התיישנות תיקון רישום במקרקעין

הראשונה, כאשר "רישומה של זכות בפנקס הושג במירמה". והשנייה, כאשר "זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה": "שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במירמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על היתיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט ראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר". בעניינינו נסובות טענות התובעים סביב טעות שנעשתה ברשום או לחלופין מירמה, שעה שהתובעים טענו שרישום זכויותיו של המנוח ג'מיל על-ידי פקיד-ההסדר נערך שלא כשורה, וכי הוא טעה טעות יסודית בחישובי זכויות המנוח ג'מיל במקרקעין, ורשם אותן שלא כדבעי.

...

לפיכך, ועל יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

על אף שכאמור לעיל, סבור אני, כי דין עתירתם של התובעים להידחות מן הטעמים שפירטתי בהרחבה לעיל, אדגיש, כי נוכח התשתית הראייתית אשר הונחה בפני, יש לדחות את תביעתם גם לגופו של עניין.

על יסוד כל האמור לעיל, דוחה אני את תביעת התובעים, ומחייבם לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ש"ח (כולל מע"מ).

לטענות השהוי וההתיישנות – עד מועד זה לא הושלמה מלאכת התצ"ר ולא סומנו גבולות התצ"ר בשטח המגרשים כמתחייב.

כידוע, "תכנית מאושרת דינה כדין חיקוק. רישומה בלישכת רישום המקרקעין, באמצעות תצ"ר, הוא עניין טכני, שמוסדר בסעיף 125 לחוק התיכנון והבנייה. על הרישום לשקף נכונה את התכנית כפי שאושרה. ככל שנפל בה פגם, יש לתקנו באמצעות תכנית חדשה, כדרך בה משנים חיקוק" (עת"מ (מרכז) 50852-11-14 דנאי נ' פטר וייס – יו"ר הוועדה, 17.8.2015, להלן: "עניין דנאי").

...

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

אני מחייב את התובעים 2-1 יחד ולחוד לשלם לנתבעים 3-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סכום כולל בסך 25,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

משנאותה גב' שרוני להוסיף את המילה "קיימים" למכתבה שעמד בבסיס התביעה, מבלי שנועצה עם הגורמים המקצועיים הממונים עליהם, ובכך תרמה להעצמת הסכסוך ולהגשת התביעה, אני מחייב את התובעים 2-1, יחד ולחוד, לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על הצד הנמוך בסך 7,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

בסעיף 93 לפקודת ההסדר נקבע, כי "שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במירמה, או שזכות שהייתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על היתיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט ראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר". בפסיקה נקבע, כי יש לפרש הוראה זו בצמצום וכי תיקון הרישום יעשה במקרים חריגים בלבד.

...

עמדתו בעניין זה מקובלת עליי.

מקובלת עליי טענת הנתבעים לפיה היה על התובעים לרכז את כל טענותיהם, הקשורים באותה מסכת עובדתית במסגרת התובענה שהגישו בשנת 2016.

בנסיבות אלו, התביעה נדחית.

משלא עשו כן, ומשלא היה קיים ליקוי כלשהוא במועד ביקור מומחה הנתבעת (שנעשה כארבע שנים לאחר ביקור מומחה התובעים, ובמהלך ההליך המשפטי) – אין לפסוק לתובעים סעד זה. לעניין עלות חוות דעת מטעם התובעים – חוות דעת התובעים הוצגה בהליך בפני המפקחת על רישום המקרקעין, במסגרתו עתרו התובעים להחזר עלות חוות הדעת (הליך שכאמור הסתיים בפסק דין נגד התובעים והם חויבו בהוצאות (ראו לעניין זה סע' 33 ו- 35 לסיכומי הנתבעת).

בהערת אגב אוסיף, כי הכרטסת כוללת רכיבים משנת 2012 שהתיישנו ותיקון רכיבים שאינם קשורים בנזקים מהצפות, כדוגמת תיקון ברז מטבח ומכלול של תקוני צנרת פנים.

...

משתבעו התובעים סעד זה בהליך משפטי אחר, ומשסעד זה לא ניתן להם, אין לאפשר להם לתבוע אותו שוב בהליך דנן, כך שטענת התובעים לסעד זה נידחת.

לאור כל האמור – דין טענות התובעים הנוגעות לכרטסת זו להידחות.

סוף דבר הפועל היוצא הוא - שדין התביעה כולה להידחות.

ראו ע"א 7041/21 עיסה סלימאן מוסה נ' רשות הפיתוח: "היתיישנות: לאחר הרישום בפנקסי המקרקעין, ניתן לעתור לתיקון הפנקס על פי העילות המצומצמות המנויות בסעיפים 97-93 לפקודת ההסדר, אך גם זאת בכפוף למגבלת הזמן על פי חוק ההתיישנות (ע"א 8237/19 מהדי סעיד דעבוס נ' מדינת ישראל בפיסקה 6 [פורסם בנבו] (2.8.2021); עניין שעלאן בפיסקה 11). מרוץ ההתיישנות החל בשנת 1982, עם תום הליכי ההסדר ורישום הזכויות על שם המדינה. המערער לא השכיל להצביע מדוע יש לשיטתו, להשעות או לדחות את מרוץ ההתיישנות מכוח סעיפים 7-8 לחוק ההתיישנות. המערער הביא לחמו ממקרים רחוקים אחרים (גבעת עמל ותל גיבורים) שאינם רלוואנטיים לענייננו, אך אפילו לא ציין מתי נודעו לו העובדות הצריכות לתביעה". משמדובר במקרקעין מוסדרים אשר תקופת ההתיישנות המרבית החלה עליהם היא 25 שנה ומשהליכי הסדר הסתיימו בשנות ה-40 של המאה הקודמת, כך שחלפו למעלה מ-80 שנה ממועד הווצרות העילה ועד למועד הגשת התביעה, הרי שהתביעה היתיישנה.

...

לסיכום, כתב התביעה במקרה דנן לא העלה כל טענות יוצאות דופן או נסיבות חריגות ולא הצביע על הסכמה מפורשת שניתנה, אלא התייחס באורח די כללי לאוכלוסייה הבדואית שנטען כי החזיקה במקרקעין.

אם לא די באמור, טענות שבמהותן חזקה ושימוש, כלל אינן בסמכותו של בית המשפט המחוזי אלא של בית משפט השלום בלבד וככל שהתובעים סבורים, כי מגיע להם פיצוי כספי, הם ממילא לא העריכו אותו כלל (באופן שניתן לבחון האם לאור סכום התביעה הוא בסמכות ביה"מ שלום או מחוזי), וגם לא שילמו אגרה בגינו (אלא אך על סעד הצהרתי בלבד) וגם בשל כך דין התביעה להיות מסולקת.

וראו גם ע"א 199/82 יעקב סניטובסקי נ. חברת החשמל לישראל בע"מ. כן ראו בספרה של ד"ר נ' זלצמן "מעשה-בית-דין בהליך אזרחי", עמודים 246-247, 105 (1991): "הכלל הוא, כי העובדה שבעל דין שכנגדו ניתן פסק הדין נקט בהליכי ערעור על פסק הדין אינה משפיעה על כוחו המחייב של פסק הדין, נשוא הערעור, כמעשה בית דין לכל דבר וענין. משעמד פסק הדין במבחן הסופיות לצורך כלל ההשתק, יהווה מחסום דיוני, בין כהשתק עילה ובין כהשתק פלוגתא, בהתדיינות נוספת בין אותם צדדים, אפילו תלויים ועומדים הליכי ערעור על פסק הדין. כלל זה חל אפילו הורה בית המשפט, לבקשתו של בעל הדין המערער, על עיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן ההכרעה בערעור". לנוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחיית התביעה.