התנגדות לביצוע שטר בטענת כשלון תמורה מלא

התובעת טוענת, כי הנתבעת הגישה היתנגדות לבצוע שטר בטענות שקריות.

כך למשל, טענה לכשלון תמורה מלא.

...

אני סבור שלא הוכח על ידי הנתבעת כי כיוון שהנכס לא היה מוכן למסירה כפי שהוסכם, ונדרש שיפוץ בנכס, לרבות השלמת מבנה המשרד, בניית קירות גבס, עבודות צבע, עבודות חשמל והתקנת שער, ולכן סוכם בין הצדדים בעל פה כי התשלום בגין החודש הראשון יהיה על חשבון התובעת.

מכל המקובץ, דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 31,590 ₪.

ביחס לתביעה הראשונה נטען, כי המשיב 1 ביסס את הגנתו בהליכי ההיתנגדות לבצוע שטר על טענה לכשלון תמורה מלא (כעולה לטענתה, בין היתר, מפרוטוקול הדיון מיום 16/5/18 בבית משפט השלום בטבריה).

...

טענות המשיבים בתגובה לטענת המשיבים בתגובתם, דין הבקשה להידחות אגב חיוב בהוצאות.

ב- רע"א 7725/02 מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(1) 379, עמ' 382 נפסק, כי "על-פי רוב יינתן פסק-דין חלקי במקרים שהנתבע מודה בהם בחלקים מכתב-התביעה, כך שאין קיימת עוד מחלוקת לגביהם. לעתים אין מניעה כי יינתן פסק-דין חלקי גם בעניין השנוי במחלוקת בין הצדדים, ובלבד שנתקיימו תנאי תקנה 191 הנ"ל, כלומר שעל-אף המחלוקת בית-המשפט סבור שלא יחול שינוי בממצאים ביחס לשאלות העומדות להכרעה (השוו ע"א 171/88 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות בנין ופיתוח בע"מ נ' ברמן [1], בעמ' 349)." אני סבורה, כי בנסיבות המקרה דנן לא ניתן לקבוע בעת הזו, כי לא יחול שינוי בממצאים ביחס לעובדות המהותיות או השאלות העומדות להכרעה, ומשכך יש לאפשר בירור עובדתי של המחלוקות לגופן.

ראו רע"א 4128/17 LAUDERBAIE YACHTS LTD (חברה זרה) נ' יצחק טאוב (29/6/17), סעיף 12: "כידוע, תקנה 519 לתקנות נועדה לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו של הנתבע לקניין, וכן זכות הנתבע והאינטרס הציבורי במניעת הגשתן של תביעות סרק. ככלל, אין להתנות את זכותו של התובע לגישה לערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים. הטעם לכך נעוץ בכך שזכות הגישה לערכאות היא בגדר זכות חוקתית מן המעלה הראשונה [ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד(1) 647, 650 (1990)]. בית משפט זה הדגיש לא אחת כי אין לחייב אדם בהפקדת ערובה אך מחמת עוניו ואין להגביל את זכות הגישה לערכאות לבעלי אמצעים. תקנה 519 לתקנות אינה מתווה את אמות המידה להחלתה. על כן, בפסיקה נקבעו מספר שיקולים מנחים שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו לצוות על הפקדת ערובה. בין היתר: מצבו הכלכלי של התובע, סיכויי התביעה, בשים לב למועד הדיון בסוגיה, מורכבות ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה [ראו: רע"א 8575/14 חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 10 והאסמכתאות שם (30.12.2014)]." (ההדגשות אינן במקור) יישום השיקולים המפורטים לעיל על הנדון, מעלה כי דין הבקשה לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה, להידחות אף היא.

הדברים אמורים אף לנוכח סיכויי ההליך, שכן מבלי לטעת מסמרות, לא התרשמתי כי מדובר בתביעת סרק ואני סבורה כי המחלוקות, מושא ההליך, ראויות לבירור עובדתי לגופן (לשם המחשה בלבד, אפנה לתצהירי עדות ראשית מטעם המבקשת, ס' 12 לתצהיר מר איצקוביץ; ס' 6-10 לתצהיר מר מאור).

סוף דבר אשר על כן – דין הבקשה להידחות.

הטענות השטריות של גלוזמן ובילו בדבר כישלון תמורה מלא קרסו: כמובא לעיל, במסגרת ההיתנגדות לבצוע שטר טענו גלוזמן ובילו, כי :"17. החייבים ביטלו את השיקים אשר מסרו לחברת בהרי. החייבים לא קיבלו מחברת בהרי ולו ליטר אחד של דלק בגין הסכומים האמורים, לאמור, כישלון התמורה היה טוטלי". משמע- הדלק לא הוזרם לספינה.

...

עוד אני קובע, כי הסך של 249,609 ₪ נושא הפרשי ריבית והצמדה על פי דין, החל ממועד הוצאות החשבוניות בשנת 2019 ועד לביצוע התשלום בפועל.

התביעה נדחית בזאת שעה שלא הוכחה.

אני מורה אפוא על שפעול הליכי ההוצל"פ כנגד גלוזמן ובילו במלואם; על חיובו של בילו בסך של 249,609 ₪ בגין החשבוניות שלא שולמו ואשר תמורתן סופקה.

ראשיתו של ההליך כאמור, בבקשת החייב מיום 3/7/23 "להכרה בהתנגדות ככזאת שהוגשה במועד" בד בבד עם הגשת היתנגדותו לבצוע השיטריות.

לפיכך ולאחר שנקבע כמתואר דיון דחוף בירושלים התרשמתי, כי למעשה טענת המבקש מעלה לכאורה טענה לכשלון תמורה מלא.

על יסוד ההלכה לפיה כשלון תמורה מלא וכשלון תמורה חלקי קצוב, מהוה טענה טובה כנגד תביעה שטרית, ואילו כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב אינה מהוה טענת הגנה כנגד שטר אפילו בין צדדים הקרובים לו (ר' ע"א 82/81 דו עץ בע"מ וייסנברג [פורסם בנבו]; ע"א 366/89 פיין אלומיניום נ' די מטל חברה זרה; [פורסם בנבו), ניתנת לחייב, המבקש רשות להיתגונן.

...

במקרה דנן, שוכנעתי, כי החייב סבור שהגנתו מהווה טענה לכישלון תמורה מלא.

ממילא ואף לפנים משורת הדין אני סבורה כי יש לאפשר את הארכת המועד, כאמור לאור מצבו של החייב ואף לאור גובה החוב הנתבע.

לפיכך, אני מורה על הגשת כתב תביעה מתוקן המגבש את מלוא עילות התביעה הנטענות וזאת בתוך 30 ימים.

בדיון שהתקיים ביום 19.1.23 הסכימו הצדדים כי תנתן לנתבע רשות להיתגונן בטענות שפורטו בהתנגדות והן – טענת פרעתי וכישלון תמורה מלא, וזאת מבלי שכל צד יודה בטענות מישנהו.

לגירסת הנתבע, הוא נתן לעוואדה סכום במזומן כנגד סכום השטר, לאחר שעוואדה מסר לבנו את אותם מסמכים, ומכאן שאין כל ראיה שתתמוך בטענה לכישלון תמורה מלא בעסקת היסוד, והטענה אף נסתרת מעדותו של הנתבע עצמו לפיה בנו קיבל בסופו של דבר את המסמכים מעוואדה.

אם כן, היה על הנתבע להגיש בקשה בטענת פרעתי שתדון בפני רשם ההוצאה לפועל, בהתאם לסמכותו, ולא היה מקום להגיש היתנגדות לבצוע השטר שלצידה אף הונחה בקשה להארכת מועד, בקשה שגם בה לא היה ממש, שעה שהאזהרה נימסרה לנתבע ביום 22.8.22, והבקשה הוגשה ביום 23.8.22.

...

מכל האמור לעיל עולה כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו, להוכיח טענת "פרעתי" שבפיו, במאזן ההסתברויות הנדרש.

לפיכך, התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובע סך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.8.20 ועד היום בסך 3,322 ₪, אגרה בסך 789.19 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.