הרקע לבקשה
ביום 21.3.2021 עתרו החברות בבקשות לסעדים זמניים ולמינוי נאמן זמני לחברות זאת בשל כך שנקלעו לקשיים כלכליים.
לצורך החלטה זו יצוין כי עובר לקריסתן הכלכלית עסקו החברות בבצוע עבודות בניה במספר פרויקטים ברחבי הארץ, וביניהם פרויקט התחדשות עירונית ברחוב עוזיאל ברמת-גן (להלן: "הפרויקט") במסגרתו שכרה המבקשת את שירותי החברות.
המבקשת חזרה למעשה על טענותיה בבקשה הראשונה ולפיהן דין תביעת חוב זו להתברר במסגרת הליך אזרחי רגיל חלף הכרעה בתביעת חוב על-ידי הנאמן, וזאת מהטעמים הבאים:
ראשית, המבקשת מלינה בשנית כי החברות הפרו את הוראות ההסכם מאחר ולא סיימו את עבודות הבנייה במועד המוסכם.
לצד זאת טענה המבקשת כי עבודות החברות נעשו בצורה רשלנית באופן שהסב לה נזקים רבים וביניהם ניזקי הצפה, חיסרון כיס בשל תשלומים שנאלצה לשלם לקבלנים לצורך השלמת הבנייה בפרויקט, היתמודדות מול תביעות הדיירים וטענות בנוגע לליקויי בנייה.
בהקשר זה נקבע: "בירור והכרעה במחלוקות אלו שבין הצדדים בדבר האחריות בעיכוב ביצוע העבודות, נעשית על-ידי בעלי תפקיד בהליכי חידלות פרעון של חברות העוסקות בתחום הנדל"ן והבנייה כדבר שבשיגרה. ככל שיעלה הצורך, יסתייע הנאמן במומחה לצורך ההכרעה במחלוקות ואין מניעה אף ששכרו ישלמו הצדדים" (פסקה 19 להחלטה מיום 17.10.2021).
...
מכאן שטענת המבקשת לפיה היא אוחזת בעילה חדשה שטרם נדונה, לא כל שכן, כי מדובר בתביעה על חוב בלתי קצוב – דינה להידחות.
לא כל שכן, אף אם נלך לשיטתה של המבקשת כי מדובר בסעדים שונים, הרי שבהתאם להוראת תקנה 25 לתקנות סדר הדין האזרחי, היה על המבקשת למצות את כל הסעדים המבוקשים על-ידה וזאת עוד במסגרת בקשתה הראשונה, ולחילופין לעתור בבקשה מתאימה לפיצול סעדים או למצער להודיע כי שומרת על זכותה בעניין זה.
סוף דבר
אשר על כן ולאור האמור לעיל, דין בקשת המבקשת להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין ומעבר לדרוש גם לגופו של עניין.
בשים לב כי בסיום החלטתי מיום 17.10.2021 לא חויבה המבקשת בהוצאות נאמן בגין בגשתה מיום 10.6.2021, אני מחייבת את המבקשת בהוצאות הנאמן בסך של 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים.
