נקודת המוצא בנושא זה, צוינה בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן (להלן: "גפן") (פורסם במאגרים), שם נקבע, כי: "..על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עיקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האנטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחזוק היציבות, היעילות והודאות המשפטית; וכן השאיפה להמנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בעירעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור."
כמו כן נקבע בפסיקה, כי בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים: ראשית, נבחן קיומו של 'טעם מיוחד', המצדיק את קבלת הבקשה; שנית, נבחנים שיקולים לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד.
"
בבש"א (י-ם) 7123/07 רחל כהן נ' יהודית קריתי , נאמר;
"בעקרון, בתי המשפט נטו להענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין – המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גילבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפרוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להערך אליהן מראש (ר': ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה (2) 904).
בע"א 3641/21 א.א אביבה אלזמי בע"מ נ' מסוי מקרקעין חיפה (מיום 6.7.21), נפסק כי:
"עם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין החדשות הרי שבעת בחינת שאלת התקיימותם של "טעמים מיוחדים", כתנאי להארכת מועד להגשת ערעור, יש ליתן ביטוי משמעותי לעקרונות היסוד של התקנות החדשות בעת פרשנות ויישום הפסיקה הקודמת בנושא (ראו, בש"א 3064/21 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] פיסקה 5 (6.5.2021))".
...
מכאן כי הנסיבות לאיחור בהגשת הערעור תלויות לחלוטין בשליטת המבקש ולפיכך, נוכח כל האמור לעיל – משלא נמצא טעם מיוחד בנסיבות העניין ולנוכח האיחור אשר הפסיקה מלמדת כי יש בו להטות את הכף לטובת דחיית לבקשה – אין מקום להיעתר לבקשה.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
