זאת, בתמורה לסך של 500,000 ₪ שישולמו על דרך קזוז מהתשלום האחרון שקליין התחייבו לשלם לוינוגרד עבור הבית, באופן שקליין יהיו פטורים מבצוע תשלום זה. בהסכם זה (שמשום מה הוכתר ע"י הצדדים כ"זיכרון דברים"), ניתנה לוינוגרד אופציה להודיע על ביטול ההסכם בתוך 12 חודשים ממועד החתימה (הסכם רמות, נספח ב' לתצהיר וינוגרד.
לאחר מכן, מר קליין העלה על הכתב, בדוא"ל ששלח למר וינוגרד, את מורת הרוח והאכזבה ממה שכינה "הקומבינה שאתה [וינוגרד] ועוה"ד שלך עשיתם מאחורי גבי בפסק דין.." (נספח כו מיום 27/11/2012, עמ' 108)
המבוכה היא אכן רבה, נוכח ההליך המשפטי שיזם וינוגרד, המבוסס על תצהיר שאינו אמת, תהא לכך הסיבה אשר תהא (ראו גם תיכתובת דוא"ל לאחר שהתקבלה היתנגדות גראמה נספח כא בעמ' 100 לתצהיר קליין).
המחאה שנתנה אחת החברות לגב' גראמה לא כובדה והיא נקטה גם הליכים אישיים כנגד קליין לבצוע השטר בהוצל"פ. בין השאר, החלה לנקוט הליכים לעיקול המיטלטלין בבית, מיטלטלין ששווים רב. וינוגרד, זיהה את היזדמנות הפז, הבהיר לקליין כי כל עוד לא עבר הבית על שמו אצל החברה המשכנת, אין מה לחשוש מפני עיקול; והציע, כי על מנת למנוע מצב שבו יתברר לנושים כי הנכס נמכר לקליין, יחתמו על עסקת ביטול שבה יוצהר באופן שיקרי, כי התמורה עבור הנכס לא שלומה במלואה.
עוד אציין, כי עם איחוד התובענות, נתתי בידי הצדדים שהות לבוא לכדי הסכמות עם הנתבעים 3-4 בתביעת קליין - הבנק והחברה המשכנת, בהתאמה, שהיו צד להליכים שבהם הושג הסכם הגישור - על מנת לייתר השתתפותם בהליך זה (החלטה מיום 21/1/2014).
התשתית הנורמאטיבית
לפי ס' 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 "חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל".
כפי שנקבע לא אחת ע"י בית המשפט העליון "... חוזה למראית עין הוא חוזה שבו מסכימים הצדדים כלפי חוץ על הסדר משפטי מסוים בעוד שכוונתם האמיתית שונה [...]. בחוזה כזה מיתקיים חוסר התאמה מכוון בין הצהרת הרצון של הצדדים המשתקפת כלפי חוץ בחוזה שכרתו ובין רצונם האמתי והסמוי שלא לתת לאותו חוזה תוקף מחייב".[.
...
סופו של דבר, כי אין להם זכות במקרקעין, ויש להורות על פינויים.
סיכום וסוף דבר
לאור כל האמור, התובענה למתן סעד הצהרתי בדבר ביטול הסכם הגישור, נדחית והתביעה לפינוי, מתקבלת.
בהתאם אני מורה כי על בני הזוג קליין לפנות את הבית נושא ההתדיינות ברחוב האתרוג 38 בשכונת מורשת בנימין בגבעת זאב.
בשים לב לכלל נסיבות העניין כמפורט לעיל ולתקופה הארוכה שקליין גרים ומחזיקים בבית ועל מנת לאפשר לקליין התארגנות נאותה, אני קובעת כי הפינוי יתבצע בתוך 4 חודשים ממועד שניתן פסק דין זה.
בנסיבות העניין ובשל מורת הרוח של בית המשפט מהתנהלות וינוגרד, שקשה להשלים עמה, כנזכר בפסק הדין ותרומתם להתהוות המצב שנוצר ואף לצורך בהתדיינות זו נוכח ההסכמים הסודיים והצהרות הכזב לבנק, לרשויות המס ובמסגרת המרצת הפתיחה, ואף שזכו בשתי התביעות - איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו לרבות שכ"ט עו"ד.
[לשיקול של התנהלות הצד הזוכה ותרומתו למצב שנוצר לעניין פסיקת ההוצאות, ראו למשל ע"א 6667/10 טנדלר נ' קוזניצקי כב' הש' עמית מיום 12/9/12, שם נדחתה תביעה לאכיפת הסכם מכר שנעשה תוך ניסיון להונות את רשויות המס ועל אף הזכיה, נפסקו הוצאות בסך של 100,000 ₪ כנגד הזוכה בשל אשמתם היחסית הגדולה יותר ולמרות התוצאה לטובתה].
