התנאים שבהם משא ומתן מתגבש לכדי חוזה מחייב

אולם, במצב שבו אחד מן היסודות אינו מיתקיים, לא ניתן יהיה לומר שהסכמות הצדדים התגבשו לכדי חוזה מחייב, והן נותרות בגדר משא ומתן שלא הבשיל[footnoteRef:9].

לבסוף, התובע לא הסביר הכיצד ניתן לראות את תנאי הסכם 2010 ככאלה שהם "גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל". למעשה, המדובר בטענה סתמית שהועלתה ללא כל ביסוס תשתית עובדתית וראייתית מצדו של התובע, וגם מטעם זה דינה להדחות.

הנתבעת אף טענה בכתב התביעה שכנגד, כי "טרם קבלת ההלוואה הוסבר לו כי על פי תקנות מס הכנסה יהיה עליו להחזיר הלוואה זו בצרוף ריבית כחוק (4%) והצמדה (אלו אותם תנאי שבהם מושך גם הבעלים הלוואות מהחברה) והוא הסכים לכך"[footnoteRef:78].

...

] לסיכום התביעה שכנגד – התובע זכאי מהנתבעת ל-20% מהרווח בגין שנת 2009, ולרווח מתביעות בגין פרויקטים שנמצאו בתהליכי עבודה בעת פיטוריו של התובע מעבודתו בנתבעת ואשר התקבל בנתבעת בשנים 2012-2010, בסך של 180,658 ₪.

סוף דבר לסיכום – לאור כלל האמור לעיל בפסק הדין, עולה כדלקמן – התביעה העיקרית דינה להידחות בכללותה, מלבד רכיב תביעה אחד שהתקבל.

הוצאות – לאור ההתדיינות הניכרת והנרחבת שבין הצדדים, ובהתחשב בכך שהלכה למעשה כל צד יילך לדרכו בלא כלום (למעט סכום זניח ביותר שקיבלה הנתבעת במסגרת התביעה שכנגד), אנו סבורים כי התוצאה הראויה והצודקת היא שכל צד יישא בהוצאותיו, ובמובן זה שאיש לא יצטרך לשלם דבר לצד שכנגד, הן ביחס לחיוב הכספי, והן ביחס להוצאות.

בחלקו השני של פסק הדין הוסיף בית המשפט ודחה את טענת שיר לפיה הליגה התנהגה בחוסר תום לב במשא ומתן לכריתת החוזה ואף הפרה חוזה זה. נקבע, כי אף שהיו הבנות בין הצדדים לגבי שתוף פעולה לצורך הקמת מוסד בבעלות משותפת על המקרקעין, הן לא התגבשו כדי קיום דרישת המסוימות הנדרשת לצורך השלמת העסקה החוזית בין הצדדים.

על-פי המסגרת הנורמאטיבית שתאר, מי שזיכה את חברו בטובת הנאה במסגרת משא ומתן לכריתת חוזה, עשוי להיות זכאי להשבתה גם במצבים שבהם לא הבשיל המשא ומתן לכדי חוזה מחייב.

שיר טוענת כי ההסכם אינו מהוה הסכם לעריכת משא ומתן בלבד, אלא ההסכם מלמד שהצדדים גמרו בדעתם להיתקשר בחוזה מחייב ונכללה בו המסוימות הנדרשת בנוגע לכל התנאים המהותיים לעסקה של המיזם המשותף (פסקות 40-34 לסיכומי שיר).

...

בסופו של דבר לא הבשיל המשא ומתן לכדי חוזה מחייב.

מסקנה זו מתחזקת נוכח התנהלותה של שיר: המשא ומתן הארוך שהתנהל בין שיר לליגה נכשל בשל חוסר יכולתם של הצדדים להגיע להסכמות בשתי סוגיות מרכזיות, שאחת מהן היא תשלום של הליגה לשיר בגין "מוניטין" בית החולים הקיים, כלומר דרישתה של שיר כי הליגה תשלם לה בתמורה להעברת בית החולים הגריאטרי הקיים לחברה המשותפת שתקום.

מטעמים אלו, יש לדחות את ערעורה של שיר גם בנוגע להתעשרות הליגה בגין בית החולים הגריאטרי הקיים.

סוף דבר הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלרון, בהסכמת השופטים נ' סולברג וג' קרא, לדחות את ערעור הליגה.

הנתבעת מאשרת קבלת הצעת הביטוח וחתימה עליה אולם טוענת כי זו לא התגבשה לכדי הסכם מחייב שעה שנעדרו ממנה תנאים מהותיים, בהיעדר כדאיות כלכלית ובהיעדר הסכמות על כלל תנאי ההסכם.

עם זאת, קיימים מקרים לא מעטים שבהם מתהפכות היוצרות באופן שהמבוטח הוא הנידרש לקבל את הצעתו של המבטח.

ביחס לשלב חתימת הצעת הביטוח העיד (עמוד 5 שורה 2 לפרוטוקול): "אני מסביר לבימ"ש שהצעת הביטוח מהוה הסכמה ואני מסביר שהמשא ומתן שניהלנו לאחר חתימת הצעת הביטוח היא על תנאי הפוליסה ושיפורים תוך כדי תנועה...לשאלת בית המשפט איך אני יכול להוכיח שלאחר המשא ומתן ניתנה הסכמה סופית של הנתבעת לתנאי הפוליסה אני משיב שזה היה כבר סגור וחתום ואני לא אבזבז את זמני היקר...שהצעת הביטוח מבחינתי היה הסכם גמור מחייב ולראייה ניפגשנו לאחר מכן עוד פעמיים שלוש". מר אסולין העיד כאמור שהצעת הביטוח היא הסכם מחייב (עמוד 5 שורה 14 לפרוטוקול): "...ההצעה זה מיסמך מחייב אני משיב שכן. לשאלת בית המשפט למה לנהל משא ומתן לאחר מועד הנפקת הפוליסה אני משיב שלא היה משא ומתן להקמת הפוליסה ועריכת הפוליסה, זה ניסגר ברגע שהנתבעת חתמה על הצעת הביטוח. מקובל וידוע שגם אחרי החתימה מקבלים את פוליסה ותמיד יכולים לדחות, תמיד חסר משהו. עושים תיקונים ושיפורים בפוליסה...". כאשר נישאל על היתנהלותו מול התובעת לאחר חתימת הצעת הביטוח, השיב (עמוד 5 שורה 23 לפרוטוקול): "...אם לקוח חותם על הצעת ביטוח ואני הולך לחברת הביטוח והחתם משנה הערות שיכולות להיות משמעותיות לצד השני אז מה המשמעות שהצעת הביטוח מחייבת אותו בכל מקרה אני משיב שאני עובד בשם חברת הביטוח ובפברואר מתבקש לשלם. אם הוא לא היה חושב שהוא רוצה את הפוליסה וזה רק הצעה היה כותב שלא רצה את זה וזאת רק הצעה. בטח שהוא מסכים, כי הוא הביא לי את הנתונים וחתם על ההצעה, הפקידה קבעה כל הזמן פגישות..." וכן (עמוד 5 שורה 28 לפרוטוקול): "לשאלת בית המשפט האם יש סיטואציה אפשרית בה לקוח חותם על הצעת ביטוח ואני מיתנהל מול חברת הביטוח אשר מבקשת לשנות תנאים מסוימים בפוליסה המבוקשת ולאחר מכן לאור השינויים הלקוח לא מחויב בפוליסה ואני משיב שאין מצב כזה. כשאני מגיש הצעה לעסקים אני שולח קודם את ההצעה ללקוח וברגע שיש הסכמה רק אז מפיקים את הפוליסה. לאחר מכן עושים תיקונים אבל הפוליסה בתוקף". מר אסולין נחקר ביחס לתנאים השונים הנזכרים בהצעת הביטוח ונשאל האם נתוני המחזור הכספי של מבוטח הנו משתנה חשוב לצורך קביעת הפרמיה.

...

מכל מקום, קיומה של פוליסה נוספת בתקופה נשוא התביעה או העדרה של פוליסה כאמור אינה משנה את המסקנה העולה מעדויות הצדדים והאסמכתאות שהוגשו לפיהם לא התגבש הסכם ביטוח מחייב בין הצדדים לתביעה זו. סיכומו של דבר, התובעת לא הוכיחה קיומו של הסכם ביטוח בין הצדדים.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך של 1,200 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 8,350 ש"ח. זכות ערעור כחוק.

בעיניין רוזנברג נידרש בית המשפט העליון (השופט (כתוארו אז) ע' פוגלמן) לשאלה אם נכרת הסכם מחייב בין צדדים למשא ומתן אשר לא גיבשו הסכמה על תנאי התשלום ומועדיו.

פרטים שלא הושגה לגביהם הסכמה ושמסתברת יותר המסקנה שאילו הייתה מתעוררת מחלוקת לגביהם המשא ומתן לא היה מבשיל לכדי הסכם מחייב – יש לראותם כפרטים מהותיים.

כדי לקבוע אם היתקיימו בעניינינו היסודות הדרושים לכריתת חוזה – גמירות דעת, מסוימות ודרישת כתב – יש לבחון את מכלול הנסיבות ובהן אם הוסכמו בכתב הפרטים המהותיים לעסקה; אם הגילוי החצוני של הרצון, המתבטא בהתנהגות הצדדים לפני שהתובע אישר את התנאים של הרב לוברט, במועד האישור ולאחר מכן, מעידים על כוונה להיתקשר בהסכם מחייב ועל הבנה שאכן נכרת הסכם כזה; על כוונתם בעיניינה של "נוסחת הקשר"; ואם יימצא שלא הייתה כוונה לכרות הסכם מצד הנתבע – יש לבחון אם היתקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה המאפשרים להתגבר על דרישת הכתב מכוח עיקרון תום הלב.

...

משהוגשה התביעה על ידי התובע, דינה להידחות בהיעדר יריבות ועילה.

דין שתי החלופות להידחות מהטעמים שנמנו לעיל, קרי: אין מקום להורות שהתובע יהיה שוכר משום שלא התקיים מפגש רצונות בעניין זה והתובע ידע על כך. בה במידה, אין מקום לאכוף את ההסכם כך שהעמותה הקנדית תהיה שוכרת הן בהיעדר מסוימות ביחס לתנאי זה; הן משום שסעד זה לא התבקש בכתב התביעה.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התובענה נדחית.

הנתבע באמצעות בא כוחו שלח לב"כ התובעת מספר מכתבים ובהם הודיע על ההיתנגדות לביטול החוזה ובקשה לאכוף את זכרון הדברים ולחתום על הסכם מכר, ב"כ הנתבע אף שלח טיוטת הסכם מכר לחתימת התובעת.

לטעמי, העובדה שניתן שיק דחוי, שמועד פרעונו חודש וחצי לאחר חתימת זכרון הדברים, ולא שיק מזומן, ובודאי בסכום זניח של 5,000 ₪, יש כדי להעיד שהנתבע לא רצה להוציא כסף מכיסו טרם חתימת הסכם מחייב, והדבר מחזק את המסקנה כי אף הוא לא ראה בזכרון הדברים כחוזה מחייב בעת חתימתו, אלא כשלב במשא ומתן בין הצדדים אשר עיקרו הוא חתימת הסכם מפורט אצל עורך דין וקבלת המשכנתא מהבנק.

מכאן שיש לקבוע שהתנאים שנקבעו בהסכם לא התמלאו ועל כן זכרון הדברים לא התגבש לכדי הסכם מחייב.

...

מכל האמור לעיל עולה כי התובעת פעלה בהתאם לזכויותיה על פי זיכרון הדברים, העבירה את הטיפול לבאי כוחה, אשר על פי מיטב שיפוטם המקצועי, קבעו שמסירת החזקה תעשה בכפוף לקבלת תשלום מלוא התמורה וכי החתימה על מסמכי המשכנתא תעשה לאחר קבלת כל ההון העצמי.

לא זו בלבד שלא ברור מדוע הבקשה הוגשה רק ביום 20.6.2023 בעוד מהמסמך עולה כי הונפק כבר ביום 27.3.2023, הרי שאין במסמך כל נימוק לסגירת התיק, ועל כן אין במסמך זה כדי להשפיע על החלטתי בעניין זה. עוד אוסיף, כי אין בעובדה שהתלונה במשטרה נסגרה, וללא שפורטה סיבת הסגירה, כדי להעיד שהתנהלות הנתבע הייתה ראויה.

על כן אני מורה על תיקון הטעות בעמודים אלו ובמקום "העדה הגב' ****" ייכתב "העד מר משה פריש". סוף דבר התביעה מתקבלת.