התנגדות לביצוע שטר עקב פרעון הלוואה

ביום 1.1.2020 פתח התובע נגד הנתבעת תיק הוצאה לפועל מספר 5357371219, וביום 3.5.2022 הגישה הנתבעת בקשה להארכת מועד להגשת היתנגדות לבצוע שטר וכן את ההיתנגדות עצמה.

בעיניין זה התובע מציג תימלול שיחה שהתקיימה בינו לבין הנתבעת ממנה עולה לשיטתו כי הנתבעת מודה בקיומו של חוב, גם אם בסכומים של 1,000 עד 2,000 ש"ח. כן נטען כי בשיחה זו הנתבעת הודתה מפורשות כי התובע הלווה לה ולמנוח סך של 20,000 ש"ח לצורך פרעון הלוואה לשוק האפור.

כך, למשל, בע"א 33/60 קובו נ' קובו, פד"י טו 1029 (1961) נקבע כי 7 שנים אינן מהוות תקופה סבירה להשלמת החסר בשטר, בנסיבות בהן אלמנה השלימה פרטי שטר שניתן לה על-ידי בעלה המנוח וזאת בהיעדר אסמכתה מיוחדת ובהיעדר נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו את אורך התקופה בה ניתן להשלים את השטר; בע"א (מחוזי חי') 16/75 לזניק נ' ברסלמן, פ''ד תשל"ה(2) 403 (1975) נקבע כי דינו של צ'ק שניתן להבטחת הלוואה שהייתה צריכה להפרע תוך שנה, כאשר התאריך מולא בו רק לאחר 4 שנים מתום אותה שנה, לא מולא תוך זמן סביר; ובע"א (מחוזי ת"א) 1952/04 אלי נ' אור (5.3.2006) נקבע כי תקופה העולה לכדי 16 שנים אינה עולה בקנה אחד עם דרישת הזמן הסביר לפי סעיף 19(ב) לפקודה.

...

אני סבורה כי השלמת התאריך כ-10 שנים לאחר מתן הצ'ק ומספר שנים לאחר שלטענת התובע לא שולמו לו תשלומים לפירעון ההלוואה, אינם מהווים "זמן סביר" העומד בדרישות סעיף 19(ב) לפקודה, ולכן אני סבורה כי ההשלמה של התאריך נעשתה בניגוד להוראות הפקודה.

זאת ועוד, במהלך השיחה הנתבעת לא התחייבה לשלם את החוב הנטען, ולמעשה סירבה לתביעותיו של התובע לתשלום כספים וגם עניין זה מחזק את המסקנה כי היה על התובע לפעול למימוש הצ'ק לכל המאוחר בסמוך לקיומה של השיחה.

משכך, אין לי אלא לצאת מנקודת הנחה כי מדובר בשיחה ישנה, בגדרה הנתבעת סירבה לשלם לתובע את החוב הנטען, אשר רק מדגישה את החובה המוטלת לפתחו של התובע לפעול למימוש הצ'ק ואשר מחזקת את המסקנה כי הצ'ק מולא שלא תוך "זמן סביר". אם כן, המסקנה העולה מן האמור היא כי אף אם אאמץ את הגרסה העובדתית של התובע במלואה, הרי שהשלמת התאריך על-ידי התובע כ-10 שנים לאחר שניטלה ההלוואה (לשיטתו) וכמספר שנים לאחר שהנתבעת הפסיקה לפרוע את ההלוואה אינה עומדת בקנה אחד עם הוראות סעיף 19(ב) לפקודה, ולכן לא ניתן היה לממש את הצ'ק. סוף דבר, התביעה נדחית.

התפתחות ושינויים בגירסתה של אנה בתגובה להגשת ההיתנגדות לבצוע שטר, הגישה אנה ביום 13.10.17 הודעה בה טענה, כי קיבלה מ**** את השיק בתמורה להלוואה לפתיחת עסק.

לבקשת עיקול זמני צירפה אנה תצהיר מיום 01.01.18 בו טענה בסעיף 5 כי: "הנתבע מסר לידי שטר לצורך פרעון הלוואה (להלן: "ההלוואה") אותה קיבל מידיי ובסופו של יום לא פרע את חובו כאשר השטר לא כובד ולא נפרע כדין.

...

לפיכך, שוכנעתי כי העברת הכספים לחשבונו העסקי של **** נעשתה על מנת שישמש "צינור" להעברת הכספים לקיריל, הגם שאנה טענה שהעבירה את הכספים בכדי לעזור ל**** וקיריל, לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת והשכל הישר לרצונה לעזור ל**** וזאת בזמן שקיריל היה מי שנזקק לעזרה עקב החובות ותיקי ההוצאה לפועל אשר היו כנגדו והיכרותם הקרובה של אנה, קיריל והוריו.

שוכנעתי כי לא התקיימה התקשרות בין אנה לבין ****, מסקנה זו מתחייבת מהעדויות, הנסיבות והשכל הישר.

סיכום לאור האמור לעיל, התביעה כנגד **** נדחית.

הנתבעת טענה שעסקו של דן, בו עבד גם בעלה של הנתבעת, נקלע לקשיים בשנים 2012-2013 שאז סייעה הנתבעת לדן בכך שאיפשרה לו לבצע "תשלומים שוטפים של העסק" באמצעות "שיקים שונים המשוכים מחשבונותיי (בעיקר מהחשבון שלי בבנק הפועלים) – וככל הנראה, השיקים מושא ההיתנגדות הנם חלק מאותם שיקים". הנתבעת טענה כי הרשתה לדן להשתמש "מפעם לפעם" בשיקים שלה רק למטרה זו, לאחר שיעדכן אותה בזמן אמת "והוא עצמו ימלא את כל הפרטים הרלוואנטיים ע"ג השיק הריק ויחתום עליו בהרשאה מטעמי". מספר ימים לפני עריכת התצהיר, כך טענה הנתבעת, סיפר לה דן כי התובע מלווה בריבית ודן נטל ממנו הלוואה לצרכיו האישיים וללא קשר לעסקו, העביר לו את השיקים הריקים כבטוחה להחזר ההלוואות, והמשיב מלאם והציגם לפרעון.

"הפתעה" מעין זו לא התרחשה לנתבעת בהליך זה. מטעמים דומים אין מדובר בטענות עובדתיות חלופיות של צד להליך – ואציין כי כבר בתשובתו מיום 15.1.19 להתנגדות לבצוע שטר ולאחר שהנתבעת העלתה את טענת ההרשאה התחומה, טען התובע כי השיקים ניתנו בהרשאה על-ידי דן וזאת על יסוד תצהירה המשלים של הנתבעת (פיסקאות 13 ו-16).

מאותם טעמים, אין לקבל את טענת הנתבעת בנוגע לרישום "למוטב בלבד" – שהרי, התובע הוא אחד הנפרעים ועל כן אין ברשום זה למנוע ממנו לממש את השיק (לאפשרות של ריבוי נפרעים על גבי שטר אחד ראו סעיף 6(ב) לפקודת השיטריות).

...

בשל כל אלה, הטענה נדחית.

הכרעה התנגדות הנתבעת לביצוע השטר נדחית, והתובע רשאי לחדש את הליכי ההוצאה לפועל נגדה.

במכלול השיקולים, אני קובע כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דינו כולל מע"מ בסכום כולל של 8,000 ₪.

בקשה שהגיש להארכת מועד להגשת היתנגדות לבצוע שטר נדחתה במסגרת הדיון מיום 11.3.2018, שעה שהוגשה בחלוף המועד ומבלי שנתמכה בתצהיר.

ביום 31.12.2018 הודיעה המשיבה, כי השיק מושא התובענה נימסר לה לצורך פרעון הלוואה שנטלו החברות מגדלי שינקין ייזום ובניה בע"מ ו-ט.ח.ב נכסים והשקעות בע"מ (להלן: "החברות"), ובינה לבין החברות נחתם הסדר שניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט העליון.

הקשר היחיד של המבקש להליך הוא בגין אותו שיק שהגישה המשיבה לבצוע, שבו המבקש הוא מורשה חתימה עבור אחר, שיק אשר נימסר לטענתו ללא ידיעתו וללא הסכמתו, במסגרת הסכם ההארכה, כאשר מלוא פרטי השיק מולאו על ידי המשיבה או מי מטעמה, כאמור, שלא על דעתו, ללא הרשאה, ללא סמכות ובחוסר תום לב. המבקש טוען, כי ככל שלמשיבה זכות להפרע מגורם כלשהוא בגין הכספים שהלוותה, הרי שעליה להפרע מהחברות וממי שערבו להלוואה שניתנה להן.

...

עם זאת, מצאתי כי יש מקום להיעתר לסעד החלופי שלו עותר המבקש, ולהתיר לו לשלוח הודעה לצדדים שלישיים למר בנימין ולחברות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לצירוף נתבעים נדחית.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

המבקש הוסיף וטען כי במועד החתימה על ההסכם טרם ערכו הצדדים היתחשבנות ביחס להלוואות ההדדיות, כי ההסכם נערך על מנת שהבנק יאפשר את העברת סכום ההלוואה, וכי "השיק נשוא תיק הוצל"פ זה נימסר למשיב במסגרת הסכם ההלוואה לצורך גיבוי ותעוד הסכם ההלוואה, אך לא לצורך פרעון ההלוואה ... השיק נימסר למשיב לרישום בלבד", וכן טען כי מדובר היה בשיק על תנאי.

המשיב מוסיף כי גם בהתכתבות בין הצדדים הציע המבקש לפרוע את החוב, בפריסה, וכי לפני שהשטר הוגש לבצוע השיב לו המבקש סך של 100,000 ש"ח מתוך סכום ההלוואה.

כדי להאריך את המועד להגשת היתנגדות לבצוע שטר על המבקש להצביע על "טעמים מיוחדים". כידוע, השיקולים לבחינת בקשה מעין זו הם, בין היתר, טעמי המחדל, מידת ההסתמכות של הצד שכנגד, וכן סכויי ההליך שמבוקש להגישו באיחור (השוו: רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ (16.8.2012)).

...

עוד נתתי משקל משמעותי לכך שאין במסקנה זו כדי למנוע מהחברה או מהמבקש להגיש תביעה עצמאית כנגד המשיב, ככל שבידם עילה בדין לכך, כך שלגבי חלק הארי של הטענות אותן מבקש המבקש להעלות, אין בתוצאה אליה הגעתי כדי לחסום את דרכו (או את דרכה של החברה) לבית המשפט (ויוזכר כי המבקש ממילא ציין כי הוא מבקש להגיש תביעה שכנגד נגד המשיב).

מטעמים אלו, וגם בנותני דעתי לגישה המקלה יחסית הנוהגת בבחינת בקשות למתן ארכה להגשת התנגדות לביצוע שטר, סבורה אני כי הכף נוטה לדחיית הבקשה, והבקשה נדחית אפוא.

נוכח מסקנה זו, הבקשות הנלוות והנוספות אותן הגיש המבקש לאחר הגשת בקשת הארכה מתייתרות במסגרת הנוכחית (והבקשה לביטול העיקול תידון במסגרת הליך ההוצאה לפועל, ככל שהדבר יידרש).