התנגדות לביצוע שטר בגין אי תשלום מלא עבור התקנת חלונות

הנתבעת הוסיפה, כי כל החשבונות בגין הנכס שולמו אף הם במלואם, כי לא הופנתה כלפיה דרישת תשלום כלשהיא בטרם הגשת השטר לבצוע, וכי בנכס היו ליקויים שונים, מעבר לאלה שבגינם סוכם על הפחתת דמי השכירות.

לאחר קבלת ההיתנגדות, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן, שבו הועמד סכום התביעה על סך של 14,199 ₪ (הגשת כתב התביעה המתוקן אושרה לתובעת, בהחלטה מיום 3.3.2016, חרף היתנגדות הנתבעת, וזאת בשים לב לכך שההיתנגדות התקבלה מבלי לקיים דיון, ובשים לב ללאקוניות המאפיינת, ברגיל, את נסוחן של בקשות לבצוע שטר).

יתרה מכך, נטען, כי בעוזבה את הדירה, הותירה בה הנתבעת נזקים וליקויים שונים, לרבות אי סיוד וצביעת קומתה השנייה על ידי צבע מקצועי, בנגוד למוסכם (דרור, לדבריו, לא דרש מהנתבעת את סיוד הקומה הראשונה, שכן זו סבלה, כאמור, מרטיבות, ואמורה הייתה להיות משופצת על ידי התובעת, עם עזיבת הנתבעת את הדירה); גרימת נזקים לרשתות החלונות; חיבור דלת לא תואמת; העלמת כיסויי המנורות בחדרי האמבטיה ופגימה במזגן בחדר השינה.

לדבריו, הצילומים מתעדים, בין היתר, קירות שלא סוידו כנדרש ושעליהם קילופים, עובש, אבק וקורי עכביש; דלת חילופית שהתקינה הנתבעת, ללא רשות, בכניסה לאחד מחדרי השינה; רשתות פגומות; נורות ללא כיסויי זכוכית; מפסק חשמל שבור; כפתורי הפעלה חסרים במזגן ושקע מזגן שרוף ככל הנראה כתוצאה משימוש בו ללא הכפתורים; חפצים רבים ואשפה שהושארו בחצר הבית.

דרור הציע, לדבריו, לנתבעת, להפסיק את השכירות, בשל אי נוחות זו, והצורך בשפוץ, והנתבעת סירבה, וביקשה להמשיך להתגורר בדירה, תוך תשלום שכר דירה מופחת.

כמו כן, ובהיעדר פניות מתועדות מאת הנתבעת לתובעת, עד לשנת השכירות האחרונה, בנוגע לפגמים במושכר, יש לקבוע, כי המושכר לא סבל מפגמים שבאחריות המשכיר לתקנם, במהלך תקופה זו. משכך, היה על הנתבעת למלא אחר היתחייבותה, להשיב לתובעת את המושכר, לרבות הרכיבים הספציפיים האמורים, כשהוא תקין, וכן לדאוג לסיוד ולצביעה של המושכר על ידי צבעי מקצועי (זאת לעניין הקומה השנייה בלבד, שכן נוכח הרטיבות בקומה הראשונה והצורך בשיפוצה, ויתר דרור, כאמור, על הדרישה האמורה לעניין הקומה הראשונה); וככל שלא עשתה כן הנתבעת, רשאית הייתה התובעת לבצע בעצמה פעולות אלה, ולממש את שטר הבטחון לצורך גביית הכספים ששילמה עבור ביצוען.

...

סיכומו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,869 ₪.

דין טענות אלה להידחות.

סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת במובן זה שהנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים, סך של 10,869 ש"ח. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן ועד לתשלום בפועל.

הצדדים שם הגיעו ביום 12.7.16 להסדר פשרה, שלו ניתן ע"י כב' הרשם דורון יעקובי תוקף של פסק דין (להלן – הסדר הפשרה השני), ולפיו נדחתה ההיתנגדות לבצוע שטר ונקבע כי לסילוק מלא ומוחלט של כל טענות הצדדים זה נגד זה תשלם רחל לוי לידי שמעון סך כולל של 81,000 ₪.

בדלית ברירה נאלצו בני הזוג לוי לשאת במחצית עלות התריסים והחלונות ושילמו 25,000 ₪ נוספים עבור התקנת התריסים.

בע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פד"י נ(2)858, 865-864): "... נראה לי שבעניין זה צודקים באי-כוח הדיירים, שעילת התביעה, גם של מוכרי דירותיהם, התגבשה כאשר נימסרו להם דירות פגומות. אין זה מתקבל על דעתי, שקונה ששילם במיטב כספו את מלוא מחירו של מוצר פגום, לא יהא זכאי לפצוי, רק מפני שבנתיים המוצר כבר אינו ברשותו, כגון שמכר אותו. מה גם שניתן להניח שהפגמים שבדירות נתנו אותותיהם במחיר שנתקבל בעדן". כן ראה האמור בע"א 1125/02, בן אבו חברה לבניין ולפיתוח בע"מ נ' סלמן, ניתן ביום 15.1.04, בסעיף 8 לפסה"ד: "דין זה יפה גם להכרעה בשאלת זכאותם לפיצויים של המשיבים 2-1 ו-4-3, אשר בעוד תובענתם נגד המערערת מתבררת והולכת הקדימו ומכרו את בתיהם לאחרים. עילתם לקבלת פיצוי בגין אי-ההתאמה שבה לקו בתיהם התגבשה ביום שבו מסרה להם המערערת את הבתים; ומכירת בתיהם לא גרעה את זכותם לקבל פיצוי מלא על אשר רכשו והיו זכאים לקבל, אך בפועל לא קיבלו. המערערת כזכור טענה, כי במכירת בתיהם קיבלו משיבים אלה את מלוא מחירם הראוי, משמע כי אי-ההתאמה לא הורידה את ערך הבתים. אינני סבור, כי טענה זו יכולה להועיל למערערת. כשלעצמי, אינני סבור כי מיתקיים קשר של התנייה בין מכירתו או אי-מכירתו של נכס לבין זכותו של הרוכש לקבל פיצוי מלא בגין אי-ההתאמה שבה לקה הנכס במועד מסירתו לידיו. הלוא גם אלה מבין המשיבים המוסיפים להחזיק בבתים עשויים, ביום מן הימים, למכור את בתיהם מבלי להשתמש בכספי הפיצויים שנפסקו לזכותם לתיקון אי ההתאמה; ועל שום-מה ייגרע חלקם של אלה שהקדימו למכור לעומת אלה שעל זכותם למכור בעתיד (אף מבלי לבצע את התיקונים) אין מי שיחלוק? ברם, גם לגופה, הטענה שאי-ההתאמה לא הורידה את ערך הבתים איננה משכנעת. לא זה בלבד שמחיריהם של נכסי מקרקעין יכולים להיות מושפעים מגורמים שונים ומשונים, אלא שהדעת גם נותנת כי המחיר ששולם למשיבים תמורת הבתים הלם את מצב הבתים כמות שהיו, ולא מן הנמנע שאילמלא אי ההתאמה בה לקו הבתים עשויה הייתה מכירתם להניב למשיבים תמורה גבוהה יותר". נראה, כי בדברים אלו, המהוים הלכה פסוקה, יש כדי ליסתום את הגולל על טענתו של שמעון, ולפיה מכירת הבית לצד שלישי פוטרת אותו מתשלום הפצוי הנתבע בגין הליקויים הנטענים בבית.

כך גם לא הוצגה בפני אסמכתא כלשהיא בנוגע לתשלום שבוצע למתקין החלונות והתריסים על ידי ניב ובני הזוג לוי או מי מהם.

...

בעניין זה ראה האמור בע"א 6884/09, הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ירדני (ניתן ביום 17.8.10): "לא בכל מקרה בו אירוע נזיקי או הפרת חוזה גורמים לנפגע גם עגמת נפש, חובה על בית המשפט לפסוק פיצוי בראש זה. אינני נדרש כאן לשאלה העקרונית של הגישה הראויה לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ..., אך כאמור לא כל עגמת נפש באשר היא תזכה בפיצוי, אף שעגמת נפש של ממש בודאי ראויה לכך. גם נדרשת הוכחה במידת מה של עצם קיומו של נזק ... ובסופו של דבר, מסור הנושא לשיקול דעת". בנסיבות ענייננו, ובהתחשב בפיצויים, שנפסקו לניב בגין ליקויי הבניה – כפי שפורט לעיל – אינני מוצא מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין עגמת הנפש.

לפיכך, דין טענות הפיצוי בגין עגמת נפש להידחות.

סוף דבר 5.1 נוכח כל האמור לעיל, בתא"ק 20193-11-15 ישלם ניב לשמעון את הסכומים הבאים: · פיצוי מוסכם וריבית פיגורים בגין אי ביצוע התשלומים במועד : סך של 280,792 ₪; · בגין מס השבח בניכוי הסך של 560 ₪, כאמור בסעיף 4.5 לעיל: סך של 15,160 ₪.

הנתבע הגיש היתנגדות לבצוע השיק, זו התבררה בדיון שהתקיים בפני, ובסופו ניתנה בהסכמה רשות להיתגונן.

הנתבע טוען כי התובע לא פעל בהתאם למיפרט, התקין בשני חלונות בהן נדרשה זכוכית חלבית זכוכית שקופה, לא הכין עבורו שלושה כסויים למרכזיות המים בנגוד להסכם, איחסן את החומרים בתנאים ירודים, ואת ההתקנה לא ביצע כראוי.

מאחר שמדובר בתביעה שהחלה כתביעה שטרית בין צדדים קרובים, ובהתאם להלכה הפסוקה רשאי בית המשפט לידון במסגרת התביעה בכלל טענות הצדדים.

התרשמתי כי המחלוקת ביחס לסך 127,900 ש"ח אותם נידרש הנתבע לשלם לתובע כסכום סופי, נתגלעה בדיעבד בעקבות השתלשלות האירועים בתיק, אי קבלת תעודת האחריות במועד והגשת השיק לבצוע, כאשר בזמן אמת הסכימו שני הצדדים כי זהו הסכום לתשלום עבור העבודות, בנכוי עלות הפריטים שבוטלו.

לו חלק הנתבע במועד ביצוע התשלום על הסכום הכולל, מצופה היה שתוגש התכתבות נוספת בין הצדדים בעיניין זה, או כי הנתבע יתנהל אחרת ולא ישלם את מלוא הסכום.

מחד מצויין כי מדובר בזכוכית "מט חלב" ומאידך נכתב "זכוכית שקופה". נוכח אי הבהירות והעובדה כי המפרט הוכן על ידי התובע, אני מקבלת את טענות הנתבע בעיניין זה. עלות החלפת הזכוכית תומחרה על ידי התובע בסך של 585 ₪ כולל מע"מ בהודעה ששלח לנתבע, וסכום זה עליו לא היתה מחלוקת, יש לקזז מסכום התביעה הכולל.

...

מחד מצויין כי מדובר בזכוכית "מט חלב" ומאידך נכתב "זכוכית שקופה". נוכח אי הבהירות והעובדה כי המפרט הוכן על ידי התובע, אני מקבלת את טענות הנתבע בעניין זה. עלות החלפת הזכוכית תומחרה על ידי התובע בסך של 585 ₪ כולל מע"מ בהודעה ששלח לנתבע, וסכום זה עליו לא היתה מחלוקת, יש לקזז מסכום התביעה הכולל.

סוף דבר, התביעה מתקבלת ברובה, בקיזוז הסכומים שצויינו לעיל.

הנתבע ישלם לתובע סך של 23,060 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, שכ"ט עו"ד בסך 4,050 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

לצורך זה צרפה לתביעתה קבלה מאת "רמי בר און, חשמל אינסטלאציה ושיפוצים כלליים" בסכום של 34,530 ₪ וכן קבלה נוספת לעניין עבודות של פירוק, פינוי והתקנת מזגן בעלות נוספת של 5,000 ₪.

ההיתנגדות לבצוע שטר: יצוין כי ההליך דנא ניפתח על ידי הנתבעת בהתנגדות לבצוע שטר אשר ניתן כשטר בטחון במסגרת הסכם השכירות.

בטיעוניה ציינה הנתבעת, כי לדידה היא איננה חייבת דבר, שכן היא שילמה את שכר הדירה ואת כלל התשלומים הנלווים במלואם משך כל תקופת השכירות.

לאחרונה, כך לפי הנטען ביקשה הנתבעת לעזוב את הנכס מחמת קשיים כלכליים, אך התובעת מצדה דרשה כי יוחלפו הדלתות, החלונות, הרשתות וכן כי יבוצע שפוץ בדירה טרם עזיבתה.

לאחר שנתתי דעתי להוראות החוק הרלוואנטיות, הפסיקה ובפרט היתנהגותם של הצדדים ונסיבותיו הספציפיות של המקרה המונח לפניי, מצאתי כי יש לפצות את התובעת בגין 4 חודשי שכירות בלבד, הכוללים 3 חודשים בגין אי מתן הודעה תוך זמן סביר וחודש נוסף עבור הצורך בעריכת שפוץ ומציאת דייר חלופי בסכום כולל של 16,800 ₪.

בהתאם, אני מורה על שיפעול תיק ההוצאה לפועל, שמספרו 544599-09-18 לביצועו של שטר על סך 10,000 ₪, שמספרו מסתיים בספרות 937, משוך על ידי הנתבעת מס' 1 מחשבונה מס' 457426, בבנק דיסקונט, סניף קריית ים. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את יתרת הסכום על סך 20,245 ₪.

...

משלא הובאו ראיות על ידי הנתבעים כי פעלו לתשלום רכיב זה על פי ההסכם, ולא הביאו ראיות כנגד סכום החוב, חייבים הם לפצות את התובעת גם בגין רכיב זה. אינני מקבלת טענות הנתבעים לעניין השטר גופו.

העובדה שלטענתה בעלה הוא שהתנהל מול התובעת, איננה מעלה ואיננה מורידה בהקשר זה. לסיכום, לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת חלקית – הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת פיצויים בסך של 16,800 ₪ (דמי שכירות עבור 4 לחודשים), 7,500 ₪ עבור תיקונים במושכר ותשלום עבור חוב לוועד בית על סך 5,945 ₪ - סך כולל של 30,245 ₪.

בהתאם, אני מורה על שפעול תיק ההוצאה לפועל, שמספרו 544599-09-18 לביצועו של שטר על סך 10,000 ₪, שמספרו מסתיים בספרות 937, משוך על ידי הנתבעת מס' 1 מחשבונה מס' 457426, בבנק דיסקונט, סניף קריית ים. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את יתרת הסכום על סך 20,245 ₪.

בפניי בקשה שהוגשה ע"י המבקשת, לפסילתי מלהמשיך ולדון בתיק זה. תמצית העובדות עניינו של ההליך ברקע להגשת הבקשה, הנה היתנגדות לבצוע שטר ע"ס 8,341 ₪ שהגישה המבקשת.

לשיטת המבקשת עם התקנת הוילונות התגלו לה אי התאמות וליקויים שונים, כך למשל הוילון במטבח התגלה כשקוף, המידות אינן תואמות את גודל החלון, מספר הכפלים בסלון המטבח אינו תואם את צפיותיה, שרשרת הוילון וכו'.

עוד טענה מלוא התשלום אמור היה להיתקבל במעמד ההתקנה וכי הסכימה לחלק את התשלום עבור העסקה לשתי המחאות וזאת במחווה של רצון טוב בלבד.

ביום 19.06.23 הגישה המבקשת בקשה המכותרת במילים "ערעור" בה חזרה והעלתה טענות ביחס להתנהלות המשיבה כלפיה בגין אי התאמות בין הוילונות שהתקבלו וכך אם ביחס להתנהלות בית המשפט.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתגובה, וכן לאחר שבחנתי היטב את טענות המבקשת, אני סבורה כי דין הבקשה להדחות.

במקרה דנן, ומהטעמים אליהם התייחסתי לעיל, איני סבורה כי קיים יסוד והצדקה לפסילתי מהמשך הדיון בתיק זה. בשולי החלטה זו אזכיר, כי לצד הזכות לשבת בדין, ניצבת אף החובה לעשות כן. עיקרו של דבר, הבקשה נדחית.