התנגדות לביצוע שטר טענת זיוף לאחר הגשת התנגדות

המשיבה הגישה היתנגדות לבצוע שטר בה טענה לזיוף, הן לעניין החתימות על גבי השטר והן ביחס לשטר עצמו.

לא הוצג טעם של ממש מדוע הוגשה הבקשה בחלוף זמן כה רב ממועד פתיחת הליך והגשת ההיתנגדות, שממילא פרשה את כל הנתונים הצריכים לבקשה זו לפני שנים ומדוע רק עתה החליטה המבקשת לפעול לתיקון כתב התביעה.

...

יישום השיקולים שהותוו לעיל בראי השינוי המשמעותי והמהותי המבוקש בבקשה נשוא החלטה זו, השיהוי הרב בהגשת הבקשה והשלב בו מצוי ההליך מובילים למסקנה כי דין הבקשה:דחייה.

השיהוי בהגשת הבקשה שלא הונח לו שום הסבר: גם מועד פתיחת ההליך והשלב אליו הגיע מובילים למסקנה דומה.

סוף דבר הבקשה לתיקון כתב התביעה - נדחית.

הנתבעת הגישה היתנגדות לבצוע שטר, אשר במסגרתה הועלו טענות שונות כנגד השטר והחבות השטרית, ובעיקר זיוף החתימה על השטר.

לאחר הגשת ההיתנגדות והעברת העניין לבית משפט זה, קבעתי דיון בהתנגדות.

נטל הוכחת אמתות חתימה בתביעה שטרית אין ספק כי העלאת טענת זיוף מחייבת את מעלה הטענה לזהירות יתרה, שכן עסקינן בטענה בעלת השלכות פליליות ועונשיות מעבר לסכסוך הצר שבין בעלי הדין.

...

ממצאיה ומסקנותיה של הגרפולגית המכריעה, הם בתחום מומחיותה המקצועית ואני מקבל אותם במלואם.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה וסגירת תיק ההוצאה לפועל מס' 529938-07-18.

אשר להוצאות ולאחר בחינה, עיון ואיזון, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

עוד התביעה אצה רצה, מהגשת היתנגדות לבצוע השיטריות שביסודה טענת זיוף, דרך מתן רשות להיתגונן בהסכמה בדיון בהתנגדות מיום 7.10.19, עבור אל דיון בעיניין הצורך בהצגתו של השיק לפרעון ובשאלת מינוי מומחה מוסכם מטעם בית המשפט לבחינת טענת הזיוף, וכלה בהגשת תצהירי עדות ראשית מטעם שני הצדדים, העמקתי מבט בדיון קדם המשפט שנערך ביום 9.11.20 ונוכחתי כי התביעה השטרית של השיק שבנדון, כדמות מצוירת בסרטי לוני טונס של האחים וורנר, רצה כל העת באויר באין דבר תחתיה אשר יחזיק אותה, וזאת משלא מולא בשיק שם הנפרע.

מפסיקות נושנות של בית המשפט העליון עולה כי אין לסלוד מהשלמת פרטים בשטר לאחר הגשת התביעה [ראו ע"א 434-63 חרותי נ' שובס, פ"ד י"ח, 403 (1964), פרשת דוידוביץ בעמ' 305, יואל זוסמן "דיני שטרות", מהדורה שישית, בעמ' 171 – להלן –"זוסמן"], ובע"א 146-85‏ ‎ ‎ציון גמליאל‎ ‎נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מא (3) 746 (1987) אחז בית המשפט העליון כך: "...לאחר הגשת השטר לבצוע ולאחר הגשת ההתנגדויות, השלימה המשיבה פרטים, שהיו חסרים בשטר, והם מועד הפירעון ומועד עריכת השטר...אומר מיד, כל הפגמים הללו אינם מהותיים, כולם ניתנים לתיקון, ובמצב הרגיל לא יכול היה המערער להיבנות מהם בשלב של ערעור, אך כיוון שבא-כוחו של המערער הביא חלק מהפגמים הללו לתשומת לב בית המשפט בעת הדיון, הרי שראוי היה לתקנם בדרך הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי...לא היה מנוס מתיקון כתב התביעה על-פי האמור בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי" אף על פי כן, הלכה היא כי אין להתיר תיקון כתב תביעה במקום ירכוש התובע כתוצאה מהתיקון יתרונות דיוניים שיגרמו לנתבע נזק או עוול [ראו רע"א 558-14 מדינת ישראל נ' סכאי (2014), א' גורן, סוגיות בסדר דין האזרחי, מהדורה 13 (2020) בעמ' 326] ובבקשת התובע טמון מוקש כאמור, שאף מרחיק אותה מהתכלית של "קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן", בהתאם לסעיף 46 לתקנות החדשות.

...

נוכח האמור, אין מנוס מדחיית הבקשה וממחיקה, מהיעדר עילה, של התביעה השטרית בגין השיק על סך של 120,000 ₪.

במכלול נסיבות העניין, בשים לב לשווי התביעה, אך גם לכך שטרם נשמעו ראיות, הרשות להתגונן ניתנה בהסכמה, והנתבעת השתתפה בינתיים בדיון קדם משפט אחד בלבד, ושעה שכתבי טענותיה, כמו גם התצהירים שהגישה, נצרכים גם להגנתה כנגד השיק האחר, אני מורה כי בגין הדיון בבקשה ועקב מחיקת התביעה החלקית ישלם התובע לנתבעת בתוך 30 ימים שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

בהתנגדות לבצוע שטר נטען בין היתר, כי השטר שהוגש לבצוע הוא שטר ערבות של החייב לחוב של החברה.

ב"כ הצדדים סיכמו ולאחר מכן ניתנה החלטה במסגרתה נקבע, כי ברור שהמבקש ידע לאחר שהוגשה הבקשה לבצוע ללישכת ההוצל"פ ולאחר שהוגשה ההיתנגדות ובמסגרת תגובה להעברת מקום הדיון, כי התביעה לא הוגשה כולה בגין חוב על צריכת גז אלא שנושא צריכת הגז הוא רק חלק קטן ביותר מסכום התביעה.

נטעו, כי בית משפט היה צריך לקבוע שנטל ההוכחה עובר למשיבה להוכיח שאין מדובר בזיוף ו/או בהעדר הרשאה (סעיף 13 לערעור).

...

בסופו של דבר, החליט בית משפט בכל זאת ליתן רשות להתגונן למבקש – הנתבע בעיקר בשל כך שלא ניתן היה ללמוד מהמסמכים שהיו בפני בית משפט מהו החישוב המדויק של סכום התביעה.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (שאינן תקפות יותר).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל דין הערעור להידחות.

המבקש טוען כי חתימתו על שטר החוב זויפה ולאחר שהגיש היתנגדות לבצוע השטר, ניתנה לו ביום 3/5/23 הרשות להיתגונן.

המדובר בהליך שמצריך בירור בראיות, בייחוד לאור טענת הזיוף, אם כי לא ניתן לומר שלתביעה אין כל סיכוי שכן השלב להערכת הסכויים, לטעמי, עדין מוקדם והוא כאמור מצריך בירור.

...

שילוב של כל האמור לעיל, קרי - העדר מסמכים כמפורט לעיל ובשים לב כי המשיבה לא הוכיחה איתנותה בדפי חשבון בנק או אישור יתרות עדכני, מביאני למסקנה שמדובר במשיבה שלא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח איתנות פיננסית.

לסיכום: על כן, שוכנעתי כי בנסיבות תיק זה אין לסטות מהכלל על פיו יש לחייב המשיבה להפקיד ערובה להוצאות המבקש.

לאחר שקילת מכלול הנתונים בתיק לרבות סכום קרן שטר החוב – 33,000 ₪ - היקף טענות הצדדים את העדויות הצפויות להישמע במסגרת בירור התביעה, המשאבים הכספים שיהא צורך בהשקעתם לצורך ניהול ההגנה והוראת כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס -2000, אני מחייב את המשיבה להפקיד בקופת בית המשפט ערבוה בסכום של 5,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקש בגין ניהול ההליך המשפטי ככל שאלו ייפסקו לטובתו.