בחודש דצמבר 2004 וועדת המשנה להתנגדויות של המועצה הארצית החליטה לקבל את היתנגדות העותרים לתמ"מ 59/3, כאשר ההחלטה בעיקרה קבעה כי יש לצרף לתוך תחום הקו הכחול של תמ"מ 59/3 את השטח המשולש הגובל בתכנית המופקדת ממזרח, ששטח זה הנו כאמור, שטח בבעלות העותרים, משמע – הלכה למעשה עם אישור התמ"מ, השטח הנ"ל שבבעלות העותרים מיועד להפוך מייעוד חקלאי על פי תמ"מ 21/3 לייעוד של איזור תעסוקה מטרופוליני, על פי תמ"מ 59/3 והכל בכפוף למילוי התנאים של הוועדה המחוזית והמועצה הארצית (המפורטים בס' 13,14 הנ"ל) (להלן: "החלטת המועצה הארצית").
העתירה אינה בנושא תכנית מתאר מחוזית, אלא עיקרה, בהחלטת הוועדה לדחות את תכנית 64 ואין חולק כי זו תכנית מתאר מקומית מפורטת, וגם המשיבות אינן סבורות כי החלטה שכזו אינה בסמכות בית משפט זה. ככל שבעתירה כלולים סעדים הנוגעים במישרין להליכי התיכנון של התכנית המחוזית (ראה סעיף 36 להלן), אלו אינן בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים.
...
תנאים אלו נדרשים בעיקר במנהל מקרקעי ישראל שהוא יוזם התכנית וכל עוד תנאים מקדמיים אלו לא התקיימו, ברור שלא ניתן לאשר תכניות נקודתיות בתחומה של התמ"ם.
מטעמים אלו, אני סבור כי החלטת הוועדה המחוזית הייתה סבירה ונכונה - שלא לאשר את תכנית 64, ולא לקדם את תכנית תמ"ם 59/3 בטרם קיים המנהל את התנאים המקדמיים של התכנית.
מהאמור לעיל עולה, כי הלכה למעשה, אין מדובר בעתירה שעניינה סבירות ההחלטה שלא לאשר את תוכנית 64, אלא עניינה בבחינת סבירות החלטת הועדה המחוזית שלא לקדם את תמ"מ 59/3, וכאמור כבר, אני סבור כי החלטה שכזו - שלא לקדם את התוכנית, היא לא רק סבירה אלא היא בלתי נמנעת בנסיבות העניין.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, נדחית העתירה.
