ואכן, בעיניין תורג'מן נקבע במפורש כי "אין בהסתלקות למנוע מן המבקש ובאי כוחו להגיש הליך חדש, אם וכאשר יתגבש נזק. כך הומלץ, כך אימץ המבקש, לכך לא היתנגדו המשיבים, ובדין" (שם, בפס' 16).
גם בהנחה, כטענת המשיבה, שהמבקש עיבה את טענותיו במסגרת בקשת האישור, הן במישור הטיעוני (לעניין ההטיה המבנית, שכאמור כבר נטענה במסגרת התגובה לתשובה לבקשת הגילוי) והן במישור הראייתי (חוות דעת מומחה כלכלי) בנקודות התורפה עליהן הצביעה המשיבה בתשובתה לבקשת הגילוי, אין בכך משום מניעת יתרון דיוני שנצמח למשיבה (וכאמור המשיבה ביקשה בעצמה להוסיף חוות דעת מומחה לדין הזר לחזוק טענותיה).
...
בקשת המחיקה וטענות הצדדים
ב.1 בקשת המחיקה
בבקשת המחיקה טען המבקש כי לאחר עיון בתמליל חקירתה של המצהירה מטעם המשיבה, שהתקבל בידי הצדדים רק ביום 6.8.2023, הוא הגיע למסקנה כי בקשת הגילוי מיצתה את עצמה ואין לו עוד צורך במסמכים המבוקשים.
אשר לתנאי ברירת המחדל הקבוע בתקנה 41(ג)(1) לתקנות סד"א, לפיו "הדיון בתביעה חדשה יימשך מהשלב שבו נמחקה התביעה הנוכחית" - ככל שהמבקש לא היה מגיש בקשת אישור, אלא היה מבקש לשמור לעצמו את הזכות להגיש בקשה חדשה לגילוי מסמכים וככל שהייתי נעתר לכך, בוודאי שהייתי מותיר על כנה את ברירת המחדל הקבועה בתקנה 41(ג)(1) לתקנות סד"א וקובע כי הדיון בבקשת הגילוי חדשה יימשך מהשלב שבו נמחקה בקשת הגילוי הנוכחית.
לפיכך, ולאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנות 153-151 לתקנות סד"א, הגעתי למסקנה לפיה יש לחייב את המבקש בהוצאות המשיבה בהליך בקשת הגילוי בסך של 25,000 ש"ח.
כמו כן מתוקף סמכותי מכח סעיף 202 לחוק החברות ותקנה 41(ג)(2) לתקנות סד"א החלטתי להורות כי הדיון בבקשת האישור יותנה בכך שההוצאות שפסקתי לעיל ישולמו עד ליום 19.11.2023 (ר' עניין אי.סיג, בפס' 13; עניין תורג'מן, שם; עניין עובדיה, שם; ת"א (מחוזי ת"א) 10965-12-19 גמל נ' המכללה האקדמית תל אביב יפו, פס' 13 (נבו, 29.10.2021)).
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון להיעתר לבקשת המחיקה, קרי בקשת ההסתלקות מבקשת הגילוי, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 25,000 ש"ח, שתשלומם עד ליום 19.11.2023 יהווה תנאי לדיון בבקשת האישור.