התנגדות לביצוע שטר חוב בגין רכישת תערובת לבעלי חיים

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים התובעת הנה חברה העוסקת בייצור ושיווק של תערובת מזון לבעלי חיים (להלן – המכון).

דיון והכרעה במסגרת ההיתנגדות לבצוע השטר, התקבלו טענות הנתבעים מחמת העובדה שאותה עת לא עמדו בפני בית המשפט הנתונים הכספיים הרלבאנטיים לבירור הטענות.

לסיכום, עלה בידי המכון להוכיח כי יתרת החוב של החברה עבור הסחורה שנרכשה ללא תשלום תואמת את הסכום שמולא בשטר החוב עם הגשתו לבצוע.

מעמדם של הערבים לשטר במסגרת הדיון במישור זה יש לבצע לטעמי הפרדה בין מעמדו של ענאד, בעלים ומנהל החברה, אשר שוכנעתי כי ערב למלוא חובותיה מתוך אינטרס ישיר ומיידי לאפשר המשך פעילותה מול המכון.

בנוסף, לא נימסר כל הסבר עינייני מטעמו הכיצד זה, חרף הכחשת החוב וטענות כנגד אספקת הסחורה, מסר למכון תשלומים עבור מלוא סכומי ההיתקשרות על פי הכרטסת ובסופו של יום נוצר החוב מחמת אי פירעונן של המחאות דחויות.

...

מעמדם של הערבים לשטר במסגרת הדיון במישור זה יש לבצע לטעמי הפרדה בין מעמדו של ענאד, בעלים ומנהל החברה, אשר שוכנעתי כי ערב למלוא חובותיה מתוך אינטרס ישיר ומיידי לאפשר המשך פעילותה מול המכון.

מסקנה זו מתיישבת גם עם הסבר טבעי שמסר מר יריב חן לעובדה שבחודש יוני 2011, בעיצומה של המחלוקת הכלכלית מול החברה, ניאות להגדיל את מסגרת החשיפה של המכון מול החברה.

סוף דבר התובעת רשאית להמשיך בהליכי גביית החוב כנגד הנתבעים 1-2 במסגרת תיק ההוצאה לפועל וזאת בגין מלוא סכום שטר החוב נשוא המחלוקת.

מדובר בשטר חוב, שנימסר על ידי המבקש למשיבה כבטוחה לתשלום תערובות מזון לבעלי חיים.

לטענת המבקש, לפני כשנתיים, החל אביו (שהיה לקוח גדול של המשיבה) לקנות תערובות ומוצרים אחרים עבור התרנגולות שהוא מגדל אצל ספק אחר, ומאז השתנה יחס המשיבה אל המבקש והנציג מטעמה סרב להגיע אליו בטיעוני שוא על מנת לבדוק את תלונותיו בנוגע לטיב המוצרים ולבצע את הזיכויים הנדרשים.

מנגד, מסתמכת המשיבה על ההסכם בין הצדדים, לפיו מתחייב המבקש להודיע בכתב תוך 14 יום על כל פגם או אי התאמה במוצר (סעיף 9), וכן מתחייב שלא לקזז כל סכום בגין חוב תערובת בשל טענות על ניזקי התערובת, איכותה או כיו"ב (סעיף 14).

דיון והכרעה טענת ההגנה שבפי המבקש לצורך היתנגדות לבצוע שטר היא למעשה כישלון תמורה חלקי לא קצוב, שהרי המבקש לא טרח לפרט את סכומי הזיכויים, ולמעשה כלל לא ציין סכומים בבקשתו או בעדותו.

...

אשר על כן ולאור האמור לעיל, החלטתי לתת רשות להתגונן ולהתנותה בהפקדת ערובה בסך 39,000 ₪ בהתאם להוראות תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984.

מהות התובענה ועובדות רלוואנטיות עניינה של תביעה זו הוא במימוש שטר בטחון אשר נמשך על ידי הנתבע ונימסר לתובעת, עוד בתחילת ההיתקשרות העסקית בין השניים, להבטחת סילוק חובו של הנתבע לתובעת בגין רכישת תערובת מזון לבעלי חיים.

בעקבות היתנגדות שהגיש הנתבע לבצוע השטר, הדיון בהתנגדות הועבר לבית משפט.

כרטסת זו אוחדה עם הכרטסת השנייה של הנתבע שנוהלה תחת השם "אלמרעי", ומרגע איחוד הכרטסות כל הרכישות שביצע הנתבע נרשמו רק בכרטסת של "אלמרעי". בנוסף הסבירו התובעים כי יתרת חובו של הנתבע בסך 391,038 ₪ מורכבת מ- 4 רכישות אחרונות של הנתבע משנת 2013: אחת מיום 30/6/2013 בסך 61,785 ₪, השנייה מיום 31/7/2013 בסך 98,700 ₪, השלישית מיום 31/8/2013 בסך 92,666 ₪, והרביעית מיום 30/9/2013 בסך 23,833 ₪ כאשר בגין רכישות אלו הנתבע לא שילם מאומה (להלן: "4 הרכישות האחרונות").

...

אכן מחקירתו הנגדית של המומחה, התברר כי הוא לא בדק את הכרטסת של התובעת שצורפה כנספח א' לתצהיר של יניב, אם כי בדק כרטסת שהוגשה לתיק במהלך הדיון ושסומנה כמוצג נ/1, ולמרות שיש ממש בטענה כי המומחה לא עיין במסמכים שהוגדרו לו בפסק הדין של הערעור ובהחלטת המנוי, הרי שהגעתי למסקנה כי המומחה פעל בתום לב, וגם אם נפל פגם בבדיקה של המומחה, הרי שאין המדובר בפגם שיש בו כדי לגרום לנתבע עיוות דין, ובכלל פגם זה יסודו בהתנהלותו הקלוקלת של הנתבע עצמו.

על כל האמור יש להוסיף, כי חוות דעתו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט הינה בבחינת כלי עזר שאין בה כדי להגביל את שיקול דעת בית המשפט (ראו עניין מסארווה לעיל), ומכלול הנתונים בתיק, מלמד כי כל הכרטסות שהועמדו לעיון ובדיקת המומחה מביאות לאותה מסקנה ולפיה החוב של הנתבע כלפי התובעת הינו בסך של 391,038 ₪ , כך שאין בפגם הזה כדי לערער ממשקל חוות הדעת, ובוודאי שאין בו כדי להצדיק את פסילת המומחה בשלב מאוחר זה ובכלל.

סוף דבר בהינתן כל האמור הריני רואה מקום לאמץ את מסקנות חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, ובהתאם אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 391,038 ₪, ולסכום הזה יש לצרף הפרשי ריבית והצמדה מיום 28/11/2013 ועד להיום.

לפניי היתנגדות לבצוע שטר חוב שנעשה ביום 08/01/13, על פיו התחייבו המבקשת 1 כעושה השטר והמבקשים 2-4 כערבים לו לשלם למשיבה כנגד השטר סך של 2,625,970 ₪ ביום 19/02/13 בתמורה לרכישות תערובת לבעלי חיים שספקה להם המשיבה.

...

במסגרת נטייה זו, שמירת האיזון הנדרש בין מתן הרשות להתגונן לבין הזכות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר (בהתקיים התנאים המאפשרים זאת), יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה; או הטלת הוצאות ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא.

לאחר שעיינתי בתצהיריהם של המבקשים ובחומר המצוי בתיק ושמעתי את הצדדים וב"כ בדיון שהתנהל בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן למבקשים רשות להתגונן חלקית ומוגבלת כפי שיפורט להלן.

לפיכך, אין מקום ליתן למבקשים רשות להתגונן בגין טענות אלו והמבקשים רשאים להגיש בגינן תביעה נפרדת נגד המשיבה, ככל שימצאו לנכון לעשות כן. סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, אני נעתר חלקית לבקשה ונותן למבקשים רשות להתגונן מוגבלת עד לסך של 1,293,680 ₪.

בגין חובות אלה, הגישה אסם הגליל ביום 15.6.05 את שטר החוב לבצוע בלישכת ההוצל"פ בצפת (תיק הוצל"פ שמספרו 06-02010-05-2).

למעלה מן הצורך אציין כי עיון בשטר החוב, נשוא התביעה, מלמד כי שטר החוב עליו חתמה א.ח במסגרת "עסקת היסוד" הנו לפקודת "אסם הגליל מכון תערובת של מושבי הגליל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ". שטר חוב זה הוגש לבצוע בלישכת ההוצל"פ צפת כאשר במסגרת נימוקי ההיתנגדות שהגישו הנתבעים וגם במסגרת הדיון בהתנגדות גופא לא העלו הנתבעים כל טענה בדבר העידר יריבות, על אף שעל הבקשה לבצוע שטר ופרוטוקול הדיון בהתנגדות מיום 31.1.06 צוינה המשיבה (אסם הגליל) בשם "אסם הגליל בע"מ" ולא בשמה המלא.

יתרה מכך, אם סברו הנתבעים, כי א.ח אינה חבה לאסם הגליל כספים בגין אספקת התערובת בתקופה הרלבנטית, ניתן היה לצפות, כבעלי מניותיה ומנהליה של א.ח, כי יטענו זאת באופן מפורש בהתנגדות וכן יצרפו להתנגדות מסמכים אשר תומכים בטענה זו כגון העתק מכרטסת הינה"ח של א.ח לתקופה הרלבנטית או כל אסמכתא מתאימה אחרת שיש בה כדי לתמוך לכאורה בטענתם בדבר העידר חוב מצד א.ח כלפי אסם הגליל, או לכל הפחות לקיומה של יתרת חוב הנמוכה מהשווי הנקוב בשטר.

נשאלת השאלה: היכן "נעלמו" כ- 15-25 טון תערובת, אם לטענת חמו הוא ניתקל בתופעה של סרוב אכילה של התערובת שסופקה כבר מהימים הראשונים של גידול הלהקה? לכך מצטרפת סתירה נוספת בין גירסתו של חמו בביהמ"ש במסגרתה העיד חמו כי כמות התערובת של 20-30 טון (שנטען לגביה כי סופקה פגומה) נרכשה ע"י א.ח מאסם הגליל "בתחילת הגידול" (דהיינו בשבועיים הראשונים של חודש מרץ 2003) לבין גירסתו של חמו במהלך חקירתו הנגדית בלישכת ההוצל"פ, במסגרת הדיון בהתנגדות לבצוע שטר מיום 31.1.06 (פרוטוקול הדיון עמ' 1 שורות 1- 14), שם העיד כי כמות התערובת של 20-30 טון (הפגומה) סופקה (לפי חישוב פשוט) ע"י אסם הגליל לא.ח בסוף חודש מרץ 2003, דבר התומך דוקא בגירסת אסם הגליל, אם כי עפ"י גרסת אסם הגליל טענת "תערובת פגומה" של הנתבעים (המוכחשת על ידה) מתייחסת למשלוח תערובת מסוג "פיטום -1" מיום 28.3.03 בכמות של כ- 5 טון בלבד, אשר טופלה על ידה ביום 31.3.03 באמצעות התזונאי בן שושן: "שאלה: כמה טון תערובת הייתה התערובת שאתה טוען שהיא פגומה.

ובהמשך עדותו הוא הודה כי תפקידו של התזונאי הוא גם לקבוע את ה"מראה הפיסי" של התערובת ולא רק לקבוע את מרכיביה ("המתכון"): "תזונאי הוא אדם שבעצם בונה את המתכון שאותו מזינים לעוף. ז"א הוא עובד עם חומרי הגלם שיש למכון התערובת, מול הדרישה של בעל החיים הספציפי, מה הוא צריך לקבל בתקופה מסוימת בחייו ובונה לו את המזון המתאים. לגבי המראה הפיזי של המזון, האם זה צריך להיות כופתית או פירור או קמחי, זה תפקיד של התזונאי. הדברים האלה משתנים עם הזמן. לאחר שהם נקבעו, התפקיד שלי כמנהל איכות הוא לדאוג שהמכון ייצר את המזון בהתאם למה שהוגדר. הנוסחה נקבעת על ידי התזונאי ואני דואג שזה אכן יבוצע הלכה למעשה, כולל המראה הפיזי" (פרוטוקול עמ' 25 שורות 26 - 31, ההדגשות אינן במקור ג.נ).

...

כמו כן אני מחייב את הנתבעים הדדית לשלם לתובעת החזר אגרות משפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

כמו כן אני מחייב את הנתבעים הדדית לשלם לתובעת החזר הוצואת משפט בסך 3,000 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

כמו כן אני מחייב את הנתבעים הדדית לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ + מע"מ. ניתן היום, ח' אדר תשע"ג, 18 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.