במקביל הגיש הקבוץ בקשה לגביית שטר החוב ללישכת ההוצאה לפועל בשל אי תשלום דמי ההפעלה על ידי דרך השטח והאחרונה הגישה לטענתו היתנגדות כוזבת על מנת להקשות עליו לקבל את הסכומים המגיעים לו.
לטענת הקבוץ, משהגישה דרך השטח היתנגדות לבצוע השטר – הדיון בה עבר אוטומאטית לבית המשפט ואולם בהתאם לסעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1986 (להלן – "חוק הבוררות") , לפסיקה ולמדיניות המשפטית הנוהגת, על בית המשפט לעכב את ההליכים בתובענה בשל תניית הבוררות המעוגנת בהסכם ההפעלה, ככל שתוגש בקשה לכך על ידי מי מבעלי הדין.
עוד הוסיף הקבוץ, כי לא קיים כל "טעם מיוחד" שלא להורות על עיכוב ההליכים ואין כל נחיצות דיונית או מהותית לעשות כן.
לטענתו, היוזמה לפנייה להליך בוררות הייתה שלו, הוא לא זכה לשיתוף פעולה מצד דרך השטח, ולאחרונה גם הגיש הבקשה דנן במטרה להעביר הדיון גם בבצוע שטר החוב לבורר לאחר שדרך השטח מנעה ממנו את האפשרות לממש את שטר החוב באופן מהיר ובהתאם לדין.
...
אני סבורה כי בענייננו התקיימו כל התנאים שנקבעו בפסיקה לעניין עיכוב ההליכים ואבהיר:
קיים הסכם בוררות בין הצדדים - הסכם ההפעלה שבין הצדדים כולל תניית בוררות בסעיף 26.1 שבו.
בנוסף, אני סבורה כי לא זו בלבד שאין בענייננו "טעם מיוחד" לכך שהסכסוך לא יידון בבוררות, אלא שדווקא טעמים של יעילות דיונית ומניעת הכרעות סותרות מחייבים כי כלל הסכסוכים והמחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בקשר עם הסכם ההפעלה ועם התוספת לו – יתבררו בפני גורם אחד וכמקשה אחת, ובענייננו – בהליך הבוררות ששני הצדדים הסכימו לו עם תחילת התקשרותם ההדדית, ואשר ממילא כבר נפתח ומתנהל בעניינם.
אם בכל האמור לא די, תמוה בעיניי כיצד ועל שום מה מתנגדת דרך השטח לעיכוב ההליך דנן מחמת תניית בוררות מקום בו קיימת החלטה שיפוטית של רשמת ההוצל"פ שדחתה את בקשת הקיבוץ לצרף את מר בן ארי כצד להליך ההוצל"פ, מקום שהליכי ההוצל"פ ממילא מעוכבים, ומקום שממילא כבר תלוי ועומד הליך בוררות בין הצדדים וההחלטה על עיכוב ההליך דנן לא תעלה ולא תוריד מבחינת הסיכון לדרך השטח או מבחינת החשיפה של מר בן ארי במסגרת הליך זה – למצער לא ככל שהדברים נוגעים לעילה השטרית מושא תיק זה.
סיכום
אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי התקיימו בענייננו התנאים לעיכוב ההליך מחמת תניית בוררות שבין הצדדים ומורה על עיכוב ההליך בהתאם.
