בהחלטת הרשמת פורטו טענות הנתבעת ולפיהן התובע החזיק זמן רב בהמחאות לפני שהגישן לבצוע וכי היתנהגותו מעידה על כך שויתר על תשלומן או שהוא נוהג בחוסר תום לב ומטרתו להלך עליה אימים ולגרום לה לבטל תביעה שהגישה נגדו בחודש ספטמבר 2013.
ביום 20.12.15 ולאחר עיון בהחלטת הרשמת, קבעה כב' השופטת גיא כי אין לבית המשפט לעינייני מישפחה סמכות לידון בתובענה דנן וכי לא ניתן לאחד התיקים אך הוצע לעכב ההליכים בתיק דנן עד להכרעה בתביעת הרשלנות שלפניה.
נטען כי במסגרת הדיונים ומתוך רצון לסייע לנתבעת, הביע הסכמתו לשמש כמנהל עיזבון זמני ללא קבלת תשלום וכי ביום 19.11.09 מינה אותו בית המשפט לעינייני מישפחה באשדוד כמנהל עיזבון זמני של המנוח.
נטען כי בית המשפט נתן פסק דין הצהרתי מכוח הראיות האובייקטיביות ונוכח הסכמתם של היועץ המשפטי לממשלה ושל התובע כמנהל עיזבון לפיו המנוח הוא אביה של בתה של הנתבעת וזאת מבלי לבצע בדיקת ריקמות.
נטען כי עו"ד אילנה ייצגה את הנתבעת אך ורק במסגרת ההיתנגדות לבצוע שטר שהוגשה באוגוסט 2015 וכי לא סביר כי הנתבעת הייתה כה מפוחדת כך שפתחה לבה לראשונה בפני עורכת דינה אותה הכירה רק במסגרת ההליך ולא בפני חברה קרובה קודם לכן.
לעניין טענת השהוי יפה התייחסותם של המלומדים דורון תמיר ויצחק יערי בספרם דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט (ד' תמיר, י' יערי, דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט, מהדורה שנייה התשס"א- 2001 (הוצאת רותם) עמ' 117): " טענת שהוי עשויה בנסיבות מסוימות הטעונות הוכחה מצד הטוען, להיות הגנה טובה מפני תביעה על פי שטר...".
עיון בהמחאות נושא התובענה מלמד כי אלה נכתבו לטובת התובע כנפרע ונמשכו מחשבונה של הנתבעת.
...
לאור האמור אני קובעת כי הנתבעת לא עמדה בנטל הראייתי הנדרש להוכחת תביעתה שכנגד בעניין הטרדה מינית בנוסף לאמור לעיל ביחס לרכיבי התביעה שכנגד האחרים אשר נדחו אף הם.
מעבר לדרוש ולמרות שאיני מקבלת את גרסתה של הנתבעת על פני גרסת התובע, אציין כי על פני הדברים, עיון בסעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח - 1998 מלמד כי העובדות הנטענות בכתב התביעה שכנגד אינן עולות בגדר הטרדה מינית באחת מן החלופות המופיעות בסעיף.
משכך סברתי כי דין התביעה שכנגד להידחות.
סוף דבר
התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נדחות.
