התנגדות לביצוע שטר בגין רכישת מחשבים ישנים

זאת ועוד, בשל מסקנתנו האמורה ובשל עדותה של גב' קושמרו כי היתה עדה לשימוש לפחות של מצלמה אחת ומסרה כי גם לאחר סגירת המפעל נערכו צילומים במפעל יחד עם אישורו של מר שטרית כי המצלמה שנרכשה לאחר סגירת המפעל היתה מסוג D7000 (העתק תמונה של המצלמה – נספח מב' לחווה"ד המתוקנת) - אנו קובעים כי מצלמה כאמור שימשה את מר שטרית לצורך המפעל.

מר שטרית מבסס טיעוניו על חוסר הרלוואנטיות של עדותו של מר אלפסי ואינו מבסס היתנגדותו בסוגית המחשבים על טיעונים עינייניים.

מר שטרית לא היתכחש בעדותו במישטרה לכך שרכש 6 מחשבים בשנים 2011-2012 כשבאטורה היו רק שני עובדים ומסר כך: "אצל מירי היה מחשב אחד שלמרות שהיא עזבה ב2010 היא לקחה מחשב, הוא היה ישן, אצל נורית מחשב שני, אצל נורית היה גם מחשב שלישי נוסף בשביל החשבשבת, מחשב נוסף באתר של יקבי בנימינה כי השתמשנו בשרתים של יקבי בנימינה, המחשב החמשי שלי ולקראת סוף 2012 קניתי מחשב למורג שהיתה אמורה להגיע. היה גם מחשב שנשרף מקצר והייתי צריך להחליף אותו כולו" (נספח 8 לתיק המישטרה עמוד 15 שורות 491-494 ).

נסכם עד כה – רכישות שבוצעו על ידי מר שטרית – קבענו כי מר שטרית רכש רכישות שונות על חשבון אטורה ואשר ברובן לא הוכח ייעודן או מטרתן העסקית ולמעט, התרגומים שבוצעו על ידי גב' שטרית, מצלמה אחת ו 2 מחשבים.

...

תביעתו של מר שטרית כנגד אטורה ומר בוסקולו - נדחית.

אשר להוצאות בגין ההליכים המאוחדים שבכותרת, הרי לאחר שנתנו דעתנו לתוצאה אליה הגענו, אנו סבורים כי יש מקום לחייב את מר שטרית בהוצאות אטורה ומר בוסקולו בגין כלל ההליכים המאוחדים שבכותרת, וזאת בשים לב בזכייתה החלקית של אטורה בתביעתה ודחיית תביעתו של מר שטרית, הן כנגד אטורה והן כנגד מר בוסקולו.

בשים לב למורכבות ההליך, לרבות חוות הדעת שנדרשו לכך מטעם אטורה, אנו מחייבים את מר שטרית לשלם לאטורה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 100,000 ₪ וכן מחייבים אותו לשלם למר בוסקולו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 50,000 ₪.

לימים, הגישה טרקטורים וציוד לבצוע בהוצאה לפועל 4 המחאות בסך 12,210 ₪ כל אחת, משוכות על שם טרקפאר לטובת טרקטורים וציוד, ואשר על פי הטענה חתמו עליהם כערבים מר וגב' ג'אן. טרקפאר, וכן בני הזוג ג'אן, הגישו היתנגדות לבצוע השיטריות והיא נשוא תיק תא"מ 41413/01/14.

עוד נטען, כי הודגש בפני נציגי טרקטורים וציוד, כי קיימת חשיבות עליונה לאספקה והתקנה מהירה ככל האפשר, בטווח של ימים ספורים, וזאת בשל כך שטרקפאר התחייבה כלפי לקוחותיה.

ביום 15.11.12, נחתם בין הצדדים הסכם לרכישת והתקנת המנוע, תמורת הסך של 172,040 ₪, אשר צורף כנספח א' לתצהירי ה"ה ג'אן, כאשר לטענת ה"ה ג'אן סכום זה כולל מע"מ. ה"ה ג'אן טענו, כי טרקטורים וציוד לא עמדה בהתחייבותה לספק את המנוע במועד הנידרש, וגם לאחר שסופק, תיארו ה"ה ג'אן מסכת של עיכובים בהתאמתו והתקנתו במגרסה, שכולם נעוצים לטענתם בהתנהלות טרקטורים וציוד ומחדליה, ואשר עקרם נבע מכך שטרקטורים וציוד לא סיפקה מנוע זהה לזה שהיה קודם לכן במגרסה.

מר דיקר ציין, כי מחשב המנוע הישן נהרס ולפיכך לא ניתן לדעת לאיזה הספק היה המנוע מכוון, וטענה זו לא נסתרה.

הינה כי כן, על אף שמקובלת עליי עדות נציגי טרקטורים וציוד כי ההתאמות שבוצעו למנוע לאחר הזמנתו אינן קשורות להספקו והיו התאמות כלליות הנובעות מן הצורך להתאים את המנוע התעשייתי למכונה הספציפית בה הוא מותקן; ועל אף שלא עלה בידי לקבוע ממצא ברור בעיניין הספקו של המנוע הישן; מצאתי כי עלה בידי טרקפאר להוכיח כי המנוע שסופק לה לא ענה על הצרכים, ולפיכך סופק לה למעשה מוצר שאינו תואם מבחינת מאפייניו או תכונותיו לזה שהתחייבה טרקטורים וציוד לספק.

...

יחד עם זאת אציין, כי מקובלת עליי טענת טרקטורים וציוד, כי טרקפאר לא עמדה בנטל המוטל עליה להקטין את נזקיה.

בנסיבות אלו ברור, כי יש לדחות את התביעה האישית נגד ה"ה ג'אן, ולאור העובדה שהללו נאלצו לנהל הליך בסוגיה זו, להגיש התנגדות, ולשאת בהוצאות בגין מומחית כתבי יד, שכ"ט עו"ד וכיוצ"ב, מצאתי לחייב את טרקטורים וציוד לשאת בהוצאותיהם בגין ניהול ההליך בסך 10,000 ₪.

סוף דבר, אני מחייבת את טרקטורים וציוד לשלם לטרקפאר סך של 8,047 ₪, ולה"ה ז'אן הוצאות בסך 10,000 ₪.

המשיבה פתחה נגדו תיק בהוצאה לפועל בגין שטר חוב מזוייף ולכן התביעה היא תביעת סרק.

למשיבה הסכמי שתוף פעולה עם מספר חברות במשק הישראלי והיא העלתה קמפיינים שיווקיים כגון בתחום הסלולאר, הכבלים, הסרת שיער, מכללות וכיוצ"ב. לטענת המשיבה, המבקש היתקשר ביום 6/7/20 בהסכם לרכישת מערכת שיווק אינטרנטית המשווקת על ידי המשיבה.

המבקש טוען כי מעיון בדוחות נראה כי מדובר בדוחות ישנים שנערכו לשנים 2020 ו- 2021 וכי רואה החשבון ערך אותם בחודש 10/21 ו- 5/22.

המבקש טוען כי חתימתו על שטר החוב זויפה ולאחר שהגיש היתנגדות לבצוע השטר, ניתנה לו ביום 3/5/23 הרשות להיתגונן.

ראו לעניין זה: רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009); רע"א 4890/16 טריניטי מערכות מחשוב בע"מ נ' הוצאה מוכרת בע"מ (22.8.2016); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.05.2011), וההפניות שם; רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.2008) – פורסמו במאגרים המשפטיים.

...

שילוב של כל האמור לעיל, קרי - העדר מסמכים כמפורט לעיל ובשים לב כי המשיבה לא הוכיחה איתנותה בדפי חשבון בנק או אישור יתרות עדכני, מביאני למסקנה שמדובר במשיבה שלא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח איתנות פיננסית.

לסיכום: על כן, שוכנעתי כי בנסיבות תיק זה אין לסטות מהכלל על פיו יש לחייב המשיבה להפקיד ערובה להוצאות המבקש.

לאחר שקילת מכלול הנתונים בתיק לרבות סכום קרן שטר החוב – 33,000 ₪ - היקף טענות הצדדים את העדויות הצפויות להישמע במסגרת בירור התביעה, המשאבים הכספים שיהא צורך בהשקעתם לצורך ניהול ההגנה והוראת כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס -2000, אני מחייב את המשיבה להפקיד בקופת בית המשפט ערבוה בסכום של 5,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקש בגין ניהול ההליך המשפטי ככל שאלו ייפסקו לטובתו.

תביעות אלה בתיקים 35363-01-15- (תביעת התובעת דכאן נגד המוכרת ומנהליה); 32154-03-15 -(הליך שניפתח עם קבלת היתנגדות לבצוע שטר בגין השיקים שקיבלה המוכרת אך בוטלו ע"י התובעת שהוגש לביצוע בהוצל"פ,) ו- 40970-01-15)- תביעת המוכרת נגד התובעת דכאן) התבררו בבימ"ש השלום בירושלים בפני כב' השופטת מ. ליפשיץ במאוחד.

ביהמ"ש קבע שם גם, בסעיף 87 "לפיכך, לא השתכנעתי בדבר העדר כדאיות בשיווק בחריגה מהנהלים, שעה שהשמוש בתסריטים הישנים הביא לתוצאות טובות עשרות מונים בשיווק המוצרים משיווק בתסריטים החדשים... לפיכך הנזק מהטלת קנסות, שווה בצר המלך נוכח תוצאות השיווק בשימוש בתסריטי התובעים". אכן מדובר בהליך אחר , שבו הנתבעת היתה עדה בלבד.

(בעדותה ניסתה הנתבעת ליצור רושם כי על אף שמדובר במחשב שלה, בפועל לא היא לבדה השתמשה בו והציגה כביכול בכל עת אחרים יכולים היו לעבוד משם.

אמנם , טוען ציון, כאמור, טענה שלא נטענה מפורשות אלא בעדותו (ולמעשה גם אינה מופיעה בפסה"ד), הסכים להקדים תשלומים (ולטענתו לא במקרה ביקשו מאיר ואיתי להקדים אותם בדיוק במועד שהבינו שהוא עומד להיות מודע לתסריטים השקריים, מיד לאחר משלוח המייל - וטענתו זו מתקבלת על דעתנו) ולכן "שיחרר" יותר שיקים מאשר היה מקום לשחרר(על פי הסכם הרכישה מעבר לתשלום הראשון שצריך היה להשתלם עם כניסת התנאי המתלה לתקפו, היו עוד תשלומים חודשיים ב14 בכל חודש של היתרה למשך למעלה משנה, ומשכך באותה עת היה רק שיק אחד מתוך תשלומי היתרה צריך לעבור לפירעון) ובכך הכביד על עצמו ונידרש להליכים בתיק השלישי (32154-03-15 - ההליך שניפתח עם קבלת היתנגדות לבצוע שטר) עם זאת מתקשים אנו לשייך "נזק" זה ישירות לענייננו ולקבל גרסת התובעת מהטעמים הבאים: א. כאמור הטענה בנידון היתה כבושה.

...

אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות הענין ועל אף דחיית התביעה לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובת מי מן הצדדים.

שוכנענו כי התנהלותה של הנתבעת לא היתה ראויה ובשאלת הפרת חובת הנאמנות, כפות המאזנים היו מעוינות.

וזאת לאחר שהתברר כי אותה אדמה שרכשו איננה בבעלות המוכרים, ועובדות אלו היו ידועות לעו"ד חמאייסי ולעו"ד פארס.

הפקדת ערובה כעולה מלשון הוראת הדין (התקנות החדשות והישנות), חיוב בהפקדת  ערובה נתון  לשיקול דעתו של בית המשפט.

התיק עסקינן, החל בהתנגדות לבצוע שטר, מעולם לא הוגשה בו תגובה, והדיון בהתנגדות לבצוע שטר לא היתקיים לגופו, אלא ניתנה רשות להיתגונן, בהסכמת הצדדים, והדיון הועבר לבקשת הצדדים לביהמ"ש השלום בחיפה.

    אכן, כפי טענת המבקשת, טרם הוכחו נסיבות מתן השטר, הגרסה הראשונה שניתנה הייתה בדרך הצהרה לפרוטוקול    לעניין גובה הערובה, שם בפס"ד קרמין נקבע כי : "ההסתייגות הכללית מהטלת ערובה להוצאות מקרינה גם על קביעת גובהה של הערובה, היה ותוטל. כך נקבע אף בהקשר של חיוב חברה בהפקדת ערובה, מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] (11.02.2009)). במקרה של חברה, בנגוד לפרט, הטלת ערובה הנה הכלל ולא החריג. על כן, מכוח קל וחומר, כאשר הטלת הערובה הנה החריג – יש לוודא כי גובהה הוא מידתי ביותר, תוך שימת דגש על מניעת המצב בו הפרט לא יוכל להמשיך בבירור תביעתו בשל חסרון כיס. על גובה הערובה לשקף את תכליותיה לפי תקנה 519 לתקסד"א – מניעת הליכי סרק והגנה על קניין הנתבע באם התביעה תדחה, המהוות אינטרס צבורי וזכות חוקתית חשובים אף הם. אולם, יש לזכור כי אל מול זכותו הקניינית של הנתבע להחזר הוצאותיו המשפטיות, עומדת זכותו של התובע לקבל סעד מבית המשפט ככל שתביעתו תוכרע כמוצדקת. כלומר, זכותו הקניינית של התובע לקבל את הסעד המגיע לו על ידי בית המשפט.

...

הואיל ואין כל ראיה ו/או הסבר אודות הסבתם של ההמחאות או סיחורם מיד ליד, והכל בניגוד להוראות התוספת השנייה לחוק לצמצום השימוש במזומן, תשע"ח-2018, ומאחר ואין כל הסבר כיצד תמורות נכסים בכינוס הגיעו לכיסיהם הפרטיים של עורכי הדין הנ"ל, כן מאחר ואין כל גרסה לפיה התובע אוחז כשורה וכנגד ערך, שכן אין איזכור לעבודות בניה, והכיצד המשיב הסתמך על פירעון ההמחאות לאחר שאלו הגיעו לידיהם של נותני שירותי המרת מטבע, שידעו מפורשות על הוראות הביטול, כן מאחר והמשיב תבע בחלוף 3 שנים את מי שקיבל לכאורה עבודות בנייה בשווי 300,000 ₪ , נתונים אלה מובילים למסקנה שלה טוענת המבקשת, כי המשיב או התובע איננו אלא איש קש. אי לכך עותרת המבקשת לחייב את המשיב בהפקדת ערובה בקופת ביהמ"ש, שיש בה כדי להבטיח את תשלום ההוצאות ושכ"ט שייפסקו בהתאם לערך התביעה, למקרה שהתביעה תידחה או תימחק.

טענות המשיב: המשיב טען כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר והיא מסתמכת על טענות עובדתיות אשר הועלו בעלמא וללא כל ראיה.

"  לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין, ובכלל זאת סכום התביעה, מהות הסכסוך, לרבות מורכבותו, היקף טענות הצדדים, לרבות הצורך לאזן בין זכות הגישה של המשיב לערכאות, וזכות המבקשת לתשלום הוצאותיה, אני מורה כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה .

  לאור כל האמור לעיל הבקשה להפקדת ערובה מתקבלת.