התיקון לתביעה שנדחתה בבית המשפט

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה לתיקון לוח הזכויות, בהיעדר נימוקים מיוחדים אשר יש בכוחם להצדיק את אי הגשת תזכיר התביעה במהלך הליך ההסדר.

...

עיקר טענות הנתבעים - המדינה דין התביעה סילוק על הסף בשל היעדר עילה, שכן לתובעת לא קמה עילה כלפי המדינה לקבלת סעד של בעלות ו/או כל זכות אחרת בחלקות שעברו הליך הסדר ונרשמו כדין בבעלות רשות הפיתוח.

ואם לא היה די באמור, מן החקירות עלה כי התחנה המרכזית עתידה לעבור למתחם חדש, ומשום כך, סבורני כי אף מן הצדק שלא להיעתר לסעד המבוקש.

כפי שטענו הנתבעים, אף טענה זו מהווה הרחבת חזית, ולא נתבעה במסגרת כתב התביעה, בשים לב לאמור, ומשלא בכך עסק ההליך שלפני, איני סבור שיש מקום להיעתר לכך.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, ראיתי לדחות את התביעה.

כיוון שכך, נדחתה הבקשה לתיקון כתב ההגנה והמבקשים חויבו בגינה בהוצאות בסך של 3,510 ש"ח. בקשת רשות העירעור; במסגרת בקשתם פותחים המבקשים וטוענים כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו בכל הנוגע למחיקת כתב התביעה שכנגד וזאת, בשלושה - ראשית, בכך שחייב את המבקש בהוצאות המחיקה ביחד ולחוד עם המבקשת, הגם שכתב התביעה שכנגד הוגש על ידי המבקשת בלבד.

...

עבודתו של המשיב הופסקה קודם לסיום הפרויקט ובהמשך לכך הוגשה על ידו ביוני 2021, תביעה במסגרתה עתר לתשלום יתרת התמורה בגין העבודות שביצע לטענתו עבור המבקשת ובגין עבודות נוספות שהתחייבה למסור לו. המבקשים הגישו כתב הגנה בהליך, במסגרתו טענו כי לא זו בלבד שיש לדחות את התביעה אלא שהמשיב אף חב להם כספים בגין תמורה בסך 257,258 ש"ח אשר שולמו לו ביתר ובגין נזקים אשר נגרמו למבקשים בעטיו של המשיב, בסך מוערך העומד על 250,000 ש"ח. נוסף על כך, הוגש על ידי המבקשת כתב תביעה שכנגד במסגרתו נתבעה התמורה העודפת וכן תשלום בגין הנזקים והכל בדומה לפירוט בכתב ההגנה.

אשר למחיקת כתב התביעה שכנגד נדחתה טענת המשיב ולפיה דין התביעה שכנגד להידחות ולא להימחק.

אשר על כן, הנני דוחה את בקשת רשות הערעור בכל הנוגע לשיעור ההוצאות אשר נפסק והתנאת הגשת תביעה חדשה בתשלום ההוצאות ומקבלת את הבקשה וכן את הערעור באשר לחיוב המבקש בהוצאות בגין מחיקת התביעה שכנגד.

" ביישמי ההתוויות כפי שנקבעו, לא מצאתי כי קיימת עילה המצדיקה התערבות בקביעות בית המשפט קמא, אשר מכיר היטב את התיק, בחן את הטענות, שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין ומצא כי אין להיעתר לבקשת התיקון.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, למעט בכל הנוגע לחיוב המבקש (יאסר אלעמור) בהוצאות בסך 20,000 ש"ח בגין מחיקת התביעה שכנגד.

כך, בית המשפט ( מחוזי ב"ש) בעפ"ג 16560-09-19 כהן נ' מדינת ישראל ( 22.1.20): "כרטיסי האשראי הם אמצעי התשלום הנפוץ ביותר, באמצעותם מתבצעים רוב העיסקאות. עשיית שימוש בהם למעשי מירמה, פוגעת בכלי תשלום מרכזי, מערערת את אמון המשתמשים בכרטיסי האשראי, גורמת נזקים לחברות האשראי, לסוחרים, לאנשים שפרטיהם הוכנסו לכרטיסים המזויפים (גם אם בסופו של דבר הם יכולים לקבל פיצוי מחברת האשראי) ולציבור בכללו, ויש להתייחס אליה בחומרה רבה". העבירות אותן ביצע הנאשם חותרות תחת חברה מתוקנת ופוגעות ברווחה וכלכלת החברה בכלל, בהנתן כי מרבית הציבור הישראלי הבוגר עושה שימוש נרחב באמצעי תשלום בדמות כרטיסי אשראי כשחלקו גם עושה שימוש באותן אפליקציות מתקדמות כמו למשל "ארנק דיגיטאלי" לצרכים כלכליים שונים.

אלא מה, שערעור המדינה על קולת העונש היתקבל, כך שבית המשפט המחוזי ביטל את מיתחם העונש שקבע בית משפט קמא, ותחתיו קבע את מיתחם העונש ההולם בין 24 חודשי מאסר ל- 48 חודשי מאסר בפועל, ועל המבקש גזר 26 חודשי מאסר בפועל בציינו: "אילמלא ההלכה כי ערכאת העירעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם שבפניה, הייתי מציע לגזור על המשיב [המבקש] עונש חמור אף יותר". בעפ"ג 16560-09-19 (מחוזי ב"ש) כהן נ' מדינת ישראל, אליו הפניתה התביעה, דחה בית המשפט ערעור על חומרת העונש, 32 חודשים לריצוי בפועל, במקרה בו דובר במי שהורשע בריבוי עבירות של שימוש במסמך מזויף בצוותא, ריבוי עבירות של היתחזות לאדם אחר ו-250 עבירות של הונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות בצוותא.

...

לאחר שקלול מכלול השיקולים הצריכים לעניין, נוכח ריבוי העבירות, טיבן וחומרת נסיבות ביצוען כפי שפורטו לעיל, מידת האשם שהפגין הנאשם בכלל האישומים, לרבות הענישה הנוהגת, סבורני כי הרף התחתון לו עתרה המאשימה (גם בחיבור של החלק התחתון של כל אחד מהמתחמים להם עתרה) אינו הולם את ריבוי העבירות והחומרה הרבה שבביצוען לרבות השלכותיהן הקשות על קורבנות העבירות והציבור בכלל.

אשר על כן, אני קובעת את מתחם העונש ההולם לכלל האישומים והעבירות בהן הורשע הנאשם, כך שינוע בין 5 ל 9 שנות מאסר.

סוף דבר – לאחר שקלול מכלול הנתונים והשיקולים הנדרשים לבחינת עונשו של הנאשם, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים: 5 וחצי שנות מאסר החל מיום מעצרו על פי רישומי שב"ס. 10 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים.

בעיניין א' ס' נ' צ.ג.י פרסונל שירותי כ"א 2005 בע"מ (תא 29684-11-20) דחה בית המשפט בקשות של תובע לתיקון כתב תביעה להוספת שני נתבעים – שכבר קיימת בהליך אולם כצד ד' כנתבעת נוספת והוספת נתבעת נוספת לאחר מכן בנימוק ש"הלכה למעשה התובע לא ביצע את הבדיקות הנדרשות טרם הגשת התביעה, וההליך היתנהל במשך שנתיים, תוך הקצאת זמן שפוטי רב, כאשר כעת מבקש התובע לשנות את מסלול התביעה.

...

ה הקושי הוא שגם אם בית המשפט סבור כי יש להיעתר בצמצום, אם בכלל, לבקשה לתיקון (כך למשל עת יש הבדל מהותי) הרי שיכול והמשמעות המעשית היא מחיקת כתב התביעה והגשתו מחדש לאחר הטלת הוצאות לטובת הנתבעים שקיימו דיון והגישו כתב הגנה ועדיין הם מצויים תחת סיכון להגשה מחדש וכתיבת כתב הגנה מחדש ודיון חדש, ואם כך הדבר, הרי שיש בדבר להאריך את ההליך לעומת מקרה בו יותר תיקון תחת אותן הוצאות וקביעת דיון נוסף כבר עתה לעומת מחיקה, או אז יש להמתין שוב להגשת כתב הגנה ולאחר מכן ייקבע דיון – כשמהמועד מרוחק הרבה יותר.

משמבחינת הנתבעים יכול ובסופו של דבר אם תימחק התביעה ותוגש מחדש כי אז ממילא יידרשו להגיש כתב הגנה חדש/מתוקן ולהשקיע משאבים והוצאות תושתנה בכל מצב בין אם תחת היתר לתיקון נרחב (שההוצאות הן מוגברות ביחס לתיקון שהותר על ידי בית המשפט) ובין אם תחת מחיקת התביעה והגשתה מחדש באופן שמבחינה פרקטית אין הבדל מהותי בין השניים והם כבר יכולים לעמוד על טיבו של התיקון מבחינת השקעת המשאבים הכרוכים מצידם עת הם כבר בתוך ההליך תחת ייצוג קיים, הרי שאז הגורם אותו יש לנטרל הוא אינטרס הציבור הנפגע כפי שתואר לעיל אשר התקנות החדשות מעלות אותו על נס. על כן, מקום בו הנתבעים סבורים כי הם יכולים לעמוד בהגשת כתב הגנה מתוקן תחת סד זמנים דחוק באופן שיוגש עד שבוע לפני מועד דיון קדם המשפט שנקבע באופן שלא ידרוש דחיית מועד הדיון – כי אז אתיר את התיקון בכפוף לתשלום הוצאות.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"א 23684-11-18 אליס ואח' נ' בן שלמה ואח' לפני כבוד השופטת רחל ערקובי תובע: אורן גלעד יורש המנוחה הגב' אסתר אליס ז"ל ע"י ב"כ עו"ד בן-ארוש נתבעים: 1.ברק בן שלמה – תביעה נדחתה בפשרה ע"י ב"כ עו"ד עדי פורת 2.עו"ד איתי אטדגי ע"י ב"כ עו"ד אסף יוחאי 3.רחל נחמיאס – פס"ד בהיעדר פסק דין – ביחס לנתבע 2 בלבד

ביום 06.05.2019 היתקיים דיון במעמד הצדדים במסגרתו הודיע התובע לבית המשפט כי הוא שוקל לתקן את תביעתו פעם נוספת וביום 21.05.2019 הגיש בקשה לתיקון כתב תביעה, במסגרתו רכיב הפצוי הוגדל לסכום של מיליון ₪.

...

לעניין הנזק אציין רק כי לקחתי בחשבון את התמונה במלואה, את העובדה כי התובע הגיע להסכם פשרה עם הרוכש, את העובדה שמירב הכספים הועברו לטובת בנה של המנוחה, בידיעתו של הנתבע 2, שכלל לא טרח לברר מדוע הדבר נעשה, והאם המנוחה לא אמורה לשמור לטובתה כספים לעת זקנתה? התובע עתר לחייב את הנתבע 2 בפיצויים בגין רשלנותו בסכום של מיליון ש"ח בנסיבות הקיימות אני סבורה כי במכלול הדברים בהתחשב בהעדרה של שומה הנוגעת למכירת הדירה בדיירות מוגנת, ובפשרה שהתקבלה בין התובע לנתבע 1 אני סבורה כי יש לחייב את הנתבע 2 על הצד הנמוך בסכום של 250,000 ₪.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע 2 בתשלום פיצוי בסך של 250,000 ₪ לתובע.

בנוסף, ישלם הנתבע 2 לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך של 50,000 ₪.