זה קודם... אני היחיד ששילם לך כולם ברחו... פתחת לי תיק בהוצאה לפועל בזמן שאני שלמתי לך... אין מה לקחת ממני. כולם היו מוכנים לחכות לפריסות ארוכות ללא ריביות רק אתה נכנסתה בי" וטוענת על יסודה שהמבקש ידע על פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו ושעליו להגיש היתנגדות, כי המבקש הכיר בחוב וכל שבקש היה פריסה ארוכה לתשלום החוב.

נקודת המוצא בטענות ההגנה הלכאוריות שמעלה המבקש היא שיש לראות בו כ"ערב יחיד" המוגדר בסעיף 19 לחוק הערבות "מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד; לענין זה, "בעל ענין בתאגיד" - כהגדרת "בעל ענין" בתאגיד, בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968; כתב הערבות שהמבקש אינו כופר בחתימתו עליו, שומט את היסוד מנקודת מוצא זו ומטענות המבקש ומלמד כי המבקש אישר במסגרתו שהוא בעל עניין בחברה החייבת ושאין בכוחו לטעון להיותו "ערב יחיד". בסעיף 16 לכתב הערבות "אנו מאשרים כי הננו בעלי עניין בנערבת כמשמעותו של מונח זה בחוק הערבות, ואנו יכולים לערוב לחיובי הנערבת ללא הגבלה בסכום". אשר לטענת המבקש שהיה על המשיבה להגיש את הבקשה לבצוע שטר בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, לבד מקיומה של מניעות מצד המבקש להעלאת הטענה לאחר שלאורך השנים לא כפר בחוב ובערבותו לתשלומו, שילם כספים ולא הגיש היתנגדות הגם שהיה מודע לפתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו, כבר נפסק שמדובר בחוק צרכני שנועד להגן על לווים פרטיים "קטנים" ושאינו חל על הלוואות בין תאגידים ועל יחיד שערב להלוואה שנתן תאגיד, דוגמאת המבקש (ראו; בש"א 154821/05 אטינגר נ' בר דוד (פורסם בנבו, 25.7.2005); ע"א (מחוזי-חי') 46120-07-19 מלכה נ' השחר ייבוא 770 בע"מ (פורסם בנבו, 31.3.2020)).

...

יישום מכלול שיקולים אלה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מביא אותי למסקנה שלא קם טעם מיוחד המצדיק להאריך את המועד להגשת ההתנגדות ושיש לדחות את הבקשה.

נקודת המוצא בטענות ההגנה הלכאוריות שמעלה המבקש היא שיש לראות בו כ"ערב יחיד" המוגדר בסעיף 19 לחוק הערבות "מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד; לענין זה, "בעל ענין בתאגיד" - כהגדרת "בעל ענין" בתאגיד, בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968; כתב הערבות שהמבקש אינו כופר בחתימתו עליו, שומט את היסוד מנקודת מוצא זו ומטענות המבקש ומלמד כי המבקש אישר במסגרתו שהוא בעל עניין בחברה החייבת ושאין בכוחו לטעון להיותו "ערב יחיד". בסעיף 16 לכתב הערבות "אנו מאשרים כי הננו בעלי עניין בנערבת כמשמעותו של מונח זה בחוק הערבות, ואנו יכולים לערוב לחיובי הנערבת ללא הגבלה בסכום". אשר לטענת המבקש שהיה על המשיבה להגיש את הבקשה לביצוע שטר בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, לבד מקיומה של מניעות מצד המבקש להעלאת הטענה לאחר שלאורך השנים לא כפר בחוב ובערבותו לתשלומו, שילם כספים ולא הגיש התנגדות הגם שהיה מודע לפתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו, כבר נפסק שמדובר בחוק צרכני שנועד להגן על לווים פרטיים "קטנים" ושאינו חל על הלוואות בין תאגידים ועל יחיד שערב להלוואה שנתן תאגיד, דוגמת המבקש (ראו; בש"א 154821/05 אטינגר נ' בר דוד (פורסם בנבו, 25.7.2005); ע"א (מחוזי-חי') 46120-07-19 מלכה נ' השחר ייבוא 770 בע"מ (פורסם בנבו, 31.3.2020)).

המבקש לא העלה בהתנגדות טענות הגנה שיש בהן לסתור חזקה זו. מכל האמור הבקשה להארכת מועד נדחית.

על רקע זה ביקשה לומדעת פריסת תשלומים, כך שהחוב לשנת הפעילות השנייה (שהחלה בחודש אוגוסט 2013), בסך של 195,000 ₪, ישולם לחברה לפיתוח במחצית השנייה של חודש מרץ 2015, והחוב עבור שנת הפעילות השלישית (שהחלה בחודש אוגוסט 2014), בסך 195,000 ₪, ישולם בחודש אוגוסט 2015.

לאחר שהוגשה היתנגדות לבקשה לבצוע שטר, הועבר הדיון לבית משפט השלום באילת, והוא תלוי ועומד עד היום.

ימים ספורים לאחר שהחברה לפיתוח נענתה לבקשתן של התובעות, ופרסה את תשלום דמי השכירות פעם נוספת, פנתה לומדעת, ביום 6.2.15, לרמ"י ולחברה לפיתוח, באמצעות עו"ד. במכתב הודיעה להן לומדעת שנוכח הפרת זכותה למתן שירותי חוף, ונוכח הפרות חוזרות ונישנות מצד רמ"י והחברה לפיתוח, היא מבקשת להשיב את המקרקעין, ודורשת חלק יחסי מהסכום ששולם במיכרז, בגין יתרת התקופה עד תום תקופת ההסכמים.

...

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

התובעות ישלמו לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 100,000 ₪, וזאת בנוסף לכל סכום הוצאות שהוטל על התובעות במהלך ניהול התיק, וזאת בשים לב לסכום התביעה, לעילות התביעה, ולמשאבים שלהן נדרשו הנתבעות לצורך התגוננות בהליך.

המזכירות תעביר לידי כל אחת מהנתבעות את חלקה; התובעות ישלמו את יתרת ההוצאות שקבעתי לכל אחת מהנתבעות בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין עד יום התשלום בפועל; נתבעות 2-4 רשאיות לעשות שימוש בערבות צד ג' שהופקדה לטובתן בקופת בית המשפט.