ב) בנוגע למזגן שהוצב על קיר חצוני:
הוסכם כי ככל שהמזגן יפריע להרחבת דירת המשיבה (המבקשת בבית משפט קמא), אזי המבקש כאן "יעתיק את המזגן כך שלא יפריע לבנייה".
בית משפט קמא בחן לגופו של עניין את הטענות שהועלו על ידי המבקש בתשובתו לתובענה, הגם שלא התייצב לדיון, ומצא כי בנוגע לרכיב של הלול שבחצר, מבזה המבקש את פסק הדין של כב' המפקחת על המקרקעין.
ביום 8/1/18 הגיש המבקש "בקשה חוזרת לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 13.3.16 – מטעמים מיוחדים".
צוין אמנם כי בקשה לביטול פסק הדין נדחתה ביום 27/6/16 אך ברע"א 36738-05-17 – בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש נגד המשיבה בבית משפט המחוזי מרכז, "הואר" כי לא ניתן היה ליתן פסק הדין המקורי מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים.
המשיבה היתנגדה לבקשה לביטול פסק דין והתקיים דיון בבקשה ביום 29/1/18.
...
המבקש טען, כי משנדחה הערעור על פסק הדין בהסכמתו, אזי אין לקבוע כי התקיים דיון בערעור וכי לא ניתן היה לבטל פסק הדין בשל כך שערעור על פסק הדין נדחה.
רשות הערעור ניתנת גם אם אני סבורה שאין מקום לקבל לגופו של עניין את הערעור וכי צדק בית משפט השלום כאשר דחה הבקשה לביטול פסק הדין.
ג) במקרה דנן, לא מצאתי לנכון אף ליתן רשות לערער, כיוון שלמבקש כבר עמדה זכותו לערעור בזכות על פסק הדין מיום 13/3/16 ועל ההחלטה שלא לבטל פסק הדין מיום 27/6/16 והוא עשה שימוש בזכותו זו.
הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי והערעור נדחה ביום 16/1/17.
הערעור נדחה לכל דבר ועניין, כעולה מפסק הדין בערעור ביום 16/1/17.
בנסיבות אלו, בית משפט קמא כלל לא היה רשאי לבטל פסק דין חלוט, לאחר שהערעור על פסק הדין נדחה כשנה קודם לכן, וממילא משנדחתה הבקשה לביטול פסק דין, אין ליתן רשות ערעור על החלטה זו.
לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
