הואיל ולשיטת הנתבעת יש לייחס לגורם הבלאי ולגורם אי יציבות הקיר כל אחד שליש מהתרומה לתוצאה (קרי שני שלישים יחדיו), וזאת בהסתמך על פסק דין שניתן במסגרת ע"א 2046/90 אנצילביץ נ' שומרה חברה לביטוח (להלן – "עניין אנצילביץ"), ואילו את התרומה הרשלנית של המבוטח, ששיעורה מוערך בשליש, אין לקחת בחשבון כגורם הפוגע בכיסוי, על הנתבעת לפצות את התובעת בסכום של 32,789 ₪ (שליש הנזק שהוערך על ידי מומחה בית המשפט).
באחת התמונות שבחוות הדעת נראה ענף עץ שננעץ בקיר, כאשר בהמשך נוצר חסר של אבני לקט, דבר שגרם להיתמוטטות חלק מהקיר (אותה ניתן לראות בתמונות אחרות).
פסק הדין עסק בעירעור על פסק דין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי, בתובענה שעסקה בתשלום תגמולי ביטוח בגין ניזקי רטיבות עקב דליפת מים בצינורת של דירה.
...
על רקע האמור הוציאה הנתבעת, ביום 11.6.14, מכתב בו היא דחתה את דרישת התובעת לתשלום תגמולי ביטוח עקב נזק לקיר, כאשר היא מנמקת את הדחיה באופן הבא:
· הקיר נמצא במצב רעוע, כשהוא אינו מתוחזק כראוי ומצבו אינו נובע מקריסת עץ;
· אין צורך הנדסי להרוס את הקיר ולבנות אותו מחדש, אלא נדרש תיקון מקומי שאינו קשור בכל מקרה לקריסת העץ;
· התפרקות הקיר בפינה בה נטען שקרס עץ התחילה חודשים לפני קריסת העץ;
· ממכתב אגף ההנדסה של עיריית צפת עולה כי הפניה אליהם היתה בעקבות החרפת מצב התפרקות קיים, באזור בו קיימים שרידי עץ ישן שנגדע לפני שנים, כאשר בכל מקרה לא היה אירוע סערה במועד הנדון.
בסיכומיה טענה התובעת כי יש לקבל את התביעה במלואה, ולפסוק לה סך של 160,000 ₪.
סוף דבר
נוכח האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 99,363 ₪, בצירוף הצמדה וריבית מיום 1.8.18 (מועד מתן חוות דעת מומחה בית המשפט) עד למועד פסק הדין.
כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.
אשר להוצאות משפט, מעבר לשכ"ט עו"ד כאמור לעיל, אני מורה לנתבעת להשיב לתובעת את האגרות ששולמה על ידה במסגרת ניהול ההליך (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממעד התשלום ועד מועד מתן פסק הדין), ולהשיב לה את חלקה של התובעת בשכר המומחה מטעם בית המשפט.
