כלל גדול בתורת ההיתנגדות לבצוע שטר הוא כי "על המבקש רשות להיתגונן לפרט בבקשתו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את טענותיו כלפי התביעה" [ע"א 18-66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, ואח', פ''ד כ(3) 265], ברם מלכתחילה היתחמק המבקש מלאחוז בלשון של "ברי" והסתפק בלשון של "שמא". בהתנגדות התעגלה לשונו כך: "יש ושולמה למשיבה", ובתצהיר ההיתנגדות התעגלה לשונו כך: "יש והכספים בנידון עולים על סכום ערבותו של המבקש". אף ביחס לטענה לפיה המדובר בחוזה פסול, התעגלה לשון המבקש כך: "יש והמשיבה עושה יד אחת עם אפרים שמואל ובנו דני שמואל".
המבקש לא צירף כל פניה למשיבה או לאחרים הנזכרים בתצהירו, לרבות מפרק החברה, טרם הגשת ההיתנגדות ו/או לאחריה, על מנת לקבל מהם מידע העשוי לסייע בהפיכת אותו שמא לברי, ונראה כי נוח היה לו בהפקר זה, דהיינו, כאמור לעיל, להעלות מיני טענות סתומות, מתוך ציפייה כי עצם אי הפרוט ייטע בלב בית המשפט ספקות ביחס למידת חוסנה של התביעה, והוא אף השיב לעניין זה: "מכיוון שהיה סיכסוך עסקי ביני לבין הדוד שלי ואנחנו לא באנו בקשר למשרדים וזה מצוין בדו"ח של המפרק וכל הנהלת חשבונות היא בתוך יבנה במשרדים, לא אוכל להראות כרגע מה שולם או לא שולם".
המבקש אף התקשה בחקירתו להציג גרסה חד משמעית ביחס לחתימה על המחאת החוב שנטען כי המשיבה מימשה בעזרתה כספים שהיו מגיעים לחברה מעירית יבנה, ושאותה נימנע מלצרף להתנגדותו, כל זאת שעה שההסכם לסילוק החוב קובע מפורשות ש"ב"כ התובעת יגיש בקשה מוסכמת לביטול העיקולים שהוטלו אצל העיריות".
כאשר עומת המבקש עם העובדה שכל השיקים בסך כולל של 210,000 ₪ שאף בהם נתלה בהתנגדותו חוללו [ראו מש/1], היתחמק מתשובה ושאל: "ואיפה ה-150 אלף שקיבלתם?", ואזי כרת במו ידיו את הענף הרעוע ממילא שישבה עליו היתנגדותו לעניין זה כאשר האשים בחקירתו כי אותם שיקים המהוים תשלום בסך של 210,000 ₪, שעליהם הסתמך בהתנגדות כדי לבסס טענת פרעון, ניתנו למשיבה ללא שנחתמו כדין על ידי החברה, ומשכך "אתם לא מחזיקים בהם כשורת הדין".
בסוף חקירתו יצא המרצע מן השק – נראה שהמבקש אינו כופר בקיומה של יתרת חוב מכוח הסכם סילוק החוב אלא מלין הוא על כך שהמשיבה פועלת כנגדו ברם לא כנגד דודו, דורש שהמשיבה תשא בתוצאות המחלוקת המשפחתית בינו לבין דודו ביחס לסילוק החוב, וסבור כי די היה בכך שפעל להעברת 150,000 ₪ מתוך יתרת החוב של 1,117,028 ₪ על מנת שיסלק את חלקו באותו הסכם, וכהאי לישנא – "אני רוצה לבדוק את המסמכים, ואני לא מבין למה צרפתם אותי באותה תביעה הרי שנינו חייבים לכם את החוב, הרי אתם יודעים שאנחנו בסכסוך, למה לא צרפתם אותו בערבות אישית לחוב", וכן - "אחרי שהעברתי את ה150 אלף ₪ מפרו ליסינג ערבותי פקעה", "עמדתי בהתחייבות שלי, שלמתי. השטר של ה150 אלף של פרול ליסינג ואתה מציג חוב חדש", "עקב סיכסוך משפחתי כפי שטענתי בהתחלה הורחקנו מספרי החברה ולא יכולנו לעשות פעילות, ולקחנו מאה וחמישים אלף לכבד את ההסכם שלנו", "אם יש לך ערבות של אפרים שמואל למה אתה לא הולך אליו?".
לעניין קושיה זו האחרונה - במהלך הדיון עימת ב"כ המשיבה את המבקש עם כך שבניגוד לנטען על ידו המשיבה פעלה הן כנגד החברה, והן כנגד אפרים לגביית יתרת החוב [ראו מש/3, ומש/4].
...
כמו כן "מי משמאשים את חברו בתרמית חייב לפרט את העובדות עליהן מתבססת האשמה, ואין זה מספיק לטעון כי רומה על ידי חברו", ו"אין להסתפק כאן ברמזים וחשדות שאין להם בסיס ראייתי" [בר אופיר, עמ' 243-244]
במכלול האמור לעיל אין מנוס מדחיית ההתנגדות.
