בפניי היתנגדות לבצוע שטר, ובקשה להארכת מועד בצידה.
בנסיבות, נטען, כי האזהרה לא נימסרה למבקש כדין.
דיון בהתנגדות ובבקשה, במעמד הצדדים, נקבע ליום 8.12.22, לאחר שבית-המשפט נעתר לבקשת דחייה קודמת מטעם הצדדים, אך המבקש וב"כ לא התייצבו לדיון, וניתן פסק-דין במעמד צד אחד המורה על דחיית ההיתנגדות, תוך חיוב המבקש בהוצאות בסך 3,000 ₪ שישולמו באמצעות הפקדה המצויה בתיק, אותה הפקיד המבקש כתנאי לביטול הליכים בתיק ההוצל"פ. פסק-הדין בוטל בהמשך, בהחלטה מיום 12.12.22, והוריתי למשיבה להפקיד מחדש בתיק את הסכום הנ"ל, שישמש כערבון לביטול ההליכים וההגבלות בתיק ההוצל"פ, תוך העמדת חיוב המבקש בהוצאות המשיבה על סך 1,200 ₪.
מעיון בהליכים שננקטו במסגרת תיק ההוצל"פ דנן, עולה כי בסמוך לפני הגשת ההיתנגדות הוטלו עיקולים בחשבון הבנק של המבקש ומומשו כספים, ומשכך יש להניח כי הליכים אלה הביאו אותו להגיש היתנגדות זאת לראשונה, באיחור ניכר של שנה ושלושה חודשים ממועד מסירת האזהרה.
...
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על נספחיהן, שמעתי את המבקש שנחקר בפניי על תצהיריו, את טענות הצדדים, ועיינתי בסיכומים בכתב על נספחיהם, נוכחתי כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות, וכך גם ההתנגדות לגופה, כפי שאנמק בתמצית, להלן.
אף אם הייתי נכונה לקבוע כי קיימים, בנסיבות, טעמים המצדיקים הארכת המועד להגשת ההתנגדות, נוכחתי כי דין ההתנגדות להידחות גם לגופה.
על כן, אני דוחה את ההתנגדות, ומחייבת את המבקש בהוצאות המשיבה בסך 800 ₪ (בהתחשב בסכום ההוצאות שכבר נפסק לטובתה בהליך זה).