התנגדות לאישור הסדר פשרה בין חברה לבעלי מניות

כל בעלי הדין בהליכים הקיימים המחזיקים באג"ח או במניות החברה יתמכו באישור הסדר הפשרה כאשר הנושא יובא לאישור החברה באורגניה השונים ובאסיפות בעלי האג"ח ובכל פורום אחר שיידרש לאישור הסכם הפשרה.

יתרת סכום הפשרה (כהגדרתה לעיל) תחולק בין החברה, בעלי מניותיה ומחזיקי אגרות החוב בהתאם להחלטת כב' השופטת רונן לאחר שתנתן לצדדים אפשרות לטעון בעיניין זה, כאשר החלוקה תהיה על דרך של החלטה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט ללא הנמקות.

כך, בס' י' להצעת בית המשפט נקבע כאמור כך: "יינתן צו המורה על חילוט מניות פסיפיקה המוחזקות ע"י נאט איסט בין בנאמנות ובין במישרין. ככל שתהיה היתנגדות מצד נאט איסט לחילוט מניותיה, הדבר לא יפגע בזכויות הנתבעים לפי הסכם הפשרה". בהמשך, בהחלטה ביחס לפשרה הוסיף בית המשפט וקבע כי: "במסגרת ניסוח הסדר הפשרה יתנו הצדדים דעתם גם להערות בנק לאומי ומר בירנבאום ביחס למניות המוחזקות בנאמנות בידי מר איצקוביץ. ככל שלא יושגו הבנות בעיניין זה הוא יובא להכרעת בית המשפט שידון באישור הסופי של הסדר הפשרה" (ר' ס' 4 להחלטה מיום 1.4.2018).

...

אני מורה לצדדים לפעול לפרסומו של נוסח הסכם הפשרה בכפוף לשינויים האמורים, בהתאם להוראות ס' 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות קודם לכן (וזאת חרף הקביעה בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8479/02 סבו נ' רשות שדות התעופה בישראל (15.12.2008), שם קבעו רוב חברי ההרכב כי אין מקום כלל לפעול בהתאם להוראות החוק המסדירות תנאים מוקדמים לאישור הסדרי פשרה בעניינים של תובענות ייצוגיות כאשר הסדר הפשרה הוא פרי הצעת בית המשפט והוא גובש על פי קווי המלצתו).

לאור מכלול נסיבות המקרה דנן כפי שהן תוארו לעיל, אני סבורה כי מן הראוי לאפשר למי מבין חברי הקבוצה נושא התובענות הייצוגיות (ת"צ 13861-03-09 ות"צ 59849-12-13) להודיע כי הם מבקשים לא להימנות על חברי הקבוצה (to opt out) וכן לאפשר למי מבין בעלי המניות או הזכאים האחרים לעשות כן - המבקש להתנגד להסכם הפשרה – לעשות כן. נוסח ההסכם שאותו יש לפרסם הוא הנוסח נושא ההחלטה שלעיל.

באופן דומה פעל בית משפט זה בהחלטה בת"א 27022-05-17 בבילון בע"מ ואח' נ' שוורץ (3.2.2019, החלטה בבקשה לדיון חוזר שניתנה על ידי הרכב השופטים כבוב, אלטוביה והח"מ) באותה החלטה הועברה הצעת פשרה שגובשה בסיוע המותב לפרסום, תוך שנקבע כי - "אנו סבורים כי ההסדר שאודותיו יש להודיע לחברי הקבוצה ליועץ המשפטי לממשלה הוא דווקא ההסדר ה'חסר', הכולל את ההסכמה אודות הסמכת בית המשפט לקבוע בדרך של פשרה את הסכום הפסוק. חברי הקבוצה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה יוכלו להתייחס להסדר זה על כל תנאיו, ולהביע את דעתם לגביו". לכן אני מורה לצדדים לפרסם את הסכם הפשרה בנוסחו כפי שהוא לאחר התיקונים והעדכונים שלעיל במודעה וכן להעבירו לידי היועץ המשפטי לממשלה, לידי מנהל בתי המשפט ולידי רשות ניירות ערך, בהתאם להוראות סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות ובהתאם לתקנות 12(ד) ו-16 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010.

אציין כבר עתה, כי הן במסגרת ההסדרים בין החברה לבין ממשלת ארה"ב, והן במסגרת הסדר הטיעון בין טבע רוסיה לבין ממשלת ארה"ב, הודאתה של החברה בדבר הפרת ה- FCPA, אינה מחייבת את נושאי המשרה בחברה או בחברות הבנות שלה – ונתון זה עמד אף הוא לנגד עיני בבואי לידון בהסדר הפשרה אשר אישורו מבוקש.

על יסוד כל אלו גובש הסדר הפשרה, אשר הבקשה לאישורו, היא הבקשה נשוא החלטתי זו, הוגשה לבית המשפט ביום 24.07.2019 (להלן: "הבקשה"), ושעה שלא מצאתי טעם בסילוקה על הסף, הוריתי לחברה ביום 01.08.2019 לפעול לפרסומה לצורך הגשת התנגדויות מטעם בעלי מניה, דרקטור או נושה של החברה, וזאת תוך 30 ימים.

...

בנסיבות אלו קבעתי את הבקשה לדיון בפניי אשר התקיים ביום 07.01.2020, במסגרתו השלימו הצדדים טיעוניהם גם בעל פה, כך שכל שנותר לצורך סיום ההליכים שבכותרת, הוא מתן הכרעתי זו. הכרעתי בבקשה לאישור הסדר הפשרה נעשתה באספקלריה של כלל שיקול הדעת העסקי (Business Judgment Rule BJR-), אשר אומץ ככלל מנחה ומחייב במשפטנו [ר' ע"א 7735/14 ורדניקוב נ' אלוביץ (28.12.2016) (להלן: עניין ורדניקוב)] – זאת, בשים לב לכך כי בענייננו מונתה הוועדה בהתאם להוראות ס' 110(ג) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") – היינו, כוועדה מייעצת (להלן: "ועדה מייעצת"), ולכך גם מופנה זרקורה של החלטתי זו, כמו גם ההדגשות אותן מצאתי לנכון לחדד בגדרה.

בנסיבות אלה, תחת בחינה מחמירה אותה ביצעתי בגדרי "השלב הראשון" כהגדרתו בעניין גוטליב: בשים לב לכך שמדובר בוועדה מייעצת; לאור השלב המוקדם בו הוקמה הוועדה וגובשו המלצותיה; בהעדר כל התנגדויות לאישור הסדר הפשרה; ומשעה שהשתכנעתי כי לא נפל רבב בעבודת הוועדה, כמו גם בהליך אימוץ מסקנותיה על ידי דירקטוריון החברה – וזה חוסה תחת הגנת כלל שיקול הדעת העסקי – הרי שסבורני כי זו העת לצעוד צעד נוסף ולחדד כי אכן ייתכנו מקרים בהם בית המשפט לא יידרש כלל לבחינת סבירות הסכם הפשרה גופא במסרת ה"שלב השני" – היינו, לבחינת סבירות המלצות הוועדה גופן – וכזה הוא המקרה שלפנינו.

סוף דבר סיכומו של דבר, השתכנעתי בנסיבות העניין שלפניי בדבר התקיימותו של הליך נאות - בתום לב, בהעדר ניגוד עניינים ובאופן מיודע.

בנסיבות אלה, מצאתי לאשר את הסדר הפשרה על רכיביו וליתן לו תוקף של פסק דין, ובהתאם לאמור אני מורה לעניין שכר הטרחה כדלהלן: שכר טרחה לב"כ טלמור יעמוד על סך של 1,595,000 מיליון דולר ארה"ב בתוספת מע"מ (לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק הדין), וזה ישולם מתוך סכום הפשרה בתוך 10 ימים ממועד קבלתו בחשבון הבנק של החברה.

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים.

סעיף 350 לחוק מעניק לבית משפט את הסמכות לאשר פשרה או הסדר שבין החברה לבין בעלי מניותיה או נושיה.

כמו כן, בעלי מניות ונושים של החברה רשאים להגיש את היתנגדותם להסדר, וכן בסמכותו של בית המשפט לקבוע את סוגי האספות אשר כינוסן נידרש למען אישור ההסדר, כך שתהא הגנה ראויה לאינטרסים ייחודיים של כל קבוצה.

למותר לציין את הפניית כב' השופט עמית בעיניין כבירי לעמדת הרשות לניירות ערך, באשר לתחולת סעיף 275 לחוק במסגרת הליך של הסדר לפי סעיף 350 לחוק (פס' 34): "הרשות לניירות ערך קבעה כי המנגנון של סעיפים 270(4)+275 לא חל מקום בו הסדר פשרה לפי סעיף 350, הכולל עסקה עם בעל השליטה, אושר בידי בית המשפט, ובילבד שמי שיש לו עניין אישי בהסדר לא ישתתף ולא יצביע באספות (הדס אהרוני-ברק עיסקאות עם בעלי שליטה 101 (2014)". (לעניין זה ראו גם קביעתו של כב' הנשיא אורנשטיין בפר"ק (ת"א) 35221-07-16 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרישמי מחוז תל אביב והמרכז, פס' 16 (28.7.2016)).

...

סבורני כי לא בהיסח הדעת, הגביל המחוקק את הליך מכר כפוי לפי הפרק השלישי לחוק החברות, זאת מאחר ובמסגרת ההוראות של סעיפים 336 ואחרות בפרק זה, נקבעה שורת הגנות לבעלי מניות המיעוט, שאותן יש ליישם בכל מקרה של רכש כפוי ועל חלקן אעמוד בהמשך הדברים".

המבקשת קיבלה בתגובתה את עמדה זו של הכנ"ר. מצאתי לנכון לקבוע כי עמדת הכנ"ר לעניין זה הינה ראויה ומידתית, ולאור הסכמת המבקשת, ההסדר המבוקש יכלול הוראה זו. פטורים נוספים להם עתרה המבקשת אני נעתר לבקשת המבקשת לפטורים הבאים: פטור מפירוט מידע ומסמכים לפי תקנה 8 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002 (להלן: "תקנות ההסדר"), וזאת בהתחשב בכך שהמבקשת הינה חברה ציבורית אשר המידע על אודותיה מצוי בפרסומים גלויים; פטור מלהמציא את הבקשה לנושי החברה ופטור מתליית הבקשה במשרדי החברה, לפי תקנה 3(ג) לתקנות ההסדר.

סוף דבר אני נעתר לבקשה לכינוס האסיפה הכללית של בעלי המניות במבקשת לצורך אישור ההסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות (וזאת בשים לב לקביעתי לעיל בדבר ביטול המניות המבוקש), ולאחר קבלת אישורה תכונס אסיפת נושים המחזיקים באגרות חוב (סדרה ח') של החברה כפי שפירטה המבקשת; בתוך כך תיקבע התמורה שתשולם במסגרת רכישת המניות מן הציבור.

לפניי בקשה לאישור הסדר חושב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים, בהתאם להוראות חלק י' לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק חידלות פרעון"), הכולל גם שלוש בקשות כדלקמן: אישור עסקה למכירת החברה ומניותיה לחברת רימון שירותי ייעוץ וניהול בע"מ (להלן: "החברה הרוכשת" או "חברת רימון"), תמורת סכום של 8.2 מיליון ₪, בתנאים שגובשו בין מנהל ההסדר והבעלים של החברה מצד אחד ובין החברה הרוכשת מצד שני.

אישור הסדר פשרה שנכרת בין החברה ובין חברת מי הרצליה בע"מ בהסכמת מנהל ההסדר, בנוגע לתגמולי ביטוח המגיעים לחברה בגין נזקים שנגרמו בארוע בטוחי בפרויקט הקמה של תוסף אגן שיקוע במיתחם מט"ש בהרצליה ובנוגע לחילוט חלקי של ערבות בנקאית בה מחזיקה חברת מי הרצליה.

היתנהלות זו, כך נטען, מבליטה עוד יותר את חוסר תום לבה של חברת י. לרר ומחזקת את העובדה כי היתנגדותה להסדר מקורה בשקול זר שאינו לגיטימי – לכפות על החברה, על בעלי המניות ועל מנהל ההסדר הכרה מראש בטענתה שהיא נושה המחזיקה בערבות אישית של בעלי המניות בנוגע למלוא החוב כלפיה, עוד לפני שמנהל ההסדר בדק את תביעת החוב שלה והכריע בה. עו"ד עמית לדרמן, בא כוח החברה ובעלי המניות, תמך אף הוא בטענות מנהל ההסדר הן לעניין הצורך באישור ההסדר בהיותו החלופה הטובה ביותר לנושים והן לעניין דחיית השגותיה והתנגדותה של חברת י. לרר להסדר.

...

טענות אלה דינן להידחות וכמה טעמים לדבר: ראשית, בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, יש להביא את ההסדר שגובש לאישור האסיפות כחלק מהסדר החוב.

טענות י. לרר לעניין נאותות ההסדר והטענה שיש להעדיף הליכי גבייה פרטניים כנגד בעלי המניות נוכח עושרם ונוכח הנכסים יקרי הערך שבבעלותם, אף הן דינן להידחות.

סוף דבר, הנני מקבל את הבקשה ומורה כדלקמן: הנני מאשר את הצעת הרכישה של חברת רימון ואת הסדר החוב שהובא להצבעת הנושים; כחלק מאישור הסדר החוב, הנני מאשר את הסכם הפשרה שנכרת עם חברת מי הרצליה, על פי המתווה שהוגש לאישור בית המשפט ביום 14.3.2021; הנני מאשר את ההסכמות אליהן הגיעה חברת י. לרר עם חברת ס.מ.ס ועם חברת אסיק אף זאת במסגרת אישור הסדר החוב; ככל שיהא צורך בכך, מנהל ההסדר יהא רשאי להגיש פסיקתה לחתימתי לצורך יישום הסדר החוב.

בעוד שבמסגרת הבקשה לאישור תביעה נגזרת, עותר מבקש האישור כי בית המשפט יאפשר לו לפעול בשמה של החברה ולהגיש תביעה מטעמה, בשל אינטרסים שאינם אינטרסים אישיים שלו, אלא אינטרסים של החברה שהוא מבקש לתבוע בשמה, הרי שבמסגרת הסכם פשרה או הסתלקות, עלול המבקש להעדיף את האנטרס האישי שלו על פני זה של החברה ולהסכים להתפשר תמורת סכום כסף שכולו יעבור לידיו או לידי בא כוחו, תוך ויתור על עילת התביעה של החברה (ראו: תנ"ג 33726-12-09 צבי פרל נ' גליה מאור ואח' [פורסם בנבו] (1.11.2015)).

לנוכח ראציונל זה ברור כי יש הבדל מהותי בין הסדר או פשרה שבין התובע הייצוגי (או המבקש הייצוגי) והחברה, לבין בקשת הסתלקות שאינה מתוגמלת, הנובע גם מכך שבעוד שהסדר או פשרה, במידה והם מאושרים, יוצרים מעשה בית דין כלפי החברה, כך שהחברה, בעצמה או באמצעות תובע נגזר אחר, תהיה מנועה מלהגיש תביעה נוספת בעיניין זה, אין הדבר כך ביחס לבקשת הסתלקות, אשר אינה יוצרת מעשה בית דין של החברה ביחס לעילת התביעה שנטענה בבקשת האישור ואינה חוסמת את דרכה של החברה, בעצמה או באמצעות תובע נגזר אחר, לשוב ולתבוע בגין עילה זו. הבדלים אלה באים לידי ביטוי אף במנגנון האישור שנקבע בסעיף.

כך, בעוד שלגבי בקשה לאישור פשרה או הסדר נקבע, בס"ק (ב), כי בית המשפט אליו מוגשת בקשה כאמור מצוה להורות על פירסום הודעה על פרטי ההסדר או הפשרה, על מנת לאפשר לכל בעל מניה, דרקטור (וכן לנושה לעניין תביעה נגזרת המוגשת בהתאם להוראת סעיף 204 לחוק החברות), להגיש היתנגדות לאישור ההסדר או הפשרה, לא נקבע הסדר דומה ביחס לבקשה לאישור הסתלקות מתביעה נגזרת.

...

אני מאשרת את בקשת ההסתלקות של המבקש ומורה על מחיקת הבקשה ללא צו להוצאות.

בכל הנוגע לבקשה לקבלת החזר האגרה אני סבורה כי חרף הצורך בקבלת אישור בית המשפט להסתלקות, יש לראות את ההליך כהליך שבוטל או נמחק בידי מגישו, כאמור בתקנה 6(ב)(1) לתקנות האגרות.

בהתאם, ובהתקיים יתר התנאים לכך בהתאם לתקנה 6(ב) לתקנות האגרות, אני מורה על החזרת האגרה לידי משלמה, בניכוי הסכום הנקוב בפרט 35 בתוספת לתקנות ובתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17 לתקנות.