חובתו של המוסד לביטוח לאומי להגיש את תביעת שבוב, בין באופן עצמאי ובין בהצטרפות לתביעת הניזוק, במהלך פרק הזמן הקצוב מיום הארוע, ומשלא עשה כן חלפה תקופת ההתיישנות של תביעתו, כפי שהייתה חולפת לניזוק, והוא אינו יכול עוד להגישה.
...
הנתבע הכחיש את אחריותו, העלה טענות שונות ושלח הודעת צד שלישי כנגד היורשים, ובה טען שהפיצוי ששילם במסגרת הליך הפשרה הינו בנוסף ומעבר לתגמולי המל"ל, כשבהסכם הפשרה נקבע באופן מפורש כי היורשים ישפו אותו בגין כל סכום שיידרש לשלם לכל אדם או גוף, לרבות בתביעת שיבוב של המל"ל.
בכתב הגנתם דחו היורשים את כל טענות הנתבע כלפיהם, והוסיפו כי דין ההודעה ותביעת השיבוב להידחות על הסף, בין היתר מחמת התיישנות.
הדעות חלוקות איפוא באשר לנקודת הזמן בה החלה תביעת השיבוב להתיישן:
האם כטענת היורשים - במועד בו ניתן היה לגלות את המחלה (בשנת 2003), או במועד בו התגלתה המחלה בפועל (ביום הלידה – 4.2.04) – שאז חלפו 7 שנים מהמועד בו הוגשה התביעה (ביום 12.7.04) וחלה עליה התיישנות; או שמא כטענת הנתבע והמל"ל - במועד בו נפטרה המנוחה (22.7.04), ולכל המאוחר במועד בו החל המל"ל לשלם את התגמולים לשאירים (1.8.04) – שאז טרם חלפו 7 שנים ודין טענת ההתיישנות להידחות.
מסקנה דומה עלתה באמרת אגב בע"א 2008/07 נירה לוטן נ' דוד ירמייב ז"ל, שם הביע בית המשפט העליון את דעתו, כי אם רק אחד מבין שני נתבעים מעלה טענת התיישנות והשני לא נזקק לה, הוא יהיה מנוע מלהעלותה, וממילא תוצאת ההתיישנות לא תחול עליו.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי מועד חישוב התקופה להגשת התביעה הוא לכל המאוחר יום הלידה - 4.2.04, ומכאן שתביעת השיבוב הוגשה בחלוף 7 שנים ממועד זה, חלה עליה התיישנות ודינה להידחות, כפי שטענו היורשים.
התוצאה היא שהתביעה נדחית כלפי היורשים- צד ג' בלבד.