התביעה היא היא פסק הדין ההופך כחלוט ככל שלא הוגשה היתנגדות במועד או ככל שהתנגדות שהוגשה נדחתה (ראו והשוו רע"א 5536/09 זינובי נ' פלאפון תיקשורת בע"מ (5.7.2009)).
כב' השופטת רונן ציטטה מן ההלכה הפסוקה, לרבות מעניין וינשטיין, והוסיפה כי "אומנם פסקי הדין הנזכרים עסקו בבקשת רשות להיתגונן שנדחתה, אך הראציונאל זהה לענייננו העוסק באי הגשת היתנגדות לבקשה לבצוע שטר".
כך, בברע (מחוזי י-ם) מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' בטיטו (17.1.2010) דן בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ענבר) במקרה שבו נתבע שהוגשה נגדו תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל והוא לא הגיש היתנגדות, ולאחר מכן הגיש תביעה נגד התובעת בהליך הראשון.
...
על יסוד דברים אלו, טענה הנתבעת כי דין התביעה לסילוק על הסף מחמת מניעות ו/או מעשה בית דין.
וכך פסקה כב' השופטת נאור בעניין וינשטיין:
".. פסק דין שניתן בהעדר הגנה ומכריע מכללא לטובת התובע בפלוגתא עיקרית, שהיא נושא ההתדיינות הראשונה וההכרעה בה היא בבחינת הכרעה שבלעדיה אין, מונע מן הנתבע לשוב ולהעלות בהתדיינות נוספת טענות החותרות תחת הכרעה זו. לאמיתו של דבר, כל מסקנה אחרת תחתור תחת הצורך להגיש כתבי הגנה, או בקשות רשות להתגונן או להתייצב לדיונים. בשיטה המאפשרת לנהוג כך, פסקי דין שניתנו בהעדר הגנה לעולם לא יהיו חלוטים. לא יהיה צורך בהגשת בקשה לביטול פסקי דין כאלה ולא תהיה משמעות למועדים להגשת בקשת הביטול. נתבעים יוכלו, גם בחלוף שנים (כפי שארע בענייננו), להפוך לתובעים ולטעון טענות נגד החיוב, לרבות טענות מרכזיות ביותר, כמו הטענה שהעלתה וינשטיין בענייננו כי החשבון הוא חשבון של חברה ביסוד ואינו חשבונה שלה. כך ייפגע הן האינטרס של בעל הדין שזכה בדינו להגנה מפני הטרדות חוזרות ונשנות מצידו של בעל הדין שכנגד והן האינטרס הציבורי בסופיות הדיון ובניצול יעיל של המשאבים השיפוטיים המוגבלים. אם נאפשר לבעל דין לשוב ולהתדיין בעניין שכבר הוכרע, ייפגעו מתדיינים אחרים הממתינים ליומם בבית המשפט (עניין גת). שיקול נוסף שיש לשקול הוא הרצון לצמצם את האפשרות להכרעות סותרות באותה סוגייה..."
הלכה זו חזרה ונשנתה גם בפסקי דין מאוחרים יותר.
אף לאחר שננקטו נגדה הליכים ועיקולים שהובאו לידיעתה, לא פעלה התובעת בניסיון לבטל ו/או לעכב את הליכי ההוצאה לפועל, ורק חודשים לאחר שהסתיימה גביית החוב והתיק נסגר, הגישה תביעה זו.
בהשאלה מן הדברים שנקבעו בעניין וינשטיין (ראו פסקה 27 לפסק הדין) – על התובעת היה להגיש התנגדות לתביעה שהוגשה נגדה בהוצאה לפועל ולהעלות את טענותיה בדרך שקבע לכך המחוקק; למצער, היה עליה לבקש הארכת מועד להגשת התנגדות ו/או בקשה לביטול פסק הדין וככל שאלו היו נדחות, להגיש ערעור על כך. משלא עשתה כן, היא מנועה מלהעלות את אותן טענות אשר אותן היה עליה להעלות בשעתו.
לכך לא נוכל לתת יד.
לאור האמור, אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחיית תביעת התובעת על הסף.
