התנגדות לביצוע שטר והעברת הליך לבית משפט

משלא פרעה חברת עדן את חובותיה, הגישה התובעת את שטר החוב והשיקים לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל, ועם הגשת ההיתנגדות לבצוע השיטריות, הועברו ההליכים להידון בבית המשפט.

עוד ראו לעניין זה פסק הדין שניתן ברע"א 2107/11 אי.בי. סופט בדייב בע"מ נ' לריסה פוליאקובסקי (פורסם במאגרים) (2011): "בפסק דינו נשען בית המשפט המחוזי על נטלי הראיה, מצב בו צד טוען כי לא חתם על שטר החוב. ככלל, עובדת חתימת הנתבע על השטר היא חלק מעילת התביעה השטרית, ומשחתימה זו מוכחשת – על התובע להוכיח כי החתימה היא חתימת הנתבע (וראו: שלום לרנר דיני שטרות (מהדורה שנייה, 2007)). ואל תשיבני כי לצורך העמקת הפער בין דיני החוזים לדיני השיטריות - קיומו של שטר בידי התובע מכביד את העול המונח דוקא על כתפי הנתבע. בכל מצב, יש ראשית להוכיח כי השטר תקף. בשל כך יש להוכיח את אמתות החתימה. ההיגיון והדין מורים כי נטל זה מונח על שכמו של התובע (וראו: ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל [פורסם בנבו] (15.3.2011); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240)). נוכח האמור, לא נראה שנפלה טעות בגישת בית המשפט המחוזי לפיה המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את אמתות החתימה." בע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 (1993) (להלן – עניין שאול) קבע בית המשפט העליון כי ישנן שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהיא היא אכן חתימתו של פלוני: הראשונה – עדות ישירה, דהיינו עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה; השנייה – באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה אמתית תוך היתחקות אחר נקודות הדמיון והשוני ביניהן; השלישית – על ידי עדות של מי שמכיר היטב את החתימה השנויה במחלוקת ומעיד על מידת התאמתה במסמך השנוי במחלוקת.

...

במסגרת ההתנגדות והתצהיר שצורף לה, טענה הנתבעת כי דין התביעה השטרית להידחות בהיעדר בקשה לפירעון השטר או הודעת חילול, מאחר שאינה מכירה את שטר החוב שאותו ראתה לראשונה במסגרת תיק ההוצל"פ; מעולם לא חתמה עליו; והחתימות המופיעות על גבי השטר אינן חתימותיה.

לצדדים היו טענות נוספות, שלא ראיתי להידרש להן, משלא מצאתי כי יש בהן כדי לשנות ממסקנתי כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר; אני מורה על דחיית שתי התביעות.

אני מורה על סגירת תיקי הוצאה לפועל: מס' 522240-07-18 ומס' 500359-11-18.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"ט 37529-05-21 רקורד חברה לעבודות גמר ויזמות בע"מ נ' מדים לי יצור ושווק בע"מ בפני: כבוד השופט הבכיר אור אדם תובעת (משיבה): רקורד חברה לעבודות גמר ויזמות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד לירן מיכאל נתבעת (מבקשת): מדים לי יצור ושווק בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אייל חריף החלטה

הנתבעת, היא המבקשת, הגישה היתנגדות לבצוע השיטריות, וההליך הועבר לבית המשפט להכרעה בהתנגדות.

...

בטיוטה זו נרשם בסעיף 1.3 כי: "ידוע לשוכר כי רקורד ביצעה תוספות בניה במושכר... ...ללא קבלת היתר בנייה... ...עוד ידוע לשוכר כי לצורך הסדרת חריגות הבניה, עליו להגיש לרשות המקומית תכנית לגבי כלל המושכר, והוא ישא בכך על אחריותו ועל חשבונו...". עימאד טען כי מדובר בחוזה שלא נחתם בסופו של דבר ע"י המשכיר, ותחתיו נחתם ביום 17.5.2020 הסכם אחר מול המשכיר שסומן נ/1, בו הצהיר בסעיף 1.3 כי: "ידוע לשוכר כי אדירם, מי ששכרה את המושכר לפני רקורד, ביצעה תוספות בניה במושכר... ...ללא קבלת היתר בניה. בנוסף לכך בנתה רקורד משרד בצמוד למבנה השירותים במושכר בחריגה וללא היתר... ...ורקורד התחייבה מול המשכיר... ...להסדיר את כל חריגות הבניה בהגשת תכניות לגבי כלל המושכר ובקשה להיתר בניה על אחריותה ועל חשבונה...". עימאד טען עוד, כי התובעת לא העבירה חשבוניות כדין כדי שהנתבעת תוכל לנכות מע"מ, אולם עניין זה לא היה חלק מההתנגדות.

יודגש כי אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה (ע"א 518/87 ליאון פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (25.11.1993) ; ע"א 8493/06 ציון כהן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (2010) ; ע"א 5480/98 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אבו, פ"ד נב (2) 476, 479 (1998) ; רע"א 8381/14 ישראל אברבך נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, (26/01/2015) ; רע"א 3912/12 אייקום תקשורת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.11.2012)).

בנסיבות אלה, לנוכח חולשתה של ההגנה וההלכה הפסוקה בנושא, אני קובע כי קבלת ההתנגדות תותנה בהפקדה כספית של בערך מחצית מגובה התובענה נומינאלית, בשיעור של 125,000 ₪, אשר יופקדו בחמישה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים של 25,000 ₪ כל אחד מהם, החל מיום 2.2.22 ובכל שני לחודש.

לאחר הטלת העיקולים הגישה החייבת היתנגדות לבצוע שטרות וההליך הועבר לבית המשפט.

דיון והכרעה בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") וההלכה הפסוקה, עת מונחת לפני בית המשפט בקשה למתן צו עיקול זמני עליו לשקול שלושה שיקולים עקריים כדלקמן: קיומן של ראיות מהימנות לכאורה המגבשות עילת תביעה (תקנה 95(ב) לתקנות); מאזן הנוחות בין הצדדים ושיקולי יושר (תקנה 95(ד) לתקנות; רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי, בפיסקה 24 (20.9.2011); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013), בעמ' 910 – 910); האם קיים חשש סביר שאי מתן הצוו יכביד על ביצוע פסק הדין, קרי יסוד ההכבדה (תקנה 103(א) לתקנות).

...

נוכח כל האמור לעיל, ובהינתן עילת התביעה השטרית וסכום השטרות שבוטלו, לעניות דעתי הוכח יסוד ההכבדה ברמה הדרושה.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, שוכנעתי שהתובעת עומדת בנטל המוטל לפתחה והוכיחה שיש מקום בנסיבות המקרה דנן להטלת עיקולים זמניים על נכסי הנתבעת.

לפיכך, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי בלבד, ומורה על ביטול העיקול אצל המחזיק "בנק יהב לעובדי המדינה". כל העיקולים הנוספים יעמדו בעינם, אלא אם תפקיד הנתבעת סך של 70,000 ₪ בקופת בית המשפט.

המשיבים הגישו התנגדויות לבצוע השיטריות, ובעקבות זאת הועברו ההליכים לבית משפט השלום בחדרה.

...

לאחר שעיינתי בכתב הערעור על צרופותיו ובתשובת המשיבים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לפי הוראת סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אמת המידה לפסילת שופט מלשבת בדין היא קיומן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". לא שוכנעתי כי אלה פני הדברים בענייננו.

הערעור נדחה אפוא.

בחודש מרץ 2023 הגיש המשיב בקשה לבצוע שטר בהוצאה לפועל וכעבור חודשיים הגיש המערער היתנגדות לבצוע השטר.

ההליך הועבר לבית משפט השלום, ובמסגרתו ביקש המשיב כי יינתן פסק דין חלקי על חלק מהסכום, שלגביו, כנטען, אין מחלוקת בין הצדדים.

לאחר יציאתו של בא כוח המערער מהאולם, החליט בית המשפט להטיל עליו הוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה וזאת מאחר ש"ב"כ [המערער – ע' פ'] עשה דין לעצמו, לא כיבד את בית המשפט או את ב"כ [המשיב – ע' פ'], בחר על דעת עצמו לצאת מהאולם ולהפסיק את הדיון, ובכך סיכל את הדיון בהתנגדות שהוגשה ע"י מרשיו" (שם, בעמ' 4, ש' 17-16).

...

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו ובתשובה לו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לצד זאת אציין כי טוב היה עושה המותב לו היה מפרט בתמצית את הנמקתו, אך ממילא משדחיתי את טענות המערער לגופן בערעור דנן ומששוכנעתי שלא קם חשש כלשהו למשוא פנים מצד המותב, איני סבור כי די בכך כדי להצדיק את קבלת הערעור (ראו והשוו: ע"א 1624/22 עמר נ' לב, פסקה 8 (13.4.2022)).

הערעור נדחה אפוא.