התנגדות היתר לבניית גשר כניסה לבניין

2.2 ביום 19.02.2014 הגישו משיבים 2-5 בקשה להיתר שלפי הכתוב בו מהותו "תוספת לבית דו משפחתי קיים כולל חניות וגשר לקישור החניות והבית". במסגרתו התבקשה תוספת שטח עיקרי ולגליזציה, גשר וחניה בתוך החלקה ושינויים פנימיים.

2.7 ביום 07.06.2015 נשלחה למשיבה על ידי העותרת תלונה נוספת על בנייה בלתי חוקית בבניין ובקשה למתן צו הפסקה זמני, וזאת לאחר שנערכה פגישה בין ב"כ העותרת ובין מהנדסת הועדה ויועמ"ש הועדה, ולאחר שב"כ העותרת עיין בבקשה להיתר (הגרמושקה) וציין את אי ההתאמות בין ההיתר המקורי לתב"ע - גובה הגג, קו הבניין למרפסת הזיזית המהוה סטייה ניכרת, קיומה של יחידה נסתרת ועוד.

2.9 ביום 08.06.2015 פנה בשלישית ב"כ העותרת אל משיבה 1 וציין סטיות נוספות שמצא בין הגרמושקה שהוגשה לתב"ע. ובין השאר: תוספת של 2 יח"ד נוספות בקומת המרתף שלא אושרה על ידי הועדה; גודל מקלט לא תקני; מספר חניות לא תקני; העדר היתייחסות בגרמושקה להריסת החלל החורג למרווח הצדי, הריסת גגון הרעפים מעל הכניסה, איטום מסדים; ואי התאמות בין התוכניות, חתכים וחזיתות.

היתנהלות המשיבים מחלישה במידה ניכרת את עוצמת טענת הסף וראו את שנקבע בע"א 8116/99 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה שומרון (23.07.2001): "בדומה לטענת השהוי, גם לטענת סף זו אין לדעתי מקום להזקק. במקרה הנידון המדובר הוא בפעולה של רשות שלטונית שנעשתה בנגוד לתכנית מיתאר ארצית, שהיא במעמד של חקיקת משנה. כאשר פעולה של הרשות השלטונית עומדת בסתירה ממשית לדין, הדבר מחליש במידה ניכרת את עוצמתן של טענות הסף, כגון שהוי או אי-מיצוי הליכים. לכן במקרה הנידון מן הראוי לדחות את הטענה בדבר אי-מיצוי הליכים בלי להכריע בשאלה אם המקום הראוי לתקוף אקט מנהלי פגום של רשות תכנונית הוא תחילה בהליך היתנגדות, או שניתן לפנות מיד בעתירה מינהלית." 7.3 וטענות סף נוספות - המשיבים טענו להעדר נקיון כפיים מצד העותרת בשל בניה לא חוקית בביתה היא, אך הטענות הושמעו בעלמא, התעוררו רק לאחר פניותיה של העותרת לוועדות התיכנון (פניה ראשונה של המשיבים לוועדה המקומית בענין זה היתה ארבעה ימים לאחר הגשת העתירה) ואף משיבה 1 גרסה שאין בטענות אלו ממש.

...

האם "כל דאלים גבר "? האם יש ליתן הכשר ל"איש הישר בעיניו יעשה"? נוכח הפגיעה המהותית בעקרון שלטון החוק לא מצאתי לנכון להיעתר לטענת השיהוי שטענו המשיבים.

הסעדים שהתבקשו 8.1 מכלל הסעדים שהתבקשו מצאתי לנכון להיעתר לסעד של צו מניעה קבוע, סעד שהוסכם גם על דעת משיבה 1 כל עוד לא הוגשה בקשה לשינויים מצד המשיבים 2-5 שיש בהם כדי לבטא את דרישות הועדה המקומית, באופן שההיתר יתאים לדרישות החוק .

אין בקביעתי כי צו הריסה איננו בסמכות בית משפט זה כדי לחסום את הדרך בפני בעלי הדין לפנות לערכאות המתאימות לכך בענין זה. לסיכום 9.1 ניתן צו מניעה קבוע המונע מהמשיבים 2-5 לבצע עבודות בניה כלשהן לפי ההיתר המצוי בידיהן והידוע כהיתר מוטעה ולא חוקי.

2.2 ביום 19.02.14 הגישו העותרים בקשה להיתר שלפי הכתוב בו מהותו "תוספת לבית דו משפחתי קיים כולל חניות וגשר לקישור החניות והבית", במסגרתו התבקשה תוספת שטח עקרי ולגליזציה, גשר וחניה בתוך החלקה ושינויים פנימיים.

בנוסף, נטען בהתנגדות כי מדובר בניסיון להכשיר בניה בלתי חוקית שביצעו העותרים במשך השנים, ומתן אישור לתכנית הנקודתית יעודד עבריינות בניה.

מדובר בהחלטה שאינה חורגת כלל ממיתחם הסבירות, שכן בהחלטת הוועדה המקומית אין ביטוי לחשיבה תכנונית כוללת לגבי כל שטח השכונה, אלא מטרתה היחידה הנה לאשר את הבנוי בשטח המקרקעין, על חריגות הבניה שבוצעו בו, ויהי מה. דוגמה לכך היא באישור הוועדה המקומית קו ביניין 0, מבלי לבחון השפעת אישור זה על מגרשים אחרים בשכונה.

6.7 מעבר לטענה של עדיפות לתיכנון הכולל, קיימת היתייחסות הוועדה לנושא שניתן להכניס תחת הכותרת של "צדק חלוקתי". מתן היתר לסטיות רבות מהתוכנית במסגרת תכנית נקודתית של העותרים, תגרור אחריה בקשות של תושבים אחרים בשכונה.

...

לסיכום 7.1 העתירה נדחית.

השתשלות האירועים התובע היה דייר מוגן בדמי מפתח של חנות הממוקמת בכניסה לעיר ירושלים, ליד גשר המיתרים.

ביום 19.6.14 שלחה מנהלת מחלקת שלוט מכתב לתובע ובו היא מודיעה לו כי אגרת השלוט לשנת 2014 עומדת על 20,979.45 ₪ (במקום כ-5,000 ₪ שנה קודמת), וכי הרישיון "לא יחודש". ב-18.1.15 הוצא מכתב נוסף ובו נכתבו הדברים הבאים: "ועדת השלוט המקצועית בישיבתה בתאריך 16.11.14 החליטה כי הרישיון להצבת לוח אלקטרוני על חזית ביניין שברשותך בכניסה לעיר יפוג בתאריך 31.12.14 ולא ניתן לחדשו. בהתאם לכך יש להסיר השלט האלקטרוני מיד וללא דיחוי עם קבלת הודעה זו". הוועדה המקצועית סירבה להמשיך ולאשר את שלט הפירסום האלקטרוני.

סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה קובע כך: "(א) נפגעו על ידי תכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמו, מי שביום תחילתה של התכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם זכאי לפיצויים מהוועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף 200." (הדגשות לא במקור) הינה, לא "העוסק" הוא העומד על הפרק, כי אם "המקרקעין", ולכן גם בהנחה שהיה צריך להוציא היתר בניה ולקיים הליך של היתנגדות ופצוי ואלו לא בוצעו על ידי העיריה, היה על התובע להוכיח שהוא בעל זכות במקרקעין וכי למקרקעין נגרמה ירידת ערך עקב הצבת שלט הפירסום.

...

רו"ח דבורי ציין בחוות דעתו: "לאחר שבחנתי את טופס הפחת שהוגש למס הכנסה, ההשקעות בשלט מיום הקמתו הגיע לסך 261,000 ₪", אולם בעדותו נקב בסכום אחר - 150,000 ₪ (פרו' עמ' 12).

האומדן הלא מדויק שביצעתי כעת אינו מחויב המציאות, מקום שבו התובע יכול היה להביא נתונים מלאים אך בחר שלא לעשות כן, ולכן המסקנה היא שהתובע לא הוכיח כדבעי את נזקיו.

אולם כאמור, גם סכום זה אינו בר פיצוי, באשר לא הוכחו העוולות הנטענות כלפי העיריה, ולא הוכח הקשר הסיבתי בין הצבת שלט פרסום החוצות לבין הפסד רווח זה. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע על כל רכיביה ועילות התביעה המנויות בה. אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.

בתחילת חודש נובמבר 2001, במהלך פגישה, נודע למר גדי גדות-יו"ר הועד הנוכחי ולגברת שרי סלע-יו"ר הוועדה הקודם ע"י גברת ארזה פינצ'וק-מנהלת מחלקת תיכנון ובניין ערים כי לאחרונה הוגשה למשיבה מס' 1 בקשה שהגישה משיבה מס' 2 לקבלת היתר לבניית קומה נוספת במרכז המסחרי.

עוד נמסר ע"י גב' פינצ'וק כי משיבה מס' 1 לא הכניסה לתוכנית את התנאים והמגבלות שנקבעו בהחלטה קודמת ולפיכך אין כל מניעה לתת למשיבה מס' 2 את היתר הבניה המבוקש.

העותרת מביאה גם את דברי ראש העיר, במסגרת הדיון שקדם להחלטה, לפיהם "נושא השימושים יהיה להעשרה ולא למסחר, השימושים נחוצים לאנשי השכונה וכל זאת מותנה באישור מהנדס תחבורה, הקמת גשר להולכי רגל והגדרת השימושים שלא יהיו למסחר". בנוסף טענה העותרת, קביעת התנאים הנזכרים בהחלטה אינה אקראית או מקרית-מדובר בהחלטה שנתקבלה לאחר שמיעת התנגדותה של העותרת, המייצגת את עניינם של אלפי תושבי השכונה.

בהחלטה לא נקבע כלל מיקומו של הגשר, הוא לא סומן בתשריט התוכנית-כמצוות הוראת סעיף 119 ב (4) לחוק התיכנון והבניה, הוא חורג מה"קו הכחול" שלה, הקמתו הינה עניין מסובך במיוחד, בין היתר בשל קיומם של קוי מתח של חברת חשמל בסמוך, שאלת מימונו לא הוסדרה ואף ספק אם בסמכות המשיבה מס' 1 לקבוע תנאי מעין זה בתוכנית שבסמכותה במסגרת סעיף 62 א (א) לחוק, כלל ועיקר.

...

על כן, המסקנה המתבקשת היא כי עניין הקמת הגשר הינו בגדר הנחייה תכנונית עקרונית, שתבוצע לכשיתאפשר הדבר.

אשר על כן הנני מקבלת את העתירה ומורה על בטלותה של תוכנית רנ/58.

הנני מחייבת את משיבות 1 ו-2 יחד ו/או לחוד לשלם לעותרת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין.

בתאריך 20/07/22 אישרה הוועדה המקומית לתיכנון ובניה את בקשתו של המשיב 2 (להלן: "המשיב") למתן היתר בניה מס' 38536505 לפיו אושרה למשיב: "תוספת 2 יח"ד חדשות מעל מבנה קיים בהתאם לתכנית חפ/מק/2408, 2יציאה למרפסת גג פתוחה. יצירת גשר כניסה ומדרגות פתוחות. התקנת מרפסות זיזיות מחומר בטון. הגדלת מרפסת זיזית קימת בדירה קיימת בקומה ראשונה. חזוק מבנה קיים" [ההדגשות במקור, הח"מ (להלן: "ההיתר")].

אחת מטענות המשיבים באותו הדיון היתה כי הם פועלים בהתאם להיתר אשר הוצא כדין; מנגד טען המבקש כי עמידר לא נתנה את הסכמתה לבניה מושא ההיתר, ואף היתנגדה לו. כך טען המבקש, בהציגו את מוצג ת/1 - הוא מיסמך תשובת הועדה המקומית לתו"ב להתנגדות עמידר (נושא תאריך 27/07/21).

] על כן, אומר כי בשלב זה של ההליך, בו טרם נבחנו כלל הראיות, נראה על פניו, והדברים נאמרים בזהירות המתבקשת, כי העידר בדיקת ההיתר ותיק הבניין, טרם ההיתקשרות בהסכם המכר, עומדים למבקש לרועץ, מקום בו ייתכן ויכול היה לעמוד על אופן הבצוע של הבנייה עוד קודם לרכישתו את הדירה.

...

עם זאת, ומבלי לגרוע בכל האמור, לא מצאתי להיעתר לבקשת המבקש לפטור אותו מהפקדת ערובה; אין זאת אלא שעל בית המשפט בבואו להכריע בבקשה מעין זו, יש לאזן, ככל שניתן, בין האינטרסים של הצדדים.

סוף דבר: ניתן בזאת צו מניעה זמני כנגד המשיבים, המונע מהם או מי מטעמם מכניסה לחצר דירתו ושטחו הפרטי של המבקש הידוע כתת חלקה 2 חלקה 229 בגוש 10811 ברח' עבאס 46 בחיפה וכן להימנע מביצוע כל עבודות חפירה ו/או יציקת בטון ו/או כל עבודה אחרת בבניין.

במכלול השיקולים אשר פורטו לעיל, אני קובעת כי הצו ייכנס לתוקפו בכפוף להפקדת כל הערבויות כדלקמן: התחייבות עצמית - הוגשה במצורף לבקשה.