לטענת המבקשים, "לשם הקטנת נזקים" שנגרמו להם עקב היתנהלותה של המשיבה, הודיעו לה על ביטול שלושת השיקים הראשונים על סך של 30,000 ₪ (ס' 12 לכתב ההיתנגדות) – בבחינת קזוז עצמי עקב כישלון התמורה החלקי.
לגופו של עניין, השאלות שעומדות בבסיס ההיתנגדות הן האם קמות למבקשים עילות הגנה בשים לב לכך שהם מודים בקבלת הסחורה בסופו של דבר אולם טוענים לכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב (היינו, קזוז) עת מדובר בשטר, והאם שיק הבטחון חל גם על ההיתקשרות העסקית בין החברה למשיבה, בשים לב לכך שהוא ניתן טרם הקמת החברה.
ודוק; המבקשים לא הצביעו מה הנזק שניגרם להם, מהן הפגם בסחורה, אם בכלל, מהו שווי עלות הסחורה שסופקה הלא מתאימה לדבריהם לעומת התשלום עבור הסחורה שהוזמנה – דבר שבנקל יכלו לבצע בפעולה אריתמטית פשוטה ולהפוך את היתנגדותם ככזו המיתמקדת בכישלון תמורה חלקי קצוב, הותירו את כישלון התמורה כלא קצוב משהם עצמם, כך עולה, לא ידעו להעריך.
...
הרי הסחורה בסופו של דבר תימכר, וחלקה אף נמכרה לשיטתם, ואז יש בכך גם לקזז את הנזק שנטען.
מה גם, שאם המבקש 1 לא קשור כלל לחברה שהוקמה על ידי המבקש 2 ואחיו, מדוע לא דאג להחזיר לידיו השיק המשוך על חשבונו הפרטי? מקובלת עליי טענת המשיבה, שהמבקשים "מעולם לא טענו כאילו השיק לא שימש את פעילותם מול המשיבה בגין הזמנות החברה" (ס' 10 לסיכומי המשיבה) וכי "לא טענו שביקשו לקבל את השיק בחזרה" (שם, ס' 16), וכי "ברור לכל בר דעת, כי רק כאשר קיימת חברה יש צורך בשיק פרטי (שהרי קודם לכן החיובים הינם פרטיים ממילא)" (ס' 11 לסיכומי המשיבה).
סבורני כי המקרה הנדון נמנה על אותם מקרים ולו בשל המתכונת שהוגשו כתב ההתנגדות והסיכומים שטענותיהם אינם נתמכים כדבעי בראשית ראיה וההגנה ניתנת להם דווקא מתוך לימוד התביעה עצמה (להבדיל מההגנה) ועל כן אני מתירה רשות להתגונן תחת הפקדה של 40,000 ₪ בקופת בית המשפט עד ליום 1.12.20.
