התנאים לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות מיסים

השופטת י' וילנר:[ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ש' בורנשטין) בת"צ 5356-05-16 מיום 14.7.2019, בגדריו נדחתה בקשת המערער לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות המיסים בישראל – היא המשיבה.

עוד נטען כי המערער עשה מאמצים רבים לאתר נישום בעל עילת תביעה אישית נגד המשיבה בנושא הנידון בעניינינו; כי בנסיבות העניין כרוך קושי מובהק בהתייצבותו של נישום פרטי כתובע מייצג, בין היתר, מחמת חששם של נישומים להתייצב נגד המשיבה; וכי בפסיקה נקבע שקיומה של עילת תביעה אישית לתובע המייצג איננו תנאי הכרחי לאישור תובענה ייצוגית.

...

עוד יצוין כי אני סבורה שספק אם הליך של תובענה ייצוגית הוא הדרך ההוגנת להכריע במחלוקת הנדונה, כאמור בסעיף 8(א)(2) לחוק, וזאת לנוכח השלכותיה המתוארות לעיל של התובענה הייצוגית דנן על חברי הקבוצה הנטענת (ראו: פלינט ויניצקי, בעמוד 226).

נוכח כל המקובץ, אני סבורה כי המערער לא הוכיח קיומו של תובע מייצג אשר רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בענייננו, וכן כי בקשתו אינה עומדת בתנאים לאישור תובענה ייצוגית המנויים בסעיפים 8(א)(1) סיפא ו-8(א)(2) לחוק.

נוכח תוצאה זו אותיר בצריך עיון את השאלה, המעניינת והמורכבת כשלעצמה, בנוגע להתיישנות שנות המס שמעבר לעשר שנים עובר למועד הגילוי מרצון, וטענות הצדדים שמורות להם בעניין זה. סוף דבר: אציע לחבריי לדחות את הערעור דנן.

סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; ..." בסעיף 11 לתוספת השניה נקבע כי בין התביעות אותן ניתן להגיש כתובענה ייצוגית נמנית "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". תנאי מוקדם זה מיתקיים בעניננו משום שמדובר בתביעת השבה של מס שנגבה לטענת המבקש שלא כדין.

פרט 11 לתוספת השניה של חוק תובענות ייצוגיות קובע כי תביעה שניתן להגיש בה בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר ...". והרי בחוקי מס רבים עומדים לרשות הנישום מסלולי השגה וערר, ואם היה ממש בטענתה זו של המשיבה, לפיה אין לברר תובענה ייצוגית מקום בו קבועים בחוקי המס מסלולי השגה וערר, הרי שהוראת סעיף 11 לתוספת השניה היתה הופכת במידה רבה לאות מתה.

כב' הנשיאה מ' נאור, שהצטרפה לעמדתה של כב' השופטת ד' ברק- ארז, הבהירה אף היא כי "דבריי מתייחסים אך ורק לתובענות ייצוגיות בסוגיה שנדונה לפנינו, של סיווג נכס לצורכי ארנונה. איני מבקשת לחוות דיעה במסגרת זו לגבי דינן של תובענות ייצוגיות בנושאים אחרים, לרבות בתחום המס. סוגיות אלה לא נדונו לפנינו ואין ללמוד מהאמור כאן דבר לגביהן." מכאן שהילכת אספיאדה אינה מונעת בהכרח הגשה של תובענה ייצוגית נגד רשות המסים בגין גביית מס שלא כדין.

...

ואכן, כבר נפסק כי הפרשנות הנכונה של פרט 11 לתוספת השניה היא שניתן לאשר תובענה כייצוגית גם אם הסכומים הנתבעים להשבה נגבו לכתחילה כדין ורק במועד מאוחר יותר התברר כי יש חובה להשיבם: "... אין למצוא בדיוני הכנסת תמיכה לעמדת העירייה כאילו הייתה כוונה לצמצם את הוראת פרט 11 באופן שימנע הגשת תובענות ייצוגיות להשבת סכומים שהעירייה גבתה כמס, אגרה או תשלום חובה, מקום שהחובה להשיבם נוצרה לאחר שנגבו. מסקנתי היא, אפוא, כי לשונו של פרט 11 לחוק תובענות ייצוגיות וכן תכליתו תומכים בפרשנות לפיה ניתן לנהל תובענה ייצוגית להשבת סכומים גם כאשר אלה נגבו לכתחילה כדין ובמועד מאוחר יותר התברר כי יש חובה להשיבם." (בר"מ 9100/15 עיריית פתח תקווה נ' מרדכי, פס' 19-18 לפסק-דינה של כב' הנשיאה א' חיות (פורסם בנבו, 28.06.2018)) (ההדגשה אינה במקור, ח.ב.).

סוף דבר נוכח כלל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי המבקש הצביע על עילת תביעה בגין גביה שלא כדין שביצעה המשיבה לפי פרט 11 לתוספת השניה של חוק תובענות ייצוגיות; כי התובענה מעוררת שאלה מהותית של משפט המשותפת לכלל חברי הקבוצה, וכי קיימת אפשרות סבירה ששאלה זו תוכרע בתובענה לטובת הקבוצה.

על פי סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, אני מורה כדלקמן: הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא בעלים של דירות למגורים שמתקיימים בהם התנאים המצטברים הבאים: השכירו את דירותיהם למגורים ושכר הדירה שקיבלו היה פטור לפי חוק הפטור; מכרו את דירותיהם בין התקופה שראשיתה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה (בהתאם להוראת סעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות), קרי, החל ביום 20.1.2018, וסיומה במועד מתן החלטה זו (בהתאם להלכה שנפסקה בענין מנירב).

לפניי בקשה לאישור הסכם פשרה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה – רשות המסים, בטענה כי זו ביצעה גביית יתר שלא כדין של קנסות פיגורים מעוסקים המשלמים מס ערך מוסף.

לגופו נטען כי הסכם הפשרה קיבל את עמדת המבקשת לפיה המשיבה אינה יכולה להוסיף לדחייה תנאי לפיו קנס הפיגורים יחושב על פי המועד המקורי אם לא יבוצע תשלום במועד הנדחה; נטען כי בהתאם לפסק הדין בדיון נוסף מנירב (דנ"מ 8626/17 מנירב נ' רשות המסים (12.11.2020)) – בתביעות השבה נגד רשות יכללו בקבוצה גם מי שעילתם נולדה לאחר הגשת בקשת האישור ועד למועד אישורה.

...

טענות הצדדים בבקשה לאישור ההסכם הצדדים טענו כי הם שקלו את טענותיהם ואת הסיכון הכרוך בתביעה, והגיעו למסקנה כי הסכם הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר, וכן כי הוא מבטא את הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה – מבלי שאף צד מודה בטענות.

סוף דבר ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה כמפורט לעיל והוא יהווה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה.

באותה תובענה הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות המיסים בגין גביית מס ביתר במקרים בהם שולמה לתושב ישראל הכנסה, ממשלם שהוא תושב מדינה שבינה לבין ישראל ישנה אמנת מס. בין היתר הועלו טענות לגבי מצבים בהם מתקבלת הכנסה על ידי תושב ישראל בגין החזקה בניירות ערך זרים שממנה מנכה הבנק בישראל מס במקור (להלן: הבקשה המקבילה).

יש מי שניכו מס במקור מאחר שהמבקשים לא הגישו את המסמכים הדרושים לקבלת פטור מלא או חלקי מהניכוי, יש מי שטענו כי בנסיבות מסוימות מנוכה המס במקור במדינה הזרה על פי דיני אותה מדינה ועל כן הבנק מחויב לבצע את הנכוי, ויש מי שטענו כי האמנות השונות קובעות תנאים שונים לחבות המס.

...

השונות הרבה בין המצבים, כך טוענים המשיבים, מחייבת את המסקנה כי לא ניתן לבקש עמדה של המאסדר, שכן כל מקרה מחייב התייחסות נפרדת וקבלת עמדה של המאסדר לא תועיל בקידום ההליכים בבקשת האישור.

לנוכח אופייה הפרטני של שאלת הזכאות, ובשל הצורך המסתמן בהתמודדות עם שאלות אינדיבידואליות בהיקף נרחב – סבורני, כי תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת במקרה שלפנינו.

סוף דבר על כן, אני דוחה את הבקשה למשלוח פניה לרשות המיסים וליועץ המשפטי לממשלה לקבלת עמדתם בשאלות שבבקשת האישור.

אני קובע קדם משפט ליום 1/3/2023שעה 14:00.

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות המסים בטענה כי היא גובה מס שבח ביתר, שעה שהיא אינה מתירה למוכרי דירות שהשכירו את דירתם בפטור ממס הכנסה לנכות כנגד השבח את הוצאות הריבית הריאלית שהוציאו לשם רכישת הדירה (להלן: "בקשת האישור").

המבקשים הגדירו את הקבוצה כדלהלן (עמ' 2 לבקשת האישור): "בעלים של דירות למגורים שמתקיימים בהם התנאים המצטברים הבאים:

...

תובענה ייצוגית היא אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין נוסף על האמור לעיל, אני סבורה כי בנסיבות המקרה הספציפיות בהן המשיבה פעלה בהתאם להכרעה שיפוטית חלוטה, אין מקום להכריע במחלוקת במסגרת תובענה ייצוגית תוך חיוב המשיבה בהשבת הכספים שהיא גבתה בהתאם לאותה הכרעה שיפוטית.

בהינתן העובדה שרשות המסים פעלה בהתאם לפסיקה קונקרטית של בית משפט מחוזי בעניין דומה מהותית, עניין וימן, אני סבורה שניהול הליך ייצוגי שעניינו השבה רטרואקטיבית של כספים ייפגע פגיעה קשה באינטרס ההסתמכות של רשות המס, שהסתמכה על הפסיקה בעניין וימן ועל כך שהיא פועלת בהתאם לחוק (והשוו רע"א 8925/04 סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ נ' עזבון אלחמיד, פ"ד סא(1) 126, 151 (2006)).

סיכומם של דברים, בקשת האישור נדחית.