הנתבע הגיש שתי התנגדויות לבצוע שטרי החוב, האחת בבימ"ש השלום ברמלה והשניה בבימ"ש השלום ברחובות.
בהחלטת כבוד הנשיאה השופטת רון אוחדו הדיונים בתביעות ובדיון ההוכחות שהתקיים העידו מר אלי בוטבול – מנהל מרחב מטעמה של התובעת, ומטעם הנתבע העידו הוא עצמו, מר מצרי סאמר- מי שהיה מפיץ עצמאי אצל התובעת במועדים הרלוואנטיים לתביעה ומר יאן קוניס שהיה מנהל מכירות אצל התובעת במועדים הרלוואנטיים לתביעה.
כאן המקום להבחין בין שני שטרי החוב נשוא תביעה זו. כאמור לעיל, ביחס למקרר שמספרו 102937 הכחיש הנתבע כי חתם על הסכם השכירות- ולא הובאה כל ראיה כי הנתבע אכן חתם על הסכם זה. משכך, אין כל הסכם או מיסמך בחתימתו המחייב אותו לקבל הסכמת התובעת בכתב להותרת המקרר בעסק.
...
לטענת התובעת הנתבע נמנע מהצגת חוזה ההתקשרות שלו למכירת העסק, מסמך שלטענת התובעת הינו מהותי לתביעה להוכחת הטענה כי העסק נמכר ע"י הנתבע כשהוא כולל את המקררים ומשבחר הנתבע להביא טענות בע"פ כנגד מסמך בכתב דין התביעה להתקבל.
דהיינו, אין הוראה הקובעת כי אי קבלת אישור בכתב מהווה הפרה יסודית של הסכמות הצדדים ולאור העדויות מגוף ראשון לפיהן הושב המקרר לידי התובעת למול עדות מגוף שני (או שלישי) כי המקרר לא הושב, הרי שבמבחן ההסתברות אני קובעת כי המקרר הושב לידי התובעת ולפיכך לא חב הנתבע בתשלום שטר החוב שכן המקרר הושב לידי התובעת והנתבע לא ביצע הפרה יסודית ביחס להסכם שלא הוכח כי נחתם על ידו.
המסקנה העולה מכל האמור לעיל הינה כי הנתבע חב לתובעת סך של 15,000 ₪ כאשר סכום זה יהיה צמוד מיום 30.11.13 ועד למועד התשלום בפועל.
