התנגדות לביצוע שטר כי השיקים חזרו בגלל שאין כיסוי מספיק

מונחת לפניי היתנגדות לבצוע שטר.

לא ברור מה עלה בגורלם של יתר השיקים, משנציג המבקשת טוען כי השיק נימסר כחלק מעסקה גדולה יותר ולא יכול היה לומר מה עלה בגורלם למעט אמירה כללית "בוטלו או חזרו" ללא הצגת ראשית ראיה להקף העסקה ופרטיה, שהתקשה למסור פרטים למעט שהעסקה הייתה "יותר גדולה". אך בכך לא סגי.

ככל שהשיקים נימסרו לבנק עוד קודם ליום 15.9.19; עת ההזמנה בוצעה בחודש אוגוסט 2019; והנפרעת התחייבה לבצע עבודות אלו "עד ולא יאוחר מיום 15.9.19" (עמ' 2, ש' 20); והשיק היה אמור להפרע חודש לאחר מכן; כאשר המועד הנטען לביטול ההזמנה הוא לא ידוע במדויק אולם עולה כי הביטול היה ביום 15.9 נוכח כך שיש לבצע את העבודות עד ליום 15.9 ותחת אמירה עמומה לפיה "המבקשת לאחר שהבינה שהנפרעת לא תוכל לספק לה את העבודות שהזמינה פנתה אליה, ביקשה לבטל את הזמנת העבודה היות והנפרעת לא קיימה היתחייבותה על הזמנת העבודה" (עמ' 2, ש' 2-22) ואולי בסמוך ממש לכך בשים לב לכך שמדובר בשיק ע"ס של 33000 ₪ מתוך 100,000 ₪ (האם היה השיק הראשון או האחרון, האם כל העבודה לא בוצעה? ואם כך, מדוע בוטל רק שיק אחד ולא שלושה, מה גם שהוא למעשה לא בוטל אלא חזר מחמת אי כסוי מספיק ובעיות בחשבון של המבקשת כך שהוא לא בוטל עקב מתן הוראת ביטול דבר שמעלה תהיות בנוגע לכישלון תמורה מלא); כאשר נציג המבקשת טוען כי ביקש מהמבקשת למשוך את השיק בחודש שבין ספטמבר לאוקטובר (עמ' 2, ש' 5-6) היינו – לאחר יום 15.9 – הרי שהבנק הופך להיות אוחז כשורה עת ביטול העסקה היה לאחר מסירת השיקים, שנמסרו טרם מועד פירעונם.

המבקשת לא צלחה להעלות תהיות ביחס לחזקת התמורה הקבועה בסעיף 29 לפקודת השיטריות בנוגע לבנק ונציג המבקשת העיד כי הוא לא יודע אם הנפרעת קיבלה את הכסף מהבנק עבור השיקים (תמורה) ואף בא כוחה ציין כי "ככל הנראה בוצעה עסקת נכיון על השיק והבנק נתן כספים תמורת השיק לנפרעת" (עמ' 2, ש' 27).

...

בסופו של דבר הזמנת העבודה בוטלה ולא בוצעה, "עסקת היסוד פקעה" ולא ניתנה כל תמורה בעד השיקים.

זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).

רוצה לומר כי ככלל, תינתן הרשות להתגונן, כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה ודי לה לנתבעת כי תראה הגנה אפשרית, ואף לו בדוחק רב. בהתאם לפסיקה זו, הרי שמקום בו הגנת המבקשת היא "אפשרית, ולו בדוחק", והיא אינה "הגנת בדים", כי אז המסקנה המשפטית המתחייבת היא שנכון הוא לאפשר למבקשת את ההתגוננות מפני ההליך" (רע"א 40983-05-19 ערנת-טק בע"מ נ' שלמה מורסיאנו (22.7.2019)).

הנתבע הגיש היתנגדות לבקשה לבצוע השטר.

לטענת הנתבע, התובעת והחייב 2 לא זכאים להפרע מהשטרות מאחר ולא מסרו את תמורת ההמחאות.

לפי עדותו, 2 ההמחאות שחזרו ללא כסוי מספיק, חזרו מאחר והוא דאג שלא יהיה כסוי מספיק משום, שלטענתו, לא בוצעה כל עבודה אצלו.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות והתרשמתי ישירות, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

דין התביעה להתקבל במלואה.

על פי המתואר בהתנגדויות, ביחס לשיקים שהוגשו לבצוע במסגרת ת"ט 18074-03-20 טען נציג המבקשת בתצהירו כי השיקים נימסרו כנגד הזמנת עבודה שהוזמנה ביום 30.7.19 אך הנפרעת 1- חברת עמל ייבוא ושיווק - לא עמדה בהתחייבותה ולא נתנה את השרות אותו התחייבה לספק.

בנוגע לשיק בסכום 49,195 ₪, השיק חזר גם בשל העדר כסוי.

השיקים שנמסרו במסגרת ת"ט 12334-03-20 סורבו אף הם בגין אי כסוי מספיק או בשל מוגבלות החשבון ואף לא בשל הוראת ביטול.

יש בדבר כדי לחזק טענת תום לב מקום בו יידרש אולם אין באי קיום היתנהלות כגון דא כדי להעיד על חוסר תום לב. כל שכן, אין מדובר בעיסקה אחת או שניים ראשונות בין מושך השטר לבין הנפרעת שהבנק נחשף לה. מכל מקום, טענת יצירת הקשר הופכת ללא רלוואנטית עת השיקים נימסרו קודם לבצוע העסקה ומשכך ניתק הקשר לעסקה שבוטלה.

...

זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).

על כן, ההתנגדות נדחית.

אני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל.

עוד יודגש כי הנתבעים לא הודיעו על הפסקת התשלומים בשל כך שהסיכום בדבר הפריסה המחודשת של התשלומים נעשתה בנסיבות של כפיה כביכול, אלא ידוע שהשיקים חזרו בשל אי כסוי מספיק.

בהקשר זה יפים דבריו של כב' הש' א' צימרמן בסעיף 6 להחלטתו בבקשת ההיתנגדות לבצוע השטר מיום 17.12.14 (נספח ח' לכתב התביעה) שלפיהם: "אמנם, כל אחת ואחת מטענותיו של המבקש מעוררת תמיהות, וכדורי עומדת עליהם. כיצד הגיעו לש כדי מסירת שיקים כשהם נתונים לכפייה ועושק, אם קודם לכן קיימו היתדיינות עם הצד שכנגד באשר לגובה החוב הנכון, ונועצו – כך לפי חלופת הדוא"ל – ברואי חשבון ובעורכי דין? מדוע נימסרו השיקים לכדורי אם סברו לש שהחברה היא הנושה בהם? ואם ההלוואה המקורית ניפרעה זה מכבר מדוע כלל נימסרו השיקים? מדוע ניפרעו חודשים ארוכים, ובוטלו רק לאחר זמן בסמיכות לקריסת כדורי?" בשולי הדברים, יצוין גם כי טענת הנתבעים בדבר כפיה מצידו של אמירי לא עולה בקנה אחד עם טענה נוספת שטענו הנתבעים במסגרת תיק זה, והיא שבמסגרת פגישת ההיתחשבנות סוכם כי השיקים יימסרו בתנאי שתבוצע היתחשבנות עתידית נוספת.

...

באשר לטענת הנתבעים שלפיה התביעה דנא הוגשה מבלי שהתקבל אישור דירקטוריון החברה לעצם הגשתה, וכי לא הוצג פרוטוקול דירקטוריון החברה שבו צוינו סכומי ההלוואה שניתנו לנתבעים, גם דין טענה זו להידחות.

סוף דבר אשר על כן, הנתבעים ישלמו לתובעת ביחד ולחוד את הסכום המתקבל מהאמור בסעיף 147 לפסק הדין.

כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 75,000 ₪.

בפניי תביעה בסדר דין מהיר שהגישה התובעת כנגד הנתבע, שראשיתה בהתנגדות לבצוע שטר.

התביעה הוגשה בגין שיק אשר לא נפרע מחמת אי כסוי מספיק.

בהקשר זה יובהר כי עצם הגשת כתב תביעה מותאם תוך ציון מהות התביעה כחוזית כספית, אינו משנה את עילת התביעה שהנה שטרית בלבד, לאור האופן בו הוגש השיק לבצוע.

מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר יגאל נקש והנתבע הגיש תצהיר מטעמו ובמסגרתם חזרו על טענותיהם כפי שפורטו בכתבי הטענות.

התובעת טענה כי השיק ניתן בחודש 12/2016 בעת שהנתבע עדיין היה שותף בעסק אך בעדותו, העיד מר נקש שהשיק ניתן ביום 7.2 (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 3) וכשהתבקש להסביר מדוע טען במסגרת תצהירו שהשיק ניתן בחודש 12/2016 השיב שייתכן והתבלבל (עמוד 5 שורה 15).

...

גם בחינת נסיבות מתן השיק, כעולה מהעדויות, מובילה למסקנה, כי לא הוכחה הרשאה מצד הנתבע למתן השיק, כפי שיפורט.

סיכומו של דבר, בהיעדר טענה מטעם התובעת באשר לזהות החותם ותוקף ההרשאה ולאחר בחינת השטר עצמו ונסיבות מסירתו, הגעתי למסקנה כי לא הוכחה הרשאה מאת הנתבע למתן השיק ומשכך אין לחייבו מכוח הרשאה.

סיכומו של דבר, משהנתבע אינו חתום על השיק ומשהגעתי למסקנה כי לא ניתנה הרשאה על ידו, דין התביעה להידחות.