הנתבעת טוענת להגנתה כי מדובר בתביעת סרק שמטרתה היחידה היא "לנצל היזדמנות פז שנקרתה על דרכם של התובעים להשביח את נכסיהם ולתפור כיסים על גבה", ועומדת על כך שבמהלך תקופת הבניה וגם לאחר סיומה, היא מילאה אחר כל דרישות התובעים ובתוך כך בנתה על חשבונה גדרות הפרדה חדשות בין שתי החלקות, פינתה קוי ביוב, גזמה עצים, רצפה את רחבת הכניסה לביתם ועוד.
מר סיני גורדון, אחיה של התובעת, חזר על טענות התובעים ואמר: "..הוא (מר חסון - ר.ס.מ) הרס להם את הגדר עם טרקטור, כל החצר שקעה. במקום לעשות עבודת ידיים הוא בא עם שופל ומשכו וקרעו את הגדר ונוצרו בורות.... הנתבע לא עשה שום טובה. את הגדר הוא חייב היה לעשות כחלק מהתנאים להיתר הבניה שניתן לו משום שהיה פער של מטר בגובה בין שני החצרות. מדובר בקיר תומך. הוא השאיר ימים שלמים את החצר שלהם פרוצה, עד שפנו לפיקוח של הבניה ודרשו ממנו לבנות את הקיר. כל עובי הקיר צריך להיות בשטח שלו. היו המון נזקים. המרצפות הושחתו. יש כתמים של צבע עד היום, לא ניקו אותם. משיחות עם אחותי, היא ישבה בבית וחיכתה לפועלים שלו שאמרו שיבואו לתקן ולא באו בכלל. זו ממש היתעללות באנשים מבוגרים. ... הנתבע כתב שעשה גדר איסכורית ולא עשה שום גדר. הוא גם לא טיפל בשום קו ביוב שהיה קו קיים".
טענות הנתבעת וראיותיה
בהגדירו את מיסמך ההיתחייבות שנחתם על ידו בעקבות דרישת התובעים (נ/1) כ"נייר הסחיטה" , טען מר חסון בעדותו בפני, כי היתה זו "המגמה ברחוב" להציב בפניו דרישות שונות, לרבות כספיות כתנאי להסרת התנגדויות שהוגשו על ידי השכנים שחלקותיהם גובלות בחלקה שעליה בנתה הנתבעת את הבניין (ר' נ/2 – אישור השכן פחימה לכך שקיבל ממנו סכום של 50,000 ₪ "בעבור הרשאת כניסה לשטחו הפרטי לצורך ביצוע העבודות הנדרשות בחלקה... עד לגמר מושלם של הבנין").
על דרישת התובע בהקשר זה אמר מר חסון: "...שאלתי את יעקב בשביל מה ההיתנגדות, הוא אמר לי תעשה גדר בשטח שלך, תעשה עוד כזה דבר וכזה דבר ואין בעיה, ההיתנגדות תוסר...".
בהפנותו אל התצלום נ/3 בו נראית גדר המתכת הישנה שהיתה מתוחה בין שתי החלקות ואל כל התצלומים שצורפו לכתב התביעה גם כן, אמר מר חסון: "...אני הייתי חודשיים בשטח. התמונות שהוא צירף אין עליהן תאריך, אין שום אסמכתא, הן מראות בנין ישן עם סדרים ואילו אני צירפתי תמונות עדכניות מגמר הבניה. כל טענה שלהם, כולל רחבת הריצוף לא הייתי חייב לעשות. מעבר לזה צבעתי את החזיתות. החזיתות צבועות, הכניסות נקיות. כל מה שהתלכלך, יש גגון, אני הפכתי כדי שיהיה להם יותר קל ונוח, ידעתי שאני בא עם כלים כבדים ורעש, אמרתי שאבנה את הגדר הקבועה, עליה אשים גגון הגנה שימנע מחפצים ליפול אליהם כמו שעשיתי אצל השכן, וכל דבר שניסיתי או כל דבר שרציתי, כולל עד הסוף, אם זה צביעות השערים, או הריצוף, אם להכניס פועלים אליהם לחלק להכניס חמרה נקיה. הוא קיבל גדר נקיה מטויחת. .. יצאתי מיגדרי עם כל הניקיונות והצביעה והאנשים. אפשר לראות בתמונות שהם לא קיבלו אתר בניה...".
היתייחסות התובעים לגירסת מר חסון
בהתייחסותו לגירסת מר חסון הכחיש התובע את טענותיו בדבר שתי הגדרות – גדר ההפרדה מבטון ו"הגדר הדקורטיבית" שמעליה (ר' בתצלומים ת/5) וטען כי בהתאם להיתר הבניה שניתן לה, היה על הנתבעת לבנות קיר אבן גובל בין שתי החלקות אך בשטח החלקה הצמודה – הן בשל הגבהת הקרקע והן במטרה להגן על צובר הגז שנימצא בחלקה שלו
(ר' ת/3).
זאת לנוכח התצלומים הרבים שהונחו בפני ויש בהם כדי ללמד על כך שהנתבעת אכן הקימה על חשבונה גדרות הפרדה מבטון (וככל הנראה גם ממתכת – "הגדר הדקורטיבית") בין שתי החלקות, אך בתוך כך הותירה כתמים על החלק הפונה אל חצר ביתם של התובעים, (ר' בתצלום ת/15), רצפה מחדש רק חלק מרחבת הכניסה אל הבית סשטח שהיה מרוצף קודם לכן – כולו - במרצפות אבן צבעוניות אחידות, ובתוך כך הותירה נתזי בטון על המרצפות הישנות , כמו גם על אחד מקירות הבית עצמו (ת/15).
...
עוד טען התובע כי "הגדר הדקורטיבית" נבנתה על ידי הגב' הורביץ - בעלת דירת הגן בבנין שנבנה על ידי הנתבעת, על חשבונה ולשם השמירה על פרטיותה (טענה שהסתברה בהמשך כמסקנה של התובע על בסיס השוואת תצלומים בלבד) וכי "גגון ההגנה" (ר' ב- ת/3) נבנה רק בעקבות תלונותיו: "...הוא עשה את זה מכיוון שאנחנו התלוננו בעירייה גם בכתב וגם בעל פה שהקרבה של הבניין שהוא בונה כל כך קרובה אלינו ונופלים אצלנו בחצר חלקי בטון וכל מיני חלקי עץ וקונסטרוקציות ובאופן פיזי מסכנים אותנו...".
בנוסף לכך טען התובע כי קו הביוב אליו התייחס מר חסון, הינו קו ביוב ישן שנמצא בחצרו מזה עשרות שנים (ת/2) וכך גם השערים וכי הרחבה בכניסה לבית רוצפה על ידי הנתבעת בשטח של 7 מ"ר בלבד "במקום נזק של בערך 20 מ"ר של רחבה שהיתה שם מפלטות של בטון צבעוניות לכל אורך הגדר..." (ר' תצלומים 8 ו-9).
אשר לנקיון עם סיום הבניה, אמר התובע: "...אף איש מטעם הקבלן רמי חסון לא נכנס לחצר אחרי שנגמרה הבניה ולא עשה שם נקיון בשום פנים ואופן. זה הכל שקר...".
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים ונדרשתי לראיותיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
מפני כל אלה, בהעדר ראיות של ממש לתמיכת שאר טענות התובעים כנגד הנתבעת, ולאור התרשמותי ממאמצי הנתבעת ומר חסון לענות על דרישותיהם של אלה, אך לא באופן מלא, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת בפיצוי התובעים בסכום של
4,000 ₪.
