התנגדות לביצוע שטר בשל גניבה וכשלון תמורה

דיון והכרעה: עסקת היסוד וכשלון תמורה: סעיף 20 (ג) לפקודת השיטריות [נוסח חדש] (להלן- "הפקודה") קובע: "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנימסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח הפוכו של דבר". סעיף 29 לפקודה קובע: "(א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך. (ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה...". לאור אותן חזקות לכאורה, עובר נטל ההוכחה לנתבע להוכיח כי מסירת השטר לא הייתה כשרה או כי לא התקבלה תמורה בגינו (ע"א 326/78 ‏ יהודית גרבוב נ' חיים (הנס) פישמן)‏, פ''ד לד(3) .

הנתבע, הציג גרסה במסגרת ההיתנגדות לבצוע השיק הראשון לפיה השיק נגנב ועל כן אין לחייבו בגינו (פרוטוקול דיון בהתנגדות , עמ' 1 שורות 15-19).

בנסבות אלו, נימצא כי ניתנה רשות להגן בגין גניבת השיקים , טענה ממנה חזר בו הנתבע וכן בגין כישלון תמורה ע"י התובע והנפרע , שטרן.

...

סיכומו של דבר, השתכנעתי מהעדויות כי השיקים נתנו לתובע כנגד הלוואה על סך 440,000 ₪ שהוא נתן למנוח הנדלר בעוד השיקים, נמסרו ע"י הנתבע להנדלר במסגרת הסכם מכר דירה שנחתם ביניהם מבלי שהנתבע דאג לשלם את התמורה בגינו.

נוכח כל האמור לעיל , דין התביעה להתקבל.

בהתאם לכך, אני מורה על שפעול תיקי ההוצאה לפועל שמספרם 03-20302121 ו- 03-142681-30.

ביום 21.3.2018 היתקיים דיון בהתנגדות לבצוע שטר, במהלכו הסכימו הצדדים כי ההיתנגדות תיתקבל.

הנתבעת בעניינינו טענה לגניבה של השיק, לזיוף של חתימה ההיסב, ולבצוע עסקת ניכיון על ידי התובעת שלא בתום לב. כן טענה הנתבעת לכשלון תמורה מלא אשר קדם למועד בו השיק סוחר לתובעת ולאי מתן תמורה על ידי התובעת.

טופס האישור אינו מציין את החפץ, אשר בגין גניבתו הוגשה התלונה, ואף לא ברור מדוע נטען כי הארוע היה בשעת חצות, והסתיים לאחר דקה.

האם התובעת היא במעמד של אוחז כשורה הגובר על טענות הנתבעת בגין כשלון תמורה ? כאמור, לא הוכח בשום ראיה מהי התמורה שהיה על הנתבעת לקבל בגין השיק, ועדויותיהם של של מר מלכה ומר אלפי סתרו זו את זו. אף אם התמורה שהיה על הנתבעת לקבל בגין השיק כשלה, יש להגיע לכלל מסקנה כי התובעת עמדה בתנאים להוכיח את אחיזתה כשורה בשיק, בהתאם לקבוע בסעיף 28 (א) לפקודת השיטריות.

...

לפיכך אני סבורה כי התובעת פעלה בתום לב סובייקטיבי.

לאור כל האמור, באתי לכלל מסקנה כי טענת כישלון התמורה שהעלתה הנתבעת לא הוכחה כנדרש, ואף לו היתה מוכחת, הרי שהתובעת היא בגדר אוחזת כשורה הגוברת על טענת כישלון התמורה.

סוף דבר ההתנגדות נדחית.

בפני היתנגדות לבצוע שטר והארכת מועד להגשת היתנגדות.

נציג המבקשת טען בהתנגדותו כי בכוונתו להגיש תלונה למישטרה בגין מעשי הגניבה והמרמה כדבריו.

עוד טען נציג המבקשת אינו מכיר את המשיבה ומעולם לא קיבל ממנה כל תמורה וכי מדובר בכשלון תמורה מלא ובמעשי מירמה וזיוף חמורים ולפיכך טוען כי המשיבה אינה זכאית להפרע מהמבקשת בגין השיק נשוא ההיתנגדות.

...

החלטתי בתיק התעכבה ועם הצדדים הסליחה.

המבקשת טוענת, כי בהתאם לסיכום, מסר הקבלן למבקשת שיק של מזמין העבודה ע"ס 120,000 ₪ ז"פ 20.1.2016, (בגינו מסרה המבקשת לקבלן חשבונית מס); ובתמורה מסרה המבקשת לקבלן שיקים נגדיים, על גביהם מוטבע הכיתוב "למוטב בלבד", ללא ציון שם המוטב בסכום כולל של 100,000 ₪, כאשר השיקים "מתוארכים", כלשונו, ליום 25.1.2016.

לדבריו של נציג המבקשת, השיקים שמסר לקבלן, ובכלל זה השיק נשוא ההתנגדות היו ללא חתימה וחותמת החברה וזאת בהתאם לסיכום ולפיו, רק לאחר פירעונו של השיק שמסר הקבלן, יוחזרו השיקים לידי המבקשת, לצורך חתימה על גביהם ע"י מורשה החתימה בחברה המבקשת, לשם הצגתם בבנק וכנגד המצאת חשבונית מס כדין לידיה.

יצוין כי המבקשת לא זימנה את המוסר מטעם של המשיבה לחקירה נגדית בדבר נסיבות המסירה ואף מר פאדי פרנסיס שהצהיר בנושא אי קבלת האזהרה (ועל כך בלבד), לא התייצב לדיון בהתנגדות ובבקשה להארכת המועד ובנסיבות אלו אני מורה על הוצאתו של תצהירו של האחרון מתיק בית המשפט.

טענה זו אמנם אינה מתיישבת עם העיקולים וההליכים הרבים שנקטה המשיבה כנגד המבקשת במהלך התקופה שעד להגשת ההתנגדות, אולם בהתאם לגישה הרווחת בפסיקה, סוגיה זו ניתנת לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות ולפיכך ועל מנת שלא לחסום דרכה של המבקשת בפני בית המשפט, מצאתי כי יש מקום להאריך את המועד להגשת התנגדות, תוך חיובה בהוצאות כפי שיפורט בהמשך.

בשני התיקים הגישו הנתבעים היתנגדות לבצוע השיטריות בטענה לכשלון תמורה, וההתנגדויות הועברו לדיון בפני בית המשפט.

סיבת הסרוב שצוינה על ידי הבנק בכל השיקים היא "חשבון מוגבל", מלבד שיק אחד שסיבת הסרוב הייתה "הוראת ביטול". ביום 3.2.21 הוגשה תלונה למישטרה בגין גניבת משאית הסקניה.

...

בנסיבות אלה איני סבורה שיש לקבוע שעל התובעת הייתה מוטלת חובה להקטין את הנזק שהיא לא עמדה בה. לסיכום התובעת מכרה לנתבעת 1 שתי משאיות, עמדה בכל חיוביה על פי ההסכם, ומסרה לנתבעת את המשאיות, כשהן תקינות.

לפיכך אני דוחה את ההתנגדות שהגישו הנתבעים לביצוע השטרות שהוגשו לביצוע בלשכות ההוצאה לפועל.

בנוסף, ישלמו הנתבעים, לתובעת סך של 32,000 ₪ עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את סכום התביעה, את התנהלות הנתבעים במהלך ההליך, את הבקשות שהגישו הנתבעים לסעד זמני, ואשר נדחו, ואת אגרות המשפט ששולמו.

מהלך הדיון ביום 23.10.19 הוגשה בקשת היתנגדות לבצוע שטר על-ידי מר עמרם שנברגר (להלן: "הנתבע" או "שנברגר").

עם היוודע הדברים לנתבע הלה ניגש לבנק ובקש לבטל את אותן המחאות, בד בבד הגיש הנתבע תלונה במישטרה בגין גניבת ההמחאות מכיוון שלא מסר המחאות אלו לאיש, ודאי לא לגב' מורסיאנו שאותה לא פגש מעולם.

כשלון תמורה מלא בגין השיק שהגיע לידי התובעת.

משנקבע כי החתימה לא זויפה - בית המשפט מצא כי הנטלים הרלוואנטיים לעניין שבפניו נדונו בסעיף 29 הוא קובע חזקה הן לעניין התמורה בגין השטר המוחזק והן לכשרות האחיזה בו, אולם החזקה מוגבלת להוכחת העובדות החיוניות לקיומה: כך בדנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה [60 עמ'], נב(2) 813 (1998)‏‏ (להלן: "עניין מרום"): " [...] ומקום שהדין תולה את הקמת החזקה בהתקיימות תנאים, נטל השיכנוע להתקיימות התנאים רובץ על בעל-הדין המבקש להסתמך על החזקה. כך, למשל, אילמלא חזקת התמורה, האמורה בסעיף 29(א) לפקודת השיטריות [נוסח חדש], היה על אוחז שטר חליפין לשכנע את בית-המשפט בדבר זכאותו לפרעון. חזקת התמורה הופכת את היוצרות בכך שהיא מטילה את נטל השיכנוע, ביחס לצדקת הכפירה בזכאותו של האוחז, על הנתבע מכוח השטר. ואילו נטל השיכנוע הרובץ על האוחז מוגבל להוכחת העובדות החיוניות להקמת החזקה, כגון שהנתבע (אם הועמד הדבר במחלוקת) אכן הנו צד לשטר" (פרשת אריה [24], בעמ' 364) בית המשפט יבחן את השאלות המשפטיות הבאות : בהתאם לעניין מרום שהובא לעיל – האם מתקיימות העובדות החיוניות להקמת חזקת אחיזה כשורה לידי מקבל השטר, מר זהבי.

...

"בית המשפט: לטעמי, מדובר בבקשות שנועדו למשוך זמן. לאחר שעברתי שוב על כל התיק, וכמו שציינתי בפתח הדיון, אני מתרשמת כי שני הצדדים מנסים למשוך זמן בתיק, שני הצדדים מנסים לנהל במסגרת תיק זה סכסוך רחב יותר, שאני לא יודעת מה טיבו, אך אני סבורה שראוי שיתברר בין הצדים ובינם לבין עצמם." כתוצאה מכך הצדדים האריכו את ההליך שלא לצורך, נוהל הליך מקדמי של רשות להתגונן ללא סיכוי נוכח טענת גניבה, ונמצא מן הפרוטוקולים נשאלו בו שאלות זרות להליך עד כדי כך שבית המשפט נאלץ לפסול אותן.

באלה חטאו הצדדים לציבור, ואין מנוס מלקבוע כי התרופה לציבור הינה בהוצאות מתאימות לאוצר המדינה.

תוצאות והוצאות העולה מן המקובץ הוא כי אני דוחה את ההתנגדות לביצוע השטר.