התנגדות לביצוע שטר חוב וכתב ערבות עם השלמה

לפני היתנגדות לבצוע שטר חוב וכתב ערבות אשר נחתם על ידי הנתבעים, כפי שיפורט להלן, ואשר סכומו הושלם על ידי התובעת לסך של 228,618 ₪.

...

התוצאה היא סך של 228,618 ₪, שהוא כסכום השטר שמולא על ידי התובעת.

המסקנה היא כי משסיפקה התובעת תמורה, מוטל על הנתבעים לשאת בחיוב הכספי האמור.

סיכומו של דבר: לאור כל האמור לעיל, דין ההתנגדות להידחות, וכך אני מורה.

תביעה זו החלה בהתנגדות לבצוע שטר חוב בחתימת הנתבע, שמולא ע"י התובעת בסך 514,179 ₪ בהתאם לכתב ערבות עליו חתם הנתבע לחברת אדוארד ובניו (2003) בע"מ (להלן: החברה).

נטען כי חתימת הערבות של הנתבע נחתמה על גבי שטר החוב "על חלק", כך שלתובעת נתנה הרשאה להשלים בשטר את סכום החוב ואת התאריך, בתנאי שהחברה לא תמלא את התחייבויותיה כלפי התובעת ותצבור חוב.

...

לפיכך הטענה להגדלת האובליגו ללא ידיעת הנתבע נדחית מחוסר מהימנות ומחוסר נפקות משפטית.

לפיכך אני דוחה את הטענות לחוסר יריבות בין הצדדים ולמילוי שטר החוב ע"י התובעת בניגוד להרשאה.

סיכום לפיכך אני קובעת כי החוב החברה לתובעת הינו בהתאם להחלטת המפרק בתיק הפירוק, היינו מעל סכום השטר שמילאה התובעת בשנת 2018.

בפניי היתנגדות לבצוע שטר חוב.

המבקשת כופרת כי מדובר בשטר חוב, ולגישתה מדובר לכל היותר בכתב ערבות, כאשר במקרה כזה המשיב לא עמד בהוראות הקוגנטיות של חוק הערבות, תשכ"ז- 1967.

גם מסיכומי המשיב עצמו - בהם טען, בין היתר, כי סעיף 19(א) לפקודת השיטריות קובע חזקה לפיה יש למשיב רשות להשלים את השטר, ועל המבקשת, הכופרת בהרשאה, להוכיח כי המשיב לא עמד בדרישות סעיף 19(ב) לפקודת השיטריות – עולה, כי יש מקום לאפשר למבקשת להביא את ראיותיה על מנת להוכיח שהמשיב לא עמד בדרישות סעיף 19(ב) לפקודת השיטריות.

...

לאחר שקראתי את כתבי הטענות, שמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות שהוצגו, אני סבורה כי המבקשת עמדה בנטל הנדרש בשלב דיוני זה. המונח "הגנת בדים" יוחד בפסיקה למקרים בהם נעלה מכל ספק כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו, ולא למקרים בהם נדרש בית המשפט לבחון שיקולי מהימנות או להכריע בגרסאות נוגדות.

סבורה אני, כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, הפקדת ערובה עלולה לחסום את דרכה של המבקשת לבירור העניין ולכן החלטתי שלא לחייב בהפקדת ערובה כאמור.

סיכום אני מורה על קבלת ההתנגדות והעברת התיק לבירור בהליך של סדר דין מהיר.

ביום 08.01.2018 הגיש הנתבע 1 בקשת היתנגדות לבצוע השטר וכן בקשה להארכת מועד הגשת ההיתנגדות במסגרת תיק ההוצל"פ. במסגרת בקשת ההיתנגדות, ציין הנתבע כי החתימות על גבי שטר החוב הן אינן חתימותיו- הן החתימה בשם החברה, והן החתימה כערב, כי לא הסמיך אדם אחר לחתום בשמו וכי החתימות אף לא אומתו כדרוש.

טוענת התובעת שמאחר ו-7 שיקים שקבלה מהחברה חוללו בהוראת ביטול, השלימה את שטר החוב ביתרת סכום החוב והגישה את השטר לבצוע.

בהתייחס לכך שהחתימות על גבי השטר לא אומתו כנדרש ולא צורפה ת.ז לכתב הערבות, ובשים לב לדברי התובעת, לפיהם ייתכן שהחתימות על גבי שטר החוב הנחזות להיות של הנתבע 1 הן לא חתימותיו- קובע כי הוכח פגם קינייני בשטר ולפיכך על פי סעיפים 28 ו - 29(ב) לפקודת השיטריות שלעיל, התובעת אינה אוחזת כשורה בשטר החוב שהוגש לבצוע.

...

סוף דבר בשים לב לכל האמור לעיל, מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים.

טענות הנתבע התצהיר התומך בהתנגדות, אשר הפך לכתב הגנה, כולל מספר טענות: חתימת הנתבע על שטר החוב זויפה; בין הנתבע לתובעת לא קיימת היתנהלות כספית ישירה, לא הייתה ביניהם היתקשרות עסקית, ולמיטב זיכרונו של הנתבע כלל לא נפגש עם מי מנציגי התובעת; הנתבע לא קיבל מהתובעת תמורה כלשהיא בעד השטר, ולא מסר לתובעת את השטר; התובעת לא קיימה את הוראות הדין החל עליה בחוק הלוואות חוץ בנקאיות.

עוה"ד לבנטל העידה כי ביום 13 בדצמבר (התואם את התאריך הרשום בכותרת הסכם ניכיון השיקים ת/3) הגיעה יחד עם מר אלוביץ למשרדי החברה ברמת גן; שם נפגשו עם בעלי המניות וסמנכ"ל הכספים של החברה (עמ' 9 ש' 20-15); במעמד הפגישה נחתמו הסכם הניכיון על צרופותיו (ת/3), ועוה"ד לבנטל קיבלה לידיה גם צלום תעודת הזהות של הנתבע, שחתם מולה על סט המסמכים, לרבות שטר החוב וכתב הערבות (עמ' 9 ש' 27-21).

משמסר הנתבע את שטר החוב לידי התובעת, בלא שנקובים בו תאריך וסכום, ומשהשלימה התובעת את התאריך והסכום בשטר החוב, חלה הוראת סעיף 19(א) לפקודת השיטריות [נוסח חדש], הקובעת כי "היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו". בהתאם להלכה הפסוקה, משמעות הוראת סעיף 19(א) הנ"ל היא שהתובעת נהנית מחזקה כפולה: "חזקה בדבר עצם הרשאתה להשלים את השטר (על דרך הוספת תאריך וסכום) וחזקה שההשלמה שבוצעה על ידה הייתה בהתאם להרשאה ובלא חריגה ממנה (לעניין זה ראו: יואל זוסמן דיני שטרות, עמ' 161–162 (מהדורה שישית, 1983), וכן את ע"א 154/56 אבו-גוש נ' אלקיים, פ"ד י 1466, 1468 (1956))". ראו: ע"א 3488/21 ע"א 521/22 **** מושקוביץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (18.8.2022).

...

המסקנה המתחייבת מן האמור לעיל היא, אפוא, כי ההלוואות שניתנו לחברה אינן חוסות תחת הגנות החוק.

סוף דבר לסיכום ולאור המקובץ, התביעה מתקבלת.

אני מורה על שפעול ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.