התנאים לפטור מארנונה על פרגולה

המועצה קיבלה חוות דעת של עו"ד חצוני לפיה התיקון אינו חל על פרגולות בתחומה.

בהודעה יש לציין את שם המחזיק הרשום בחשבון הארנונה, מספר הנכס ואת כתובת הנכס, לצרף צילם של הפרגולה באופן שיאפשר קבלת החלטה האם הפרגולה שברשותכם עשויה להחשב העונה על תנאי הפטור ומצדיקה אישור פקח הגביה.

...

על כן לכאורה דינה היה להידחות.

בנסיבות אלה אני סבורה כי המבקש עמד בנטל להוכיח שלא הייתה חדילה מגבייה על אף הודעת החדילה.

על כן אני דוחה את הודעת החדילה.

בשנת 2001 הגישה המועצה לבית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים, המשיב 2 בבג"ץ 375/14 (להלן: בית המשפט לעניינים מקומיים), תביעה נגד הרשות בה טענה כי יש לראות ברשות כמחזיקה באתרים ולחייבה בתשלום ארנונה כללית לשנים 2000-2001 בסך כולל של כ-214 אלף ש"ח, בגין מבנה שירותים, מבנה קופות, פרגולה, חדר מכונות ואולם המחשה בגן הלאומי קומראן ובגין בריכות שחייה, מבנה קופה, מבנה שירותים, מבנה מזנון ופרגולת צל בשמורת עינות צוקים.

לאחר דיון בעתירה ביום 7.7.2015 החליט בית משפט זה (הנשיאה מ' נאור, השופטת א' חיות והשופטת ד' ברק-ארז) על הוצאת צו על-תנאי בעתירות בזו הלשון: מדוע לא תבוטלנה החלטותיו של בית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים בת"א 300/01 והחלטותיו של בית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת העירעור בירושלים בע"א 3495/09, בע"א 57225-01-13 ובע"א 2545-02-13 לפיהן הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים הנה "מחזיקה" לצורך חיוב בארנונה בנכסים בתחומי המועצה האזורית מגילות באיזור יהודה ושומרון (להלן: האיזור).

האם הרשות פטורה מתשלום ארנונה על פי פקודת הפיטורין פקודת הפיטורין כנוסחה המחייב באיזור (כפי שעמד בתוקף ביום 7.6.1967), קובעת כי ייתכנו מקרים בהם מחזיק יהיה פטור מתשלום ארנונה: למרות כל דבר האמור בפקודת העיריות 1934: (א) .

...

מן הטעמים שאפרט להלן אני סבורה כי הטענה לפיה המפקד הצבאי מחזיק באתרים באמצעות קמ"ט שמורות הטבע כ"זרועו הארוכה", דינה להידחות.

הנה כי כן, המסקנה העולה מיישום מבחני העזר שנקבעו בעניין עילבון על ענייננו היא כי פעילותה של הרשות באתרים הינה מטעם המפקד הצבאי ולצרכיו ולכן חל במקרה דנן הפטור מארנונה הקבוע בסעיף 3(ב) לפקודת הפיטורין.

בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לקבל את העתירות ולהפוך את הצו על-תנאי למוחלט במובן זה שייקבע כי פסקי הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים ושל בית המשפט של ערכאת הערעור מבוטלים.

על פי צו הארנונה לשנת הכספים 2010 (להלן: "צו הארנונה"), המשיבה גובה ממחזיקי דירות ארנונה בגין מ"ר לפי שני תעריפים כדלקמן: תעריף לדירה עצמה (להלן: "התעריף הרגיל לדירה"), ותעריף בשיעור 50% מתעריף זה בגין מקלט, ממ"ק, מחסן, חנייה מקורה לרכב וסככה/פרגולה (להלן: "התעריף למ"ר לשטחים הנוספים").

אחת - נישומים הזכאים להנחה או לפטור מארנונה על פי הוראה מנדטורית בחוק או בתקנות, השנייה – נישומים שמועצת הרשות המקומית רשאית לתת להם הנחה דהיינו זכאים להנחה על פי החלטת המועצה מכוח סמכותה על פי תקנה 2(א) ותקנה 2א בתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג – 1993 (להלן: "תקנות ההנחה").

פרשנות המבקש נתמכת בהוראת תקנה 2א, שקובעת את אופן הפעלת שיקול הדעת באשר למתן הנחה לפי סעיף 2: "בקביעת שיעור ההנחה על פי המבחנים שבתקנה 2(1) עד (10), רשאית המועצה להיתחשב במצבו החומרי של המחזיק ולצורך זה אף לקבוע תנאים ומבחני משנה לזכאות להנחה לפי כל אחת מהפסקאות האמורות." משמע, לעירייה שיקול דעת באשר למצבו החומרי של הנישום, לגבי התנאים למתן ההנחה, וקביעת מבחני משנה, אך אין שיקול דעת באשר לגודל השטח בגינו ניתנת ההנחה, ואין שיקול דעת באשר לאופן בו יש לחשב את הארנונה החלה על אותו שטח בגינו תנתן ההנחה - בדיוק כמו בהנחות החובה.

...

נ' אבוטבול (25.12.12) בו נדונו הרקע ומכלול השיקולים המנחים לקביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה, במקרים שבהם נדחתה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, מכוח סעיף 9(ב) בחוק תובענות ייצוגיות וכך נקבע: "ראוי לציין, כי תובענה ייצוגית, אשר הוגשה נגד המדינה ונדחתה מכוח הוראת סעיף 9(ב) לחוק, כבמקרה דנא, מהווה סוג מיוחד של תובענות ייצוגיות, אשר אופיין שונה, ולפיכך גם מערכת הכללים החלה לגביהן, אינה זהה למערכת הכללים החלה לגבי תובענות ייצוגיות אחרות. אשר על כן, סבורני, כי אין מקום להחיל בתובענות ייצוגיות מסוג זה את ההלכה אשר נקבעה בעניין רייכרט, כלשונה..."(פסקה 32).

על כן הנחות החובה לשנה עומדות על כ-375,000 ש"ח. אני מקבלת את טענת המשיבה כי נוכח הבקשה השנייה, תקופת ההשבה היא 14 חודשים ועל כן התועלת לציבור היא בסכום של 437,500 ש"ח בגין 14 חודשים אחורה.

בהתחשב בכל האמור לעיל אני פוסקת למבקש 5,000 ש"ח ולבא כוחו 56,000 ש"ח (כולל מע"מ).

למבקש תביעה אישית-סעיף 2 לצוו הארנונה, קובע את תעריפי הארנונה למגורים, וקובע את השטחים שבגינם התעריף יהיה 50% מהתעריף הרגיל לדירה כדלקמן: "כל דירה אחרת 39.67", "מקלט, ממ"ק, מחסן מקורה לרכב וסככה/פרגולה בבניין המשמש למגורים שאינו בית צמוד קרקע 19.83". המבקש הוא נכה צה"ל משנת 1985 תושב מודיעין מאז שנת 2009.

חיילים, נפגעי מילחמה ושוטרים נהנים מפטורים והנחות בארנונה על פי חוק הפטור.

אשר לתקנות ההנחה, על פי הילכת יקותיאלי: "אשר לשר הפנים, הלה קנה סמכות בסעיף 12(ב) לחוק ההסדרים לקבוע בתקנות תנאים וכללים למתן הנחות בתשלומי ארנונה לרבות שעורי ההנחה המירביים. הסוברים סברו, ככל הנראה, כי על דרך זו של הטלת הגבלה על הרשויות המקומיות בנושא מתן הנחות בתשלומי ארנונה ובקביעתן של אמות-מידה כלל-ארציות להענקת הנחות ייעשה סדר וצדק וייעלמו "עיוותים כלכליים וחברתיים" שאפיינו את התקופה הקודמת".

...

סוף דבר אני מקבלת את הבקשה.

אני קובעת כי הקבוצה היא כל מי שהיה זכאי להנחה מארנונה ואשר זכאותו חושבה על פי "התעריף המיוחד" למ"ר (כפוף להוראות סעיף 21 בחוק תובענות ייצוגיות).

על פי סעיף 25 בחוק, יפורסם הפרק האחרון להחלטה זו (שכותרתו "סוף דבר") בשני עיתונים יומיים בשפה העברית.

לגבי קומה 7- אין עוררין שקומה 7 כולה מוחזקת על-ידי המערערת קרי על-ידי מחזיק אחד המחזיק בלפחות 80% מהשטחים העקריים בקומה ולפיכך התנאי השני לקבלת הפטור מארנונה לשטחים משותפים אינו מיתקיים ביחס לקומה זו. המרפסת בקומה 7 היא מרפסת מטופחת שהמערערת היא הנהנת הישירה ממנה כחלק בלתי נפרד מהשטחים העקריים אותם היא שוכרת בקומה 7.

לפיכך, יש לחייב את המרפסת כולה, לרבות שטח הפרגולה המהוה חלק בלתי נפרד הימנה, ולרבות שטח הלובי המוביל אליה, בארנונה.

...

למרות האמור, לאחר ששמעתי את הצדדים וקראתי את כתבי טענותיהם על צרופותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי איני יכולה להסכים עם פרשנותה של ועדת הערר לסעיף 1.3.1 ח' לצו המסים של המשיב ביחס לערר המתייחס לקומה 6 כעולה מהחלטתה, ואולם גם איני יכולה להסכים עם פרשנותה של המערערת לסעיף 1.3.1 ח' לצו המסים של המשיב ביחס לקומה 7, פרשנות שאינה מתיישבת עם לשון הסעיף והרציונל שלו ועם רצון וכוונת מתקין צו הארנונה.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו ולהידחות בחלקו.

סוף דבר לאור האמור הערעור כנגד החלטת ועדת הערר לחייב את המערערת בשטח המרפסת בקומה 6 בארנונה כחלק מנכס 2000165424, ביחס לשנים 2009-2010, מתקבל ואין לכלול את שטח המרפסת כשטח לחיוב בארנונה.