בעיניין זה חל שינוי בחקיקת המשנה וכיום, בהתאם לתקנה 106(א) לתקנות ההוצאה לפועל, כפי שתוקנה בשנת 2018, רשאי החייב להגיש את ההיתנגדות "ללשכה שבה הוגשה הבקשה לבצוע או ללשכה שליד בית המשפט שלו הסמכות המקומית לידון בתביעה על פי השטר", כשעליו לפרט בהתנגדות, בין השאר, "את הטעמים שלפיהם לבית המשפט הסמכות המקומית לידון בתביעה על פי השטר" (תקנות ההוצאה לפועל (תיקון) התשע"ח - 2018, ק"ת 8055, כ"ד באב התשע"ח, 5.8.2018).
...
זאת, אף אם אותו בית משפט אחר גם הוא בעל סמכות מקומית לדון בתביעה שטרית זו.
ודוק: כפי שקבע בית משפט קמא, מקום בו מוגשת לבית המשפט הנעבר בקשה להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט אחר, בשל חוסר סמכות מקומית, ובית המשפט הנעבר מוצא כי הוא אכן איננו מוסמך מקומית לדון בתביעה, עליו להיעתר לבקשה והוא איננו כפוף לכלל של "לא יעבירנו עוד", הקבוע בסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט, שכן העברת הדיון אליו לא נעשתה על ידי בית משפט, אלא על ידי רשם ההוצאה לפועל.
כעולה מן המקובץ לעיל, פירשו בתי המשפט המחוזיים את התיקון לתקנות ההוצאה לפועל, כמבטל את הפררוגטיבה הנתונה לתובע לבחור בין החלופות השונות המתקיימות בתקנות סדר הדין האזרחי לבירור תביעתו, בקבעם כי ככל שביהמ"ש מוצא כי הוא בעל סמכות מקומית לדון בהתנגדות שהועברה אליו לבקשת החייב, לפי אחת מהחלופות הקבועות בתקנות, הרי שידון בה ולא "יעבירנה עוד", וזאת בדומה לכלל הקבוע בסעיף 79 לחוק בתי המשפט.
לסיכום:
לפיכך אני מורה על העברת התיק לנשיא בית המשפט השלום במחוז תל-אביב, שיורה על ניתוב התיק במחוזו.
