לפניי תביעה על סך 508,806.98 ש"ח נגד ערבים לחובות חברה (הנתבעת 1 המצויה בהליכי פירוק וחדלות פרעון ושניתן בעיניינה צו להקפאת הליכים).
אם לטענתן מעולם לא נימסרו לתובעת ערבות ושטר חוב כלליים וכל שטרי החוב והערבויות ניתנו רק לפרויקטים ספציפיים, מדוע סברו תחילה שקיים שטר חוב המתייחס לכלל חובותיה של טלאל? כיצד הוטעו לחשוב כך? ואם סברו (ולא כך נטען) שעסקינן בשטר חוב וערבות שניתנו לפרויקט באשדוד ולטענתן הן לא חתמו על שטר חוב בגין פרויקט זה, מדוע לא טענו זאת בהתנגדותן או שהתנגדותן לבקשה להטלת עיקולים (או בהליכי החדל"ת)? להלן אתייחס בקצרה לטענות אלו אך אוסיף, כי העובדה שנחתמו מספר שטרי חוב וערבויות במהלך השנים בהן הצדדים עבדו יחד, אינה מובילה למסקנה שכל אחד מהם היתייחס לפרויקט ספציפי (בפרט שעה שלא נימצאו שטרי חוב וכתבי ערבות לכל אחד מהפרויקטים).
אני הייתי שולח כמו שנאמר קודם תוכינות לתובעת שזה הדבר היחיד שהייתי שולח להם, הייתי שולח תבניות כדי שיבנו לי מערך תבניות עם הצעת מחיר, הוא היה מדבר אתי בטלפון היה אומר לי שזה אקטואלי, לפני ביצוע העבודה הוא היה שולח את הצעת המחיר ואת התוכניות ואת שטר החוב ואת הערבות, אני בערבויות לא התעסקתי, אמרתי לו תיקח בבקשה אם הערבויות, או עם זה אמרי, יש משרד שמתעסק בזה, ציונה וחמתי ז''ל. הייתי אומר להם לכו למשרד תיקחו מה שאתם רוצים, אני לא הייתי מעורב בזה, תיקחו שיקים תיקחו ערבויות מה שאתם רוצים.
טענת הנתבעות כי הן אינן ערבות על פי שטר החוב מעלות קושי נוסף, שכן הן מנוגדות לתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשתה של טלאל להקפאת הליכים (מוצג כט' למוצגי התובעת).
...
די באמור כדי להוביל למסקנה שהנתבעות ערבות לחובות טלאל.
מכל מקום, כאמור להלן – לאור כל האמור לעיל מצאתי לדחות את ההתנגדות.
סוף דבר:
לאור כל האמור, משקבעתי את סכום חובה של טלאל לתובעת, משדחיתי את טענת הקיזוז וקבעתי שהנתבעות ערבות לחוב זה. ומשקבעתי כי טענת הנתבעות ששטר החוב לא ניתן להבטחת כל חובותיה של טלאל (אלא לפרויקט חדרה בלבד) לא הוכחה, אני מורה כדלקמן:
תיק ההוצאה לפועל מספר 532482-09-18 ישופעל.